בחיי המקצועיים כעורך-דין נתקלתי במקרים לא מעטים של מסתתרים בארון ויוצאים מן הארון שהגיעו מן המגזר הדתי, חלקם מן המגזר החרדי, וחלקם מן המגזר הדתי הלאומי. בעבור כולם, היה זה שבר ערכי, משפחתי וחברתי קולוסאלי. חברה שמקדשת את התא המשפחתי, ודוחקת את האינדיבידואל למקום השני והשלישי, מתקשה להתמודד עם מושגים מודרניים של סובלנות כלפי מה שבתרבויות שמרניות, דתיות ומסורתיות, תפסו את החד מיניות במושגים של הפרת כללי הסדר היסודיים של החברה, כחטא שבין אדם לאלוהיו, וניסיונות אומללים לתקן נפשו של אדם בעל נטיות חד מיניות באמצעות טיפולי המרה משונים, היו חלק מארסנל כלי ההתמודדות בחברות אולטרה שמרניות אלה עם עולם זה. בחברות אלה, עולם רחב יותר של להטב”ק הס מלהזכיר, די להם לנסות ולהתמודד עם החד מיניות בכדי לערער ולטלטל את כל עולמם של אנשי חברות אלה.
זהו תהליך, שגם החברה החילונית הליברלית נאלצה להתמודד עמו, שעה שהומוסקסואליות הייתה למשל אות מתה באיסורים הפליליים של חוקי ישראל, ירושה מן החוק המנדטורי עד שבוטלה מספרי החוקי, אך היה זה תהליך שבעיקר ביטא שינוי דרמטי בתפיסת הקהילה המטפלת, לאחר שהומוסקסואליות הוגדרה בעבר כהפרעה בקודקס ה DSM של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאיים, ה”תנ”ך” של מחלות הנפש והפרעותיה. ביטולה של התופעה כהפרעה בהגדרות רפואת הנפש, לווה בדיבייטים סוערים באקדמיות העולמיות ובחברות המודרניות. ישראל, הנחשבת לאומה סובלנית במיוחד כלפי הקהילה הגאה, עברה טלטלות לא מעטות בעשורים האחרונים, והפכה את הלהטב”ק לנון-אישיו, לאחר שהאתוס המצ’ואיסטי, של אומה המתמודדת עם תקומה יכולה הייתה להרשות לעצמה לדחוק את האתוס הקולקטיביסטי הזה הצדה, ולהעמיד את האינדיבידואל, את בן האדם, במרכז.
מי שסוכתו נופלת, במקור רומן של הסופר צבי בן מאיר, שחייו שלו, הם מקור ההשראה לרומן המצוין, והמושג מתבסס על פסוק בנבואתו של הנביא עמוס המבקש להקים מחדש את “סוכת דוד הנופלת” כסמל לתקומה לאחר משבר קיומי, ולצדו הביטוי שהשתרש בשירו של יורם טהר-לב –”צל ומי באר” המתייחס לקליטה בסתר של עולים בלתי לגאליים, שחולצו בפעולה נועזת ממחנה המעצר בעתלית והובלו לקיבוצו של טהר-לב, יגור. מושגים טעונים אלה, אופפים את המחזה הקאמרי שמציג פיסת מציאות חיים של גבר צעיר, בן החברה הדתית לאומית, שמבין שאינו יכול עוד לחיות בשקר והוא חייב, לצאת כנגד ערכי שלמות המשפחה, ולצאת מן הארון.
ההצגה עוסקת בהתמודדות הגיבור עם יציאתו המיוסרת מן הארון, ולא פחות בהתמודדותם של המעגלים החברתיים השונים שסביבו – הוריו, ילדיו, חבריו, ואף המטפל הזוגי חובש הכיפה. יש משהו מחד שובה לב בסולידריות ובלכידות שבחברות המסורתיות הללו, אך מנגד, צורך לעצום עיניים ולהתכחש התכחשות ילדותית במקרה הטוב, ופאנטית זועמת זעם קדוש במקרה הטוב פחות. המוצא והפתרון יגיע דווקא באמצעות רעייתו של הגיבור, הנפגעת העיקרית מהתמוטטות התא המשפחתי, שעה שהיא מוכיחה כי היא “עזר כנגדו”, בטוב ובטוב פחות.
התוצאה היא הצגה אנושית, רבת לבטים, שאלות, ייסורי נפש ודמויות העוברות תהליך של השלמה עם מציאות חיים מודרנית. זהו תיאטרון מצוין, משוחק היטב, מבויים ומעובד היטב מן הרומן הספרותי, ובהחלט חוויה מומלצת.
מאת אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”: https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”: https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222
הוספת תגובה