יש מעין תדר של שקט פנימי רגוע ומאוזן במוזיקה , למרות העיבודים המאד יפים ועשירים של תומר ישעיהו שהפיק את האלבום במשותף עם מורן מגן, חבר ילדות של יפתח, זה אלבום שאפשר היה לדמיין לגמרי את יפתח מנגן אותו על פסנתר, לבד, במעין שילוב של רנדי ניומן והארי נילסון שכזה. לשמחתנו,
ההפקה באלבום מוציאה החוצה צדדים נוספים של יפתח, ומשלבת את האדמה ואת המים עם האוויר והאש – ממש כפי שבמהלך ההפקה, בהשפעת תומר,
יפתח נכנס לעולמה של האיורוודה, העוסקת באיזון היסודות השונים. ואולי היא מהווה חלק מהבסיס לאותו שקט נפשי שמועבר באלבום הזה כל כך יפה.
הניקיון שבמוזיקה ובלב הוא תוצאה של מסע הזדככות שעבר יפתח עם עצמו, שבמהלכו עזב גם את הכובד של המוזיקה הקלאסית ועבר להנגשה של המסרים שלו – ושל הלב שלו, לקהל הרחב שיהיה מוכן לשמוע. וההנגשה הזו אינה מובאת בחשדנות למאזין, היא שלמה ועגולה ומלאת כנות רבה.
"הכל מאוד רחוק" נכתב בבוקר שלאחר יום של פרידה. יפתח על השיר: "יום אמש, אותו יום של אובדן, לאישוב עוד.
יום חדש מחליף את אותו היום, מבלי להתחשב כלל בכאבך, מתוך שגרת הדברים שמשתלטת על הכל. אתה מהסס לאמץ את היום החדש, הזר, ואת בשורתו; במקום זה אתה מעדיף להשתהות עוד, לרוות עוד מזכר האדם שאבד לך, לשחק עוד מעט בדמותו, בצלו. כך או כך, המרחק שנפער בין היש ובין האין הוא תהומי ומורגש כל העת".
יפתח אדם מופנם ושקט. חוקר, שוהה, מתבונן, מברר ומחבר את הפרטים. הכל יוצא אל הדף. שיר ועוד שיר. השתיקה מורגשת בטקסט הכל כך יפה שלו. זה סינגל ראשון מתוך אלבום שייצא לקראת החגים.
הוספת תגובה