גאיה הגיעה במצב של דריכות מסוימת. אמרה לי שהיא אדם שצריך תשובות. וכבר 5 שנים, שאין תשובות. שהיא חיה באוויר, בין תקווה לייאוש. אמרה, שהיא צריכה עכשיו לדעת, אבל עדיין לא יודעת. סיפרה במבט מדוכדך, שהייתה בהסתרה כל השנים האלה, שלא יידעו. והיא לא יודעת אם לתכנן תוכניות לעתיד או לא. כי אולי, לא יהיה עתיד.
עניתי לה, שדווקא רצוי שתתכנן תוכניות טובות, מהנות, מענינות לעתיד. שזה יתרום להבראה שלה. ומה כבר יכול להיות, או שזה יקרה, או לא. לדמיין מותר וגם רצוי (נדמה לי שזאת המנטרה שאני חוזרת עליה הרבה. וכנראה גם אמשיך, לחזור עליה). הדמיון שלנו, מטווה לנו את הדרך לעתיד.
כך ששווה לנו לדמיין דברים טובים. מקסימום, נחייה קצת באשליות, שיעשו לנו כרגע טוב. וזה כשלעצמו חשוב. ואם זה יקרה או לא, נדע כבר בהמשך. אז, כן, תרשי לעצמך לדמיין גאיה יקרה. זה מעלה את הסיכוי, שהדמיון גם יתגשם, בדרך כזאת או אחרת בזמן כזה או אחר.
אז דמייני את עצמך עוד שנה, בריאה. אמרתי לה.
הוספת תגובה