הטרפת הטכנולוגית מאפשרת לנו חיים הרבה יותר נגישים ונוחים. הסמארטפונים מגישים לנו שפע של אפשרויות: למידה מרחוק, פגישות טראנס אטלנטיות, קניות on line, זמינות, תיעוד מצבים או רגעים באמצעות המצלמה. כולנו עיתונאים וכתבים שמתעדים ומביעים דעה. וכל זה רק דרך מכשיר הטלפון שלנו.
בפתח דבריי הנחתי רק את הסמארטפון כאשר אנחנו יודעים שהשפע טכנולוגי שפוקד אותנו הוא הרבה יותר מטלפון יהיה חכם ככל שיהיה.עם כל היופי הקדמה והשפע הטכנולוגי הזה רק טבעי היה שגם כבני אנוש נצעד קדימה. אבל הטכנולוגיה אליה וקוץ בה.
המסכים הרבים שמקיפים אותנו מייצרים בדידות והתמכרות. היכולת שלנו לפתח שיחה נפגמת, אוצר המילים מצטמצם ל "כן", "לא", "אולי" ו "חחחחחחח" התקשורת המילולית מצטמצמת עד בלתי קיימת. ואם היא קיימת וחלילה מתארכת נשמע חוסר שביעות רצון ונשימות קצרות מהצד השני המעידים על חוסר סבלנות.
יכולת הבעת הרגשות שלנו חוטפת מכה אנושה כי במקום להביט בעיניים ולומר כואב לי אני שולחת איזה אימוג'י עצוב במקרה הטוב ושמח (שלא ידעו שעצוב לי) במקרה הרע.
ערך העצמי שלנו נמדד על פי כמות הלייקים ולא על פי המרכיבים שלנו כבני אדם, ההצלחות, ההישגים, יכולת ההכלה או התקשורת שלנו. צילום של כפות רגליים של ידוענית באינסטגרם מושך 20 אלף לייקים! על מה ולמה? איפה נדפקנו כל כך?
אנחנו רצים במהירות האור עם ההתפתחות הטכנולוגית ונסוגים לאחור כבני אנוש. כיצורים חושבים, מרגישים ומתקשרים. אנחנו תקועים עם הראש במסך, במקום מול החבר, שעות של בינג' בנטפליקס במקום ריח עץ או מבט אל הים והתבוננות פנימה.
אנחנו מביעים אמון בטכנולוגיה הדיגיטלית הרבה יותר מאשר במערכות יחסים ובבני אדם. אנחנו מבלים באתרים, באפליקציות וברובוטים כאלה ואחרים ונמנעים מאינטראקציות חברתיות , שיח קשרים בינאישיים סולידריות ועוד מילים שנכחדות ונעלמות מהלקסיקון שלנו.
מצד אחד טכנולוגיה בתאוצה, מהצד השני אנושיות בנסיגה
ושתהיה שנה טובה
מאת: סימי אקושטי מאמנת אישית
מנחה מרצה וסופרוויזרית.
הוספת תגובה