מאיה טהר עדן נולדה בירושלים ובגיל ההתבגרות עברה עם משפחתה לאלפי מנשה. את שנות הנעורים העבירה ביישוב קהילתי מחבק, וסיימה תיכון בכצנלסון בכפר סבא. כשאביה החורג, קצין משטרה, מונה לנציג משטרת ישראל בארצות הברית ובקנדה, המשפחה עברה מעבר לים והיא נשארה בארץ לשירות הצבאי.מאיה שירתה בחיל האוויר כקצינת ספורט בבית הספר לטיסה, כמעט כחיילת בודדה. “זה היה שירות מאתגר ומעצב”, היא אומרת. בדיעבד היא מזהה שם את ראשיתן של העצמאות והיכולת להסתגל במהירות לסביבה חדשה, תכונות שליוו אותה בהמשך הדרך.
“יוקרה אמיתית היא כשחלל קטן מרגיש נדיב, כשיש מקום מדויק לכל דבר וכשהאדם לא מרגיש את כל העבודה ההנדסית שהושקעה מאחוריו.”
אחרי השחרור נסעה לאנגליה, ומה שנראה כפרק קצר נמשך כמעט חמש שנים. היא למדה לתואר ראשון ושני במנהל עסקים, ועבדה בין השאר במחלקת יחסי הציבור של חברת היהלומים דה בירס. שם נחשפה לעולם שבו אסתטיקה, איכות, פרטים קטנים וחוויית לקוח הם עיקר העניין.בישראל עבדה בשיווק בקרן הון סיכון, ושם הכירה את שוקי, בעלה. כשהקרן נמכרה לחברה אמריקאית, והיא כבר הייתה בהיריון הראשון, החליטו בני הזוג לחזור ללונדון. שתי בנותיהם הבכורות נולדו שם, ובאותן שנים עשתה מאיה את המפנה המקצועי שהחליט הרבה ממה שבא אחריו. היא למדה אדריכלות ועיצוב פנים והתמחתה בעיצוב יאכטות.
אנגליה, מדינת אי עם תרבות ימית עמוקה, הייתה מקום טוב להתחיל בו. “כשנחשפתי לעיצוב יאכטות הרגשתי שמצאתי תחום שמחבר בין הדברים שאני אוהבת”, היא מספרת: אסתטיקה, תכנון, יצירתיות, פתרון בעיות ודיוק. היא עבדה בלונדון ובריצ’מונד, ואחרי ארבע וחצי שנים, כשבתה הבכורה עמדה להתחיל בית ספר, המשפחה חזרה לישראל.כאן הצטרפה לחברה במרינה בהרצליה, שהוקמה על ידי בוגרי קורס חובלים ואנשי ים מנוסים. היא שילבה שיווק ומכירות עם עבודתה כמעצבת יאכטות. בנם הצעיר נולד בישראל, והמשפחה הושלמה. העבודה כללה נסיעות תכופות לתערוכות יאכטות בינלאומיות ולמספנות ברחבי אירופה, שם ליוותה תהליכי בנייה וכחלק מצוות פיקוח עבדה לצד אנשי מקצוע מתחומים רבים. כך הכירה את התעשייה מבפנים, מהתכנון ועד לרגע שבו רעיון הופך ליאכטה.
שום דבר אינו סטטי
את ההבדל בין בית ליאכטה היא מסבירה בפשטות. בבית אפשר לפעמים לפתור בעיה בעזרת עוד קצת שטח. ביאכטה אין את הפריבילגיה הזאת, ולכל סנטימטר יש תפקיד, לכל חומר משמעות ולכל פריט משקל. “בבית אנחנו מתכננים חלל. ביאכטה אנחנו מתכננים חלק ממכונה מורכבת שנעה על המים”, היא אומרת. כל החלטה צריכה להיות יפה, נוחה, בטוחה ועמידה בו בזמן, ואפילו דלת, מגירה או כיסא מקבלים בים משמעות אחרת. לדעתה, המגבלות הן לא אויב של העיצוב. הן מכריחות את המעצב להיות מדויק ויצירתי יותר.גם את הים עצמו היא לא מנסה להתחרות בו. “בעיצוב יאכטה שום דבר אינו באמת סטטי”, היא אומרת. גם כשהיאכטה עוגנת במפרץ שקט, הים נמצא ברקע, בתנועה, באור ובקו האופק. מאיה מעדיפה קווים נקיים, מעברים טבעיים בין החללים ופתחים שמכניסים אור ונוף. “הים הוא יצירת האמנות הגדולה ביותר בחדר. התפקיד שלנו הוא לדעת למסגר אותו נכון.”
יוקרה שאינה מתאמצת
כשהיא מדברת על פאר, היא לא מתכוונת לשיש או לזהב. “יוקרה אמיתית היא כשחלל קטן מרגיש נדיב, כשיש מקום מדויק לכל דבר וכשהאדם לא מרגיש את כל העבודה ההנדסית שהושקעה מאחוריו.” תחושת מרחב, לדבריה, נוצרת מפרופורציות, תאורה, חומרים, המשכיות ואחסון מתוכנן היטב.הגישה הזאת קובעת גם את היחס ללקוחות, גם כשהתקציב כמעט בלתי מוגבל. נקודת המוצא היא להבין מי הוא האדם שחי ביאכטה: איך הוא מארח, איך הוא נח, עם מי הוא מפליג ומהו החלום שהוא רוצה להגשים, לפעמים גם כשהוא עצמו עוד לא יודע לנסח אותו. החתימה שלה, היא אומרת, נמצאת פחות ב”סגנון מאיה” ויותר בדרך החשיבה: דיוק, פונקציונליות ותחושה נעימה שאינה מתאמצת להרשים.העבודה הבינלאומית לימדה אותה שתרבות משפיעה על ההבנה של יוקרה, פרטיות ואירוח. יש לקוחות שמחפשים עיצוב מאופק, אחרים אוהבים נוכחות חזקה יותר של חומרים ופרטים, ויש הבדלים בשאלה אם היאכטה היא מקום אינטימי למשפחה, חלל לאירוח או בית שני שנע עם בעליו. “ובכל זאת יש משהו אוניברסלי”, היא אומרת. “כולם רוצים להיכנס לחלל ולהרגיש שהוא שלהם.”
“הים הוא יצירת האמנות הגדולה ביותר בחדר. התפקיד שלנו הוא לדעת למסגר אותו נכון.”
עין שאינה יוצאת לחופשה
החיים בין ישראל, אנגליה, תערוכות ומספנות הותירו בה הרבה שפות עיצוביות. היא מוצאת השראה בחלון של מלון, במסעדה קטנה, בנגרות שראתה באיטליה או בסירה שעוגנת במרינה. “כשעוסקים בעיצוב, העין כמעט אף פעם לא יוצאת לחופשה.” אבל אחרי כל מה שראתה היא מאמינה היום יותר בפשטות. בית טוב, כמו יאכטה טובה, לא צריך להציג לראווה את כל מה שיש בו. הוא צריך לעבוד נכון ולהרגיש נכון, ואת זה קוראים היום “יוקרה שקטה”.לעשור הקרוב היא צופה שילוב גובר של טכנולוגיה, קיימות והתאמה אישית. היאכטות יהיו חכמות ויעילות יותר, אבל הצרכים יישארו אנושיים: שקט, פרטיות, קשר לטבע וחללים אמיתיים ונעימים. על הביקורת הסביבתית כלפי תעשיית היאכטות הפרטיות היא אומרת שהתעשייה אינה יכולה להתעלם ממנה. בחירה נכונה של חומרים, תכנון שמחזיק לאורך זמן והימנעות מעיצוב שמוחלף רק בגלל טרנד הם חלק מחשיבה אחראית. לדבריה, הכיוון הוא לעבור מ”יותר” ל”מדויק יותר”.
ישראל על מפת היאכטות
ישראל היא שוק קטן יחסית למדינות עם מסורת ימית ארוכה, אומרת מאיה, אבל יש בה אהבה גדולה לים וקהל שמכיר יותר ויותר את עולם השיט. היא לא בטוחה שאפשר כבר לדבר על “טעם ישראלי” מובהק בעיצוב יאכטות, אבל מזהה דרך חיים שמשפיעה על העיצוב: הישראלים אוהבים לארח, אוהבים פתיחות, פחות פורמליים, והחיבור בין אנשים חשוב להם.מכאן גם ההרצאה שלה, “ים של כלים עיצוב בית מדויק בחלל נתון”. בהרצאה היא פותחת לקהל צוהר לעולם שבדרך כלל רואים רק מבחוץ, ומשתפת בעקרונות שאפשר לקחת מהיאכטה והעיצוב הימי אל הבית. רובנו לא גרים על יאכטה, אבל כמעט כולנו מתמודדים עם אותה שאלה: איך מפיקים מהחלל שיש לנו הרבה יותר, בלי עומס ובלי לוותר על יופי ועל נוחות. “אנחנו לא תמיד יכולים לבחור את החלל שקיבלנו”, היא אומרת, “אבל אנחנו יכולים לבחור איך לנהל אותו ולנווט בתוכו.”
הוספת תגובה