החוויות היו לרוב מטלטלות, והייתי יוצא מהן מזיע וסחוט, כמו אחרי ריצת מארתון, והן היו לרוב קשות ומייסרות, אך מלמדות ובעיקר מסקרנות. זיגמונד פרויד הפסיכואנליטיקאי שהיה אחד מן החלוצים של השימוש בהיפנוזה ככלי טיפולי, עולה כמעט בכל פריים מן הסרט הנפלא הזה, והבמאי, ניקולא בדוס, ממש לא סומך עלינו שנבין את זה שהסרט הזה עוסק בחוויה טיפולית, ושמו של פרויד נהגה לכן פעמים אחדות בידי השחקנים. פרויד, האמין כי טראומה, בעיקר בעת הילדות המוקדמת של אדם, תשפיע על מהלך חייו ותפקודו של אדם בוגר, ולכן הוא האמין בלהשיב את המטופל לרגע החוויה הטראומתית, אבל עכשיו, כשהוא מחזיק בידו של המטופל ומוליך אותו בעזרת הנחייתו הבוטחת אל ההשלמה והפתרון.
הסרט הקסום הזה, בשמו המקורי -La Belle epoque , כינוי לימי תחילת המאה העשרים, התקופה הדקדנטית שלפני שהסדר הישן והתמימות שנחרבו עם פתיחתה של מלחמת העולם הראשונה, מדבר על יזמים הרפתקנים צרפתים, שהוגים מיזם גאוני – מתנה לכאלה שכבר יש להם הכל. החברה שמקים בנו של גיבור הסרט, תעניק חוויה שתתגבר על כוחות הטבע – בעיקר תתגבר על כוחות שנראים בלתי מנוצחים – הזמן והמוות, ותאפשר ללקוח לחזור לאיזו נקודה שירצה בעבר – בין אם בעברו שלו או בעברו של אדם אחר. הפרוייקט לכן משחזר את התקופה המבוקשת בידי הלקוח, מציב שחקנים שנאלצים לשנן בעל פה את קורות החיים ברמה הטריביאלית ביותר של הדמות, והסצינה כולה מנוהלת כמו הפקת ריאליטי – שחקנים מצד אחד הפוגשים את הלקוח וצוות שיושב באולפן, ולוחש באזני השחקנים את המידע הנדרש בזמן אמת. אלא שהפקת הריאליטי הזו לא נועדה לצופים המוניים והיא לא עוסקת במפגש בין דמויות בלתי נסבלות נוסח האח הגדול או כל ריאליטי מפורמט אחר, אלא נועדה בעבור חווייתו האינטימית של הלקוח, זה ששילם במיטב כספו בעבור התיקון הזה. וזהו אכן, מטבח צרפתי אנין – צלחות גדולות, חשבון גדול ומנות קטנות עם שף פדנט. קולנוע צרפתי במיבט.
כך, נראים לקוחות המיזם, מורידים שוטים עם סופרים ובוהמיינים מן העבר בפאריס, משתתפים בוועידת מינכן משנת 1938 שפתחה את תיאבונו של אדולף היטלר לכבוש את אירופה, או אדם שחוזר יום אחר יום, פעם אחר פעם, למפגש האחרון שלו עם אביו המת, בניסיון לתקן ולהספיק את כל מה שלא הספיק בימי חייו, ובמקרה של גיבור הסרט שמשוחק בידי השחקן דניאל אוטיי, הוא מבקש לשוב לאותו יום מכונן בשנת 1974 בו פגש את אהובתו ומי שלימים תהיה אשתו, ולימים תזרוק אותו מהבית, כי הוא הפך לקשיש נרגן ובלתי נסבל. כשהיא זורקת אותו מהבית, הוא מחליט לשים את מה שנשאר מכספו בשחזור אותו רגע תמים.
הרעיון שבסרט, חכם, נוגע ללב, ובעיקר גורם לנו להרהר בשאלה הפרטית – לאיזה רגע היינו רוצים לחזור, והאם למרות שחזרנו אליו, לא היינו נידונים לעשות את אותן הטעויות שוב ושוב ושוב. מומלץ בחום!
סרטו של ניקולא בדוס
זוכה שני פרסי סזאר לתסריט , ולשחקנית המשנה
מועמד ל – 11 פרסי סזאר בהם לסרט, במאי, שחקן ושחקניות
מועמד ל – 4 פרסי כדור הבד ו לח, לסרט לשחקן ולשתי השחקניות הראשיות
צרפת 2019
אורון שוורץ הוא עורך-דין, כותב ומגיש הפודקסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה