אלוהי המוסר

ביה"ד הרבני הגדול נימק את פסיקתו, שמהווה כאמור חריג לחוק ולפסיקה, בכך שמרגע בגידה אין ליחס לצד הנבגד כוונת שיתוף במשאבים, שכן אילו ידע על הבגידה היה מבקש לפרק את הנישואין מיד באותה נקודת זמן ולא היה ממשיך אותם, מכאן שגם השיתוף לא היה נמשך. עוד הודגש במסגרת הנימוקים כי מדובר בבגידה שנמשכה 10 שנים ומכאן ההצדקה.

ביה"ד קבע חלוקה קיצונית של 20% לאישה ו- 80% לגבר, לאחר מועד הבגידה, מתוך התחשבות בכך שגם לאחר הבגידה המשיכו הצדדים לצבור יחד נכסים ולתחזק יחד את משק הבית.

כאמור בג"ץ הפך קביעה זו בקובעו כי אי נאמנות מינית ממושכת כשלעצמה, לא מעלה ולא מורידה מהמאמץ המשותף שהשקיעו הצדדים במהלך חיי הנישואין ובנית משק הבית, ולכן אין מקום "לקנוס" את הבוגד, שאי נאמנותו לא גרעה מתרומתו לבית. חשוב להותיר את "המוסר" בחוץ כאשר עוסקים בפירוק שיתוף ואיזון משאבים בין בני זוג בעיקר משום שסוגיה זו הינה מוסרית ומאוד סובייקטיבית:

איפה יעבור הגבול אם נחליט כי יש להעניש כלכלית על בגידה? מהי בכלל הגדרת בגידה? בגידה היא סובייקטיבית ומאוד אישית

יש שיגידו שהבגידה הכלכלית קשה מהמינית ואם בן זוג מעל באמון הצד השני כלכלית, הסתיר כספים או הכניס את הצדדים להתחייבויות מסוכנות ללא הסכמה הדדית וללא ידיעה וכו' זו בגידה ממשית וחמורה באמון ובברית המשותפת שכרתו הצדדים בנישואיהם.יש שיטענו כי בגידה קמה מעצם התעניינות אחד הצדדים באדם שלישי, יש שגידו החלפת מסרונים בעלי נופך כזה או אחר, מחמאות , פגישה סודית לצורך שיחה בלבד, אקט מיני חלקי, מלא? חד פעמי? סטוץ? התאהבות נחשבת?

האם בגידה ממושכת קשה יותר מבגידה חד פעמית?

האם בגידה ממושכת שכן היתה משפיעה על משק הבית או על המאמץ המשותף נחשבת לצורך שלילת זכויותיו הממוניות של הצד הבוגד?

כאמור השאלות רבות

ולא בכדי את הפן המוסרי רצוי להותיר לבני הזוג הם שיקבעו מה מהווה בתוך הזוגיות שלהם את הקווים האדומים שלהם כל זוגיות שונה מהאחרת חשוב לזכור כי זוג יכול לערוך הסכם ממון  ולכלול בו כל תניה שהוא מוצא לנכון גם בסוגיות כאלו, כל עוד הכל בהסכמה ובהבנה ורק כדי לשים דברים על דיוקם  זו גם דעתי ההפוכה- עצוב שבשנת 2022 עדין, גבר שבוגד, יכול להסתכן בקנס כספי עצום (כתובה).