זו היתה הדרך של הנביאים לייצר מנהיגות ולסחוף אחריהם קהל. למעשה, ברגע שאנחנו שומעים את המשפט: "תשמעו סיפור", מיד הקשב מתחדד. לא בכדי ילדים מבקשים מהוריהם שוב ושוב לשמוע סיפור, ולעיתים אותו סיפור, רגע לפני שהם נרדמים. הגן הילדים הגננות משתמשות בסיפורים כדי לתווך לילדים נורמות חברתיות, ערכים, כללי מוסר וכמובן מידע בתחומים שונים.
לספר את הסיפור
על אף השינוי העצום שחל בעידן הנוכחי באופן ובצורת העברת מידע, מעמדו של הסיפור לא נשחק. להפך. היום מעבירים מידע באמצעים אלקטרוניים ומסרים אישיים דרך רשתות חברתיות. המילים התחלפו התמונות ואימוג'ים ובכל זאת, מעמדו של הסיפור כאמצעי להעברת מסרים רק הולך ומתחזק. היום ברור למשל, שכדי למכור, לשווק או למנף יוזמה עסקית, חייבים להשתמש בסיפור.
השוק מוצף והתחרות גדולה בכל תחום. בכדי לבדל את עצמם ולהגדיש את הייחודיות שלהם עסקים רבים משתמשים בסטוריטלינג. הם מספרים את הסיפור של העסק. הלקוח מזדהה, מתרגש, ומעבר למוצר עצמו , הוא קונה חווית הזדהות. כאשר אנו רוכשים מוצר כלשהיא, לרוב מדובר בהחלטה רגשית. אנו בודקים מה המוצר גורם לנו להרגיש. לא מעט בעלי עסקים הפכו להיות הפרזנטורים של העסק שלהם מתוך ידיעה שהלקוח רוצה לדעת מי עומד מאחורי המוצר, מהו הסיפור שלו. יעקב הלפרין מרשת אופטיקה הלפרין הפך להיות הפרזנטור של העסק שלו. "משקפיים הם מוצר צריכה בסיסי", זה הסלוגן של העסק. לכאורה, כולנו יודעים זאת, אבל כאשר "בעל הבית" מופיע בפרסומות בדמותו ובקולו, הוא למעשה מעביר מסר: לכולם מגיע משקפיים ואני פה לדאוג לכם. בחנויות יש מוכרים אבל זו האחריות שלי. אין לי ספק שהיקף המכירות של הרשת הזו עלה מאז שהבעלים הפך להיות הפרזנטור של הרשת. הסלוגן של החברה שלו למעשה מספר במשפט אחד סיפור- כולנו צריכים לראות היטב ואנחנו נעזור לכם בכך.
סיפורים מסייעים לנו לא רק בתחום העסקי אלא גם בחיי היום יום. כאשר אנחנו רוצים להעביר מסר לילדינו, לבוס בעבודה ואפילו למוכר במכולת. הסיור גורם לאנשים להזדהות עם המסר והרגש שהוא נעורר ומעל לכל- אנשים זוכרים טוב יותר מסרים טוב יותר באמצעות סיפור מאשר באמצעות נתונים, טבלאות וגרפים. ילדים נוטים ללמוד טוב יותר באמצעות סיפורים ודוגמאות. כאשר, למשל, אנו רוצים ללמד אותם ערכים כגון כבוד הדדי. מה מתאים יותר למשימה מאשר סיפור העוסק בנושא זה. הטפות מוסר לימוד דידקטי עוזרים פחות.
שיפוטיות
הסיפור מסייע לנו גם לשפר מערכות יחסים ועשוי לפתור את אחת הבעיות המורכבות ביותר ביחסים בינאישיים: שיפוטיות. כמה פעמים קרה לנו ששפטנו מישהו רק על סמך הרושם הראשוני, המראה או שפת הגוף? באחד הקורסים שלי של עמידה מול קהל וסטוריטלינג למרצים בגיל השלישי, הגיעה משתתפת מיוחדת במינה. חברי הקבוצה הכירו זה את זה היטב.
היא הייתה בולטת מאוד, לבושה היה ססגוני, והיא אהבה לדבר בקול רם. לצידה נח המקל שלה ובידה היא אחזה מצלמה מקצועית. חברי הקבוצה ביקשו שלא תצלם אותם. נראה שאף אחד לא רצה להיות מונצח במצלמה של "האישה המוזרה". לאורך כל הפעילות היא ישבה לבד. הקבוצה התייחסה אליה כנטע זר. היא לעומת זאת, הרבתה לחייך, פירגנה לחברים והשתתפה השתתפות פעילה בקורס. ניכר היה שהיא יודעת מה חושבים עליה אבל זה לא גרם לה לשנות דבר בהתנהגותה. היא נשארה אותנטית ונאמנה לעצמה. באחד התרגילים התבקשו חברי הקבוצה לעשות פרזנטציה של מספר דקות ולהציג את עצמם. בזה אחר זה עלו חברי הקבוצה על הבמה וסיפרו את הביוגרפיה שלהם.
הם עשו זאת באופן מונוטוני תוך סקירת תולדות חייהם. כאשר הגיעה תורה, היא היפה את מקל ההליכה, והחלה לצעוד בצעדים כמעט מרחפים אל הבמה, כשבידה היא אוחזת במצלמה. כשהגיעה אל הבמה , כל העיניים הופנו אליה. היא סקרה בחיוך את הנוכחים ואמרה:" החיים יפים. אני קמה בבוקר ונושמת נשימה עמוקה. עוד יום לפניי. אני מתבוננת בצבעים העזים שמסביבי ונהנית מכל רגע. אני לוקחת את מקל ההליכה וחגה סביבו. רגל אחת שלי לא מתפקדת ובשבילי, כרקדנית זו אמורה להיות בעיה". שקט שרר באולם. ניכר היה שאנשים לא ידעו שהאישה שמתקשה ללכת ונעזרת המקל הייתה בעברה רקדנית. היא לקחה את המקל, נשענה עליו והחלה לנוע בצעדי ריקוד." אתם רואים? אין לי רגל, אבל יש לי מקל ואני ממשיכה לרקוד.
אני יודעת שאתם חושבים שאני מוזרה. ואם שאלתם את עצמכם למה יש לי מצלמה, הריש אם שאם המקל הוא הרגל שלי, המצלמה היא העין השלישית שלי. אני מרחיבה באמצעותה את הראיה של לעולם, נחשפת לתמונות ולצבעים שבלעדיה לא הייתה מגיעה אליהם. אני לא רואה בעין אחת. המצלמה היא העין, המקל הוא הרגל שלי. באמצעותם יצרתי לעצמי איברים חדשים. יצרתי לעצמי עולם חדש". היא חייכה ושתקה. הקהל הביט עליה וכעבור שניות מחא לה כפיים. היא לא סיפרה מה שמה, אבל היא סיפרה את הסיפור שלה. מאותו הרגע, אף אחד כבר לא חשב שהיא מוזרה. היא גרמה לאנשים להזדהות עמה, היא נגעה להם בלב. לא היה אדם שלא זכר את הסיפור שלה. בתום הפעילות , אחת הנשים ניגשה אליה ואמרה לה: " אני מודה שלא התחברתי אלייך בהתחלה. אני מצטערת על כך". היא חיבקה אותה ואז הוסיפה:" את יכולה לצלם גם אותי?".
ענת אביעד, שחקנית ומרצה: ANATAVIAD10@GMAIL.COM
הוספת תגובה