גאיה הגיעה לפגישה חלשה מאוד וזאת עקב טיפולי הכימו. ניכר היה שתופעות הלוואי של הכימו, מאוד מעיקות עליה. היה לי עצוב לראות מה הטיפול עושה לאיכות החיים שלה. שמחתי שהיא בכל זאת הצליחה להגיע אלי לפגישה השבועית שלנו. קיוויתי שנוכל לעבוד ביחד, ולשפר קצת את התחושות הלא נעימות שגאיה חווה, בזמן הזה.
הבאתי עימי תה הצמחים, שאני תמיד מכינה לפגישות עם המטופלים שלי. נתתי לה לנוח קצת, אחרי שהתיישבה בכורסא. רק ההליכה מהחניה הקרובה למרפאה, התישה אותה. אמרתי לה, כל הכבוד שבכל זאת הגעת, למרות החולשה. "אני יוצאת עכשיו מהבית, רק לטיפולים בבית החולים או לקופת חולים ולבדיקות. לבוא אליך עושה לי טוב, האווירה הביתית.
אני גם לא בקשר כמעט עם אף אחד. אני פשוט מותשת. אין לי כח לספר לכולם שוב ושוב, על המצב, הבדיקות, הטיפולים. ובעיקר אני לא מעונינת בצער ובפחדים שלהם על המצב שלי. אין לי כח לעודד את כל הסקרנים. מספיק לי לשתף את בעלי, אחי, אמא שלי. ומזל שיש לי אותך, בילי. כאן אני ממש יכולה להתפרק, ולשתף בפחדים, בכעסים, בתובנות שלי. זה נותן לי המון לבוא אליך. כן, זה גם מתיש פיזית. אבל זה מעודד אותי נפשית, רגשית. אני מרגישה שהפגישות שלנו, תורמות הרבה להבראה שלי".
חייכתי, אני שמחה שכך את מרגישה אמרתי. אני חושבת שאת עושה עבודה מאוד חשובה עם עצמך. וזה ממש לא מובן מאליו. יכולת ההתמדה שלך, מאוד חשובה כאן. האמת, כל הכבוד לך. שאת באה וממשיכה לבוא. את מוצאת את הדרך שלך להבראה. בשילוב של הרפואה הקונבנציונאלית, ביחד עם עבודה לריפוי פנימי, נפשי, עמוק.
זה שילוב מעולה, שמעודד את ההבראה שלך מבפנים. זה אחד המפתחות החשובים להבראה. לעשות את מה שנראה לך נכון ומתאים לך.
בהרגשה שלי, אמרה גאיה. זה שהסרטן חזר בפעם השלישית, רק מראה לי, שההבראה לא תקרה רק בזכות טיפולים רפואיים. הם יכולים לעצור את המחלה לזמן מסויים. או להביא לנסיגה. אבל זה לא ממש ריפוי. עם הזמן, הסרטן חוזר. ווואלה, אין לי כח לעבור כל שנתיים את הסיוט הזה מחדש.
לכן, אני מנסה למצוא דברים נוספים שיעודדו את הריפוי שלי. ברור לי, שמשהו אצלי צריך להשתנות מבפנים. לכן, אני באה אליך בילי. שתעזרי לי לשנות מבפנים את מה שגורם למחלה. את מה שגורם לה לחזור שוב ושוב. וגם השתתפתי בעוד פגישת זום בסדנה של אבנר.
בסדנה דובר על גלגל הרצון לחיות. כשחשבתי על הרצון לחיות, מה שעלה זה, הרצון להיות עם הבן, הבעל, אמא שלי אחי. אבל…לא חשבתי, מה אני רוצה לעצמי. מה לי עושה טוב.
שאלתי את גאיה, מה עושה לך טוב?
ללכת לים, אמרה בחיוך.
לשתות קפה הפוך עם הבעל שלי בבית קפה.
לקרא ספר טוב, בשקט.
ללמוד דברים חדשים.
ללמוד להרגע ולא להיות לחוצה כל הזמן.
לעבוד בצורה יותר מאוזנת ולא כל כך תובענית.
רק עכשיו אני מבינה, שדי מחקתי את עצמי, לא חשבתי על עצמי, אלא על האחרים.
תמיד אפילו מכיתה גימל, אירגנתי הכל. עם דחף לעשות הכל, הכי טוב.
שאלתי, מה יקרה אם לא תעשי הכי טוב?
כשאני לא עושה את הכי טוב, אני מרגישה שהערך העצמי שלי הוא מתחת לריצפה, לכן הייתי צריכה להוכיח כל הזמן, כמה אני שווה.
להוכיח לאחרים ובעיקר בעצם לעצמי, אמרה גאיה וניכר שמשהו נגע לה מבפנים. שתקתי, נתתי זמן לדברים להתחבר לפנימיות שלה.
לאחר כמה רגעי שקט, נזכרה וסיפרה, בתקופה שלחצו עלי לעשות דוקטורט, היה לי חלום שחזר כמה פעמים. בחלום אני מאבדת את טל, הבן שלי. אז הבנתי שאני לא צריכה לעשות דוקטורט. הבנתי שהצורך לעשות דוקטורט בכלל לא היה הרצון שלי. אלא של הסביבה. זה בכלל לא התאים לי, כל הלחץ של עוד לימודים, ועוד השגים בתקופה הזאת. הספיק לי להיות עם בעלי, לגדל את טל, ללמד. אז החלטתי לא להמשיך לדוקטורט. ברגע שוויתרתי על לימודי הדוקטורט החלום ההוא, לא חזר מאז.
חוכמת הגוף שלנו, אמרתי, הרבה יותר חכמה מאיתנו. הדרך שלה לדבר אלינו, היא בדרך כלל, על ידי חלומות, סמפטומים, סמלים, סימנים, תחושות בטן וכו. החוכמה היא להקשיב לחוכמת הגוף ולא להתעלם ממנה. וזה משהו, שאנחנו לא תמיד עושים. אבל, הנה, הקשבת אז לחלום שלך. שנשלח אליך על ידי חוכמת הגוף שלך. היא לא הייתה שקטה, בקשר לדוקטורט. אז היא שלחה חלום חוזר.
אני פשוט נזכרת עכשיו, בהמון מקרים שבהם עשיתי דברים, לא כי הם באמת התאימו לי, אלא כדי להיות הכי טובה. זה היה סוחט אותי בסופו של דבר. ובהרבה מקרים, גם אף אחד אפילו לא העריך את זה במיוחד. עכשיו אני מבינה, איך שחקתי את עצמי לגמרי, שוב ושוב. ובעצם בשביל מה? אחרי רגע, או יום, הכל נשכח ממילא. ושוב, הייתי מוכרחה להוכיח שוב, שאני הכי טובה. הרי זה אף פעם לא נגמר. איזה בזבוז חיים לחיות ככה. רק עכשיו אני באמת מבינה את זה.
חייכתי אליה. טוב שהתובנה הזאת סוף סוף הגיע. עכשיו הגיע הזמן לשנות. עצם זה שאת מבינה את זה עכשיו, זאת התחלת השינוי. אני בטוחה, שעכשיו תתנהלי אחרת. עכשיו כשאת מבינה, תמצאי את הדרך שלך לעשות מה שמתאים לך, ובמידה שמתאימה לך. עכשיו, תתני יותר תשומת לב, מה נכון לך לעשות ומה לא. תמיד גם נוכל לדבר על זה, להתבונן בזה במדיטציה. ולקבל תשובות מחוכמת הגוף שלך.נראה היה שהמילים האלה מאוד עודדו את גאיה. חיוך של הקלה התפשט בפניה היפות.
עשינו מדיטציה. שלחנו אור מרפא לגידולים, בזמן שגאיה הייתה בהרפייה עמוקה. בסוף המדיטציה גאיה אמרה שהרגישה שהיום היא ממש הצליחה להרפות. אמרה שהיא מרגישה שהיא בתוך מסע.
כן, היא באמת בתוך מסע. מסע משנה חיים. תוך כדי שינויי תובנות ותודעה. זהו תהליך שלוקח זמן. כל פעם, משהו משתחרר, משהו משתנה. התחושה היא, שזה מפגיש אותנו, עם עצמנו האמיתי, עם מי שאנחנו באמת. החיבור הזה לעצמנו האמיתי, מעודד את חוכמת הגוף שלנו, לרפא אותנו מבפנים. כשבפנים, יש יותר שקט וחיבור פנימי, הריפוי מתחיל לקרות מעצמו. זאת הרגשה מאוד טובה מבפנים. ואנחנו הופכים להיות יותר מחוברים למי שאנחנו באמת. זאת החגיגה של הנשמה שלנו. היא מאוד שמחה כשאנחנו מתחברים אליה. החיבור לנשמה שלנו קורה, כשאנחנו מתחברים למי שאנחנו באמת.
הוספת תגובה