פיק נולד בעיר ורוצלב שבפולין בשם הנריק פיק, אחד מתוך שני ילדים להורים ניצולי שואה. סבו ניהל קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל חמש החל בלימודי מוזיקה קלאסית ולאחר שהמשפחה עלתה לישראל בספטמבר 1957 באנייה עליה המשיך את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון שברמת גן.
כבר בגיל 15 הופיע כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות מקומיות לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של אותה תקופה, הבי ג’יז, הביטלס, הרולינג סטונז והביץ’ בויז. פיק שוחרר מצה”ל לאחר כחודש וחצי בלבד, מאחר שהיה שרוי בדיכאון לאחר שאביו נפטר מסרטן כמה חודשים לפני גיוסו.[הוא עבד כדי לסייע לפרנסת משפחתו, שהייתה נתונה בקשיים כלכליים.פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר שיער בו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת וגינוניו האקסטרווגנטיים. דמותו הארוכה ועטורת השיער הארוך והעטופה במלמלות וקטיפות, בנוסח היפי, הדהימה את הקהל, את התקשורת הישראלית ואת עולם הבידור הישראלי, ויצרה סביבו דימוי של מישהו שונה ומסקרן. על תפקידו במחזמר שיער זכה בתואר שחקן השנה.
לאורך שנות ה 70 זכה להצלחה גדולה בהופעות וברדיו עם מספר רב של להיטים וזכייה בתוארי זמר השנה ובפרסים רבים. כזמר, התמודד בתחרות קדם-אירוויזיון שבע פעמים, יותר מכל אמן אחר, אך מעולם לא זכה והתמודד באירוויזיון. השיר דיווה, שהלחין לדנה אינטרנשיונל, זכה בתחרות האירוויזיון 1998. כאמור, בראשית דרכו היה צביקה פיק שנוי במחלוקת עקב הנראות הייחודית עם השיער הארוך, הקול המעומפף והחליפות המנצנצות שהיו חריגות בשנות השבעים במדינה בצעירה. הוא ספג ביקורת מהמבקרים על הייחודיות שלו אך משהחל להלחין שירים שנחשבו איכותיים ובמיוחד שירי משוררים, כנאסף תשרי (למילותיו של נתן יונתן) החל לזכות באהדת המבקרים.
בגיל 21, בתחילת 1971, יצא התקליטון הראשון שלו בעיבוד אלכס וייס ובליווי הצ’רצ’ילים. במהלך השנה השלים פיק את אלבום הבכורה שלו זוהי הדרך שלי, שכלל את אין מדינה לאהבה.לאורך כל השנים נחשב ליוצר שונה , ייחודי ופרובוקטיבי ומעצם היותו יוצא להקת קצב, נזקק להוכחה מיוחדת לכישרונו. עם השנים הפך ליוצר מוערך וכיום גם לאחר מותו הוא זוכה להערכה רבה
ערב המחווה בתיאטרון מקאמרי נתן הרבה כבוד ליוצר המוערך שבנה אט אט את מעמדו לא בקלות ובכישרון רב ולצד השירים קטעי הקישור המספרים את סיפורו בהנחיה לבבית של המנחה: יניב סויסה. המחווה היא מסע בזמן שיש בו את הסיפור האישי, סיפורי ההצלחה לצד הקשיים והכישלונות ויש בהם סיפור מעורר השראה על התמדה, כשרון, מוסיקה והיסטוריה. במופע בוצעו מיטב שיריו ולהיטיו וביניהם: נאסף תשרי, מרי לו, אני אוהב אותך לאה, אין מדינה לאהבה, דיווה, אהבה בסוף הקיץ, לא אני, אלף נשיקות, שיר הפרחה, לגור איתו, ורבים אחרים.
המחווה התקיימה בהשתתפות שחקני הקאמרי ואמנים אורחים.הפליאו בביצועים מפתיעים מבצעים שונים. דני בסן שביצע את מרי לו בביצוע מרגש.דיאנה גולבין ביצעה בגרסאות רוקיסטיות מופלאות מעל לכל את לגור איתו.עדי כהן שביצעה ביצוע מרגש את דיווה ואת שירו מכוכב נולד חלומות מתגשמים.שיר הפריחה קיבל ביצוע מפתיע בגרסה להטב”ית של השחקן והזמר אלעד אטרקצ’יהדר גולד ביצעה שיר של אמה, שרי דם חם וכבשה את הקהל. אמיר אטיאס, סולן בית הבובות הפתיע בביצוע מצמרר של מת אב ומת אלול.
על החגיגה המוסיקלית המרשימה והעיבודים היפיפיים אחראית ורד פיקר האדירה שיודעת לתת לשירים חיים חדשים בדמות עיבודים מסקרנים ולהקה קטנה ומשובחת.ומעל לכולם מגיעה תודה גדולה לתאטרון הקאמרי שמנגיש לציבור הרחב מחוות מוסיקליות ליוצרים שעיצבו את עולנו התרבותי ופס הקול הישראלי. ברוו.
עורך ומפיק: אבי גז | ניהול מוסיקלי ועיבודים: ורד פיקר | קטעי קישור: יורם רותם | עיצוב תאורה: אורי מורג | עיצוב תוכן ויזואלי: מיכאל חומש | עיצוב סאונד: ניראל שרון
נגנים:
פסנתר: ורד פיקר, בס: גיל גולדין תופים: מושיקו בילר, גיטרה: שמוליק שמיר, כלי נשיפה: ניצן עין הבר
ורד גרנדיר פרוכטמן – מגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי
הוספת תגובה