ופאריס הדרום אמריקאית, הפכה לבירתם של חמישה עשר מיליון ארגנטינאים, קנתה מקום ביצירתו של בורחס שמנסה ביצירותיו להבין האם תושבי העיר הם אירופאים או אינדיאנים פראיים, והפכה לבירה של פסיכיאטרים ופסיכולוגים מזרמים שונים.
כל הרבדים האלה, ניכרים היטב ביצירה האפית של מורנו. סיפורו של פקיד בנק, שמחליט לבחור בין "כלא" של עבודה משמימה עד הפנסיה, לבין כלא אמיתי, לכמה שנים, לאחריהן יחיה מכספים שהצליח לשדוד באופן חובבני מכספת הבנק עליה הוא מופקד. לשם כך הוא רותם את חברו המיואש לא פחות לעבודתו בבנק, שמתבקש לשמור את כספי המעילה עד שהשודד יסיים לרצות את מאסרו. סיפור ההשתעבדות למזוודת מזומנים, הופכת למסע מייסר של הדמויות כולן, אלה שמנסים להחביאה, לתכנן את עתידם בעזרתה, או אלה שמאבדים את עבודתם רק כי הם נחשדים ברשלנות בשמירה על הכספת, או אם נרצה, על השיטה הכלכלית.
התוצאה היא סרט אפי, ארוך נשימה, שמתפתח בקצב איטי, כמו כוחות טקטוניים שמייצרים התנגשות בין הנופים האורבאניים – מדבר של בטון, לבין נופי הפרא הדרום אמריקאיים. התהליכים הנפשיים שעוברים הגיבורים מקבלים ביטוי בנופים האינסופיים הללו, בין הבטון האורבני ולבין הסלעים והנהרות.
באדיבות: קולנוע חדש
זהו בהחלט סרטו מעורר מחשבה, חתרני, פרובוקטיבי, ומתאים לצופים מיטיבי לכת אוהבי קולנוע וספרות. מומלץ בחום!
מאת אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה