על החבורה המגוונת נמנו גם הצייר והסופר אוסקר קוקושקא, פרנץ מרק, ואמיל נולדה, ועמם קיימו המלחינים ארנולד שנברג ותלמידיו קשרים הדוקים. את הזרם ביטאו גם פרנץ קפקא בן התקופה בכתביו האלמותיים, וארכיטקטים שהחלו לעצב ערים בתפישה חדשנית ונועזת דוגמת וולטר גרופיוס מייסד בית הספר “באוהאוס” ומכונן הסגנון הבינלאומי. המשותף לאלה הייתה ההשראה מן התיאוריות בדבר נבכי הנפש של הפסיכואנליטיקאי זיגמונד פרויד, והשפעת הגומלין שבין תחושות וחושים וביטויים בצבע, בצליל, במקצב, תוך שהתת מודע הסוער של הנפש, קבלו ביטוי מובהק ביצירותיהם.
ואולם קנדינסקי, בחיבורו האלמותי “על הרוחני באמנות” משנת 1911 פרץ דרך מחשבתית כשכתב כי “יצירת האמנות נולדת מן האמן בדרך מסתורית, חידתית ומיסטית… היא חיה, פועלת ומשתתפת ביצירת האווירה הרוחנית.” ואולם הוא המשיך ובחן את הקשר שבין הצבע לצליל, – “הצבע הוא המקלדת. העיניים הן הפטישים. הנפש היא הפסנתר בעל המיתרים הרבים. האמן הוא היד המנגנת, הנוגעת בקלידים כאלה או אחרים כדי לגרום לתנודה בנפש האדם.“ כתב, אך המשיך ופרט לפרוטות את תכונותיהם של הצבעים, למשל כשבחן את ההבדלים ואת ההשפעות על הרגש והתחושה האנושית שבין הצבע הצהוב לכחול – “הצהוב הוא הצבע הארצי הטיפוסי… הוא יכול להגיע לכדי ביטוי של טירוף, לא מתוך מלנכוליה אלא מתוך מאניה… כמו שגעון עיוור.” וכן המשיך וכתב – “הנטייה של הכחול להעמקה היא כה גדולה, עד שהוא הופך לאינטנסיבי יותר דווקא בגוונים הכהים שלו… ככל שהכחול עמוק יותר, כך הוא קורא לאדם אל האינסוף, ומעורר בו את הגעגוע לטהור ובסופו של דבר לעל-חושי.”מסתבר שקנדינסקי היה בעל תכונה חמקמקה נוספת – הוא אופיין כבעל סינסתזיה – תכונה אשר מייצרת הקשרים והשפעות שונות, ולעתים אף איחוד שבין החושים האנושיים, בין חושי השמיעה, לראייה, לטעם ולמגע. למעשה האמן אופיין כבעל כרומסתזיה – תופעה במסגרתה שמיעתו של צליל עוררה בו באופן ישיר ראייה חושית של צבעים.
גיבור הערב של “תזמורת החושים” הוא הצעיר אילון גבירצר שיחד עם אמו המרשימה גליה, הפיקו מופע רב רושם שבמרכזו ניצבים האוטיזם של אילון והסינסתזיה שלו. אילון, שהפליא לנגן בפסנתר בסגנונות שונים, מנהל על הבמה שיחה מרתקת וייחודית עם אמו, שספרה על לידתו, ילדותו ובגרותו המורכבים, אך תחת להביט בקשיים שכרוכים בגידול של ילד על הרצף האותיסטי, מביטה האם ומציגה לקהל החם שנכח באולם, את הייחודיות של אילון, כמוסיקאי ואת החיבור המסתורי הסינסתטי שלו בין צליל, צבע, תחושה ומרחב.באך, לצדו של שופין, ג’אז לצד ריצודים של צבעים שונים, הציפו את האולם בנגינתו של איילון, וכך, חושף איילון גם צוהר מסקרן לתוך עולמו הפנימי, כשהוא מציג את יכולתו לחוש, למקם במרחב מושגים מופשטים של זמן, עונות שנה, צבעים וצלילים.
הצבע הכחול, בדומה לתיאוריו של קנדינסקי, איפיין לא אחת את הקטעים שניגן אילון מתוך יצירות שונות של באך, ואת הטעמים המלוחים שקטע מוסיקלי אחר עורר בו, ואת הצבע הכתום, שעמד בניגוד לעומק הערפילי של הכחול, היטב אילון לבטא בנגינה ובשיחה הקסומה שניהל עם אמו.הנגנית האורחת, דודתו, נגנית הקרן בתזמורת הפילהרמונית דלית סגל, שניגנה עמו, כפי שרק בני משפחה מסוגלים לנשום ולנגן יחדיו, הוסיפו מימד קסום נוסף לערב אפוף הצלילים והאורות.אבל הערב היה הרבה יותר מאשר מופע. זה היה ערב שהבהיר לנו עד כמה כחברה פסענו צעדים מוחשיים אל עבר קבלתו של האחר, זה שאינו מתיישב בתבניות הקונבנציונליות, זה אשר כשרונותיו מצויים לעתים דווקא בשונות החמקמקה.לפני כמה עשורים בלבד, החברה העולמית, ובוודאי זו הישראלית, התקשתה לקבל צעירים דוגמת אילון, להבינם ובוודאי שהתקשתה לפתח את כישוריהם.המופע הזה, הוא מופע נצחון של קבלת האחר, וטיפוח כשרון מתוך ייחודיותו של השונה.
בקיצור, לכו לראות! חוויה רב מימדית, של צלילים, צבע והרבה אנושיות.
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222
הוספת תגובה