השבעה באוקטובר תפס אותנו לא מוכנים, אבל דניאלה לא הופתעה. "זו ההיסטוריה שלנו שחוזרת על עצמה ואנחנו לא מספיק חכמים לעצור את הגלגל מלהמשיך להסתובב", היא מסבירה. "איראן כובשת את ישראל? אני מאמינה ברוח הישראלית ובכוחות שלנו כאן כעם וכאומה. אנחנו פשוט חייבים ללמוד".
ספרי קצת על עצמך ועל הבית שבו גדלת – איך הבית והילדות עיצבו אותך להיות האדם שאת היום?
נולדתי בדרום אפריקה. ההורים עשו עלייה ב-1994 מתוך ציונות ואהבת ישראל. אבא שלי היה הראשון ובין הבודדים להבין שלמרות העזרה הרבה של יהודים לתנועת השחרור בדרום אפריקה, הם יפנו לנו עורף. ואכן כך היה. אבי התגייר, אמו ג'וליה גאצי, הייתה נוצריה קתולית ממשפחה טוסקנאית שגרה שם עוד מהמאה ה-12. היא הצילה יהודים בשואה ובסוף התחתנה עם אחד מאותם האנשים שהצילה. על ברכי סיפור זה התחנכתי ותמיד קיוויתי שאולי אצליח לתרום למדינה שלי אפילו פירור קטן, כפי שתרמה סבתי. אמי אישה חזקה מאוד וטובת לב. ולאור שתי הדמויות הנשיות המדהימות האלה עיצבתי את הדמות של מרלין בספר.
הספר עוסק גם בזרות. הרבה מהדמויות אינן צבריות, אלא מיעוטים ועולים חדשים וגם זה מושפע מחווית העלייה לארץ וההשפעה של החוויה הזו על חיי ועל חיי אחי, גבריאל.
כתבת ספר מאוד יוצא דופן, גם מאוד "חוזה מציאות". מדוע בחרת דווקא בנושא הזה והאם הייתה לך ידיעה או תובנה כלשהי לגבי העובדה שטבח השבעה באוקטובר עלול באמת להתרחש?
מארק טווין אמר שהיסטוריה לא חוזרת על עצמה אבל לעיתים היא כן מתחרזת. מרלין האדומה מתבסס על סיפורי הפוגרומים ביהודים, חורבן בית ראשון ושני, מרד בר כוכבא, המחתרת היהודית בשואה וכמובן על ההיבריס הישראלי במלחמת יום הכיפורים. כשלוקחים את הסיפורים האלה ומלבישים אותם על האויב האיראני שלו כוונה ורצון להשמיד את הישות הציונית, מגיעים ל"מרלין האדומה" וסיפור כיבוש הארץ על ידי איראן. כמו כן, אנו עדים לבניית המנהרות על ידי חיזבאללה וחמאס כבר שנים, אז השימוש בהם כדי לכבוש את הארץ הוא תולדה של מציאות שאותה אנו חווים עכשיו.
אני חושבת שאם אכן היו תוקפים אותנו מכמה חזיתות ב-7 לאוקטובר מצבנו היה רע בהרבה. אך בניגוד לסיפור של מרלין האדומה, בה יש מלחמת עולם שלישית בין סין לארה"ב וישראל נותרת לבד במערכה, במציאות יש לנו צבא חזק שמסוגל להגן עלינו. אני רוצה להאמין ולקוות שלא יכבשו את הארץ, אבל כל עוד לא ניקח את כוונות אויבינו ברצינות וננהג בשאננות ובעצימת עיניים, כן ייתכן שנספוג עוג אבידות רבות.
ספרי מעט על סגנון הכתיבה שלך, איך היית מאפיינת אותו?
שילוב בין כמה סגנונות. שתי הדמויות המרכזיות, בועז ומרלין, מדברים בגוף ראשון. אך לאורך הספר שזורים סיפורים קצרים של דמויות משניות בגוף שלישי. הכתיבה זורמת מאוד ולא מכבידה, אך יש בה מן הרומנטיות (כפי שמסגירים פריגמנטים בסוף הספר). אני לא מתארת את המלחמה לפרטי פרטים, היא דמות מרכזית אבל היא ברקע, קצת כמו אצל צ'כוב.
מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו? מה הדרך שאת מקווה שהוא יעשה בעולם עבור נשים ואנשים?
אני מאוד נהנת לראות פרשנויות שונות של הספר עבור אנשים שונים. כך טוב באמנות. כשכתבתי כתבתי שני קווי עלילה. הקו שמדבר על המלחמה. והקו של הזוגיות. בקו הזוגיות רציתי לתת מקום לנשים שחוו מערכות יחסים קשות ולא בריאות. הדמות הראשית, מרלין, היא דמות נשית חזקה, שלמרות החוזק שלה נכנסה למערכת יחסים קשה ומאוד לא בריאה. הספר מספר על תהליך ההתגברות שלה, מהרצון אפילו להידמות לגבר שלה, למקום בו היא עצמאית, עומדת בזכות עצמה, ללא קשר אליו. זהו תהליך של ריפוי ותקווה. המלחמה והזוגיות הן הכאוס הפנימי והכאוס החיצוני עליו מרלין מתגברת. ועליו נשים רבות יכולות להתגבר.
מערכת היחסים בין הגיבורים בספר היא טעונה, ולא מאוד בריאה. תסבירי.
בועז ומרלין ניהלו מערכת יחסים לפני המלחמה. הספר מתמקד בתהליך היציאה של מרלין מאותו הקשר תוך כדי המלחמה. אותה מערכת היחסים שהיא חוותה הייתה מזוכיסטית. הדמות של מרלין, בדומה למדינת ישראל, היא דמות חזקה שנשברת והספר מתאר את תהליך ההחלמה האיטי שלה. הכאוס הפנימי בתוך מרלין, מהדהד את הכאוס החיצוני של המלחמה – מחורבן אישי ולאומי לתקומה אישית ולאומית.
איך את חושבת שהתמודדות עם אתגרים נשיים כמו אלה שאת מתארת בספר, יכולה להיטיב בסופו של דבר עם האישה שנדרשת אליה?
אני לא מאחלת לאף איתה להיכנס למערכת יחסים שכזו, שאין בה מכות שחורות וכחולות שיוכיחו את ההתעללות, אלא הכל בנפש. וקשה מאוד להוכיח את זה. הקושי הזה קודם כל מהדהד בתוך הראש של אותה האישה: האם אני מגזימה? אולי אני זו שטועה? וכו. היציאה מתוך מערכות יחסים שכאלה היא מאתגרת, מורכבת וכרוכה בהמון ריגרסיות. אבל היא אפשרית. אני מאמינה שאישה שמצליחה לצאת ממנה, יוצאת חזקה פי כמה. עוצמתית. לאחר יציאה ממערכת יחסים כזו וריפוי ממנה, קשה מאוד לשבור אישה שכזו. היא מבינה טוב יותר את ערכה וטוב יותר ממה עליה להתרחק.
מה את חושבת שיש ביכולתה של כתיבה לחולל עבור קורא? ובממד הפילוסופי? כתיבה היא…
ספרים לאורך ההיסטוריה הצליחו לשנות את העולם. הם מאפשרים לקורא לחלום, לחשוב, להשתחרר מהכבלים של עצמו. אותם הרעיונות שהקורא קורא בספר, מתפתחים במוחו וקורמים עור וגידים ולעיתים הופכים למציאות של ממש.
אם היו מאפשרים לך לחזור בזמן, באיזה נתיב בחייך היית פונה לשביל אחר, אם בכלל – ולאיזה נתיב?
ניהלתי את השיחה הזו עם חברה לפני כמה חודשים. אני לא מתחרטת על דבר בחיי. אני אדם שלוקח סיכונים, גם גדולים מאוד, הן בתחום המקצועי והן בתחום הרומנטי. תודות לכך אני לא מרגישה שפספסתי הזדמנויות. אני מרגישה שחוויתי ואהבתי והתמסרתי עד עמקי נשמתי וגם אם נפגעתי, מעדתי או טעיתי לאורך הדרך, זו הייתה הרפתקה שלא אוותר עליה ושבזכותה אני מי שאני היום.
איך את מתארת את המצב שבו אנחנו שרויים במזרח התיכון, ומה את חושבת שאנחנו כמדינה חייבים לשנות בתפיסה ובניהול המצב?
החשיבה המערבית הרציונאלית חייבת להפסיק להוליך אותנו כאשר אנו מתמודדים עם אויב שחושב ורואה דברים בצורה אחרת. החשיבה שהאויב מורתע, שהאויב מפחד להפסיד, שהאויב לא רוצה לאבד פרנסה או כסף ולכן לא יתקוף, חייבת להשתנות. המדדים שאיתם מדינה מערבית מתנהלת, אינם המניעים של ארגוני טרור ולא של מדינות מסויימות, כמו איראן.
כאשר אויב אומר שהוא רוצה ומתכוון להשמיד אותך, כפי שעשה היטלר או כפי שעושים היו איראן, יש להקשיב, להפנים ולהתכונן בהתאם. דיפלומטיה אולי תרחיק את מועד התקיפה אבל היא לא תעצור את הרצון.
אם היו נותנים לך את המפתחות להנהיג – מה הפעולה הראשונה שהיית מבצעת? ומה השנייה?
סגירת משרדי ממשלה וכמה שיותר. ממשלה רזה מבזבזת פחות כסף ושולטת פחות באלמנטים של חיי האזרח. כפי שראינו במלחמה, הממשלה, כמעט בכל תחום, מתנהלת בצורה פחות טובה מגופים ויוזמות אזרחיות. החובות הנצברים מהמלחמה הולכים להתגלגל לאזרח בצורת מיסים. אם לא יסגרו משרדי ממשלה, האזרחים הולכים לשלם על זה.
איזה חלום לא הגשמת עדיין?
תמיד רציתי לראות אדם אקראי באמצע הרכבת או אוטובוס קורא ספר שלי. אני מאוד מקווה שאזכה לראות את זה יום אחד.
הוספת תגובה