"תמיד הרגשתי שאני חייב להוכיח את עצמי יותר מאחרים. אז עבדתי בכל מה שיכולתי במקביל ללימודי החשמל שלי בטכניון ואת הכל, כמובן ממנתי לבד. הכרתי את קטיה באותה תקופה וכל מה שראיתי מולי היא אישה צעירה יפה חלקנו רקע ותרבות משותפים ולכן זה נראה לי הקשר המושלם. "הייתי מאוהב, מאוהב ומטומטם". הוא הטיח בפני את כל הפרטים בצורה מאוד מכנית רובוטית מונוטונית ומדויקת. לה יש משפחה יש לה אחות והורים. קנאתי כל כך ונשבעתי שאעשה הכל שהם יהיו המשפחה שכל כך חסרה גם לי".
"סיימתי לימודים, הצעתי לקטיה נישואים והתחלתי לעבוד כמו פסיכי במשמרות. ג'ינגלתי בין עבודות חיפשתי השקעות קניתי דירות נכנסתי לעוד הלוואות עוד משכנתאות הכל כדי לתת תחושת שפע וביטחון לקטיה שלי, למשפחה שלה וכנראה שחשבתי שגם לעצמי. מהר מאוד קטיה נכנסה להריון ונולד לנו אלכס הנשמה שלי, האהבה של החיים שלי. אלכס נולד עם מום בלב וקטיה הייתה איתו רב הזמן כשאני עבדתי ועבדתי ועבדתי".
"קטיה תמיד אמרה שזה מה שהיא רוצה -לגדל ילדים. כל פעם שקטיה אמרה את המשפט הזה עלתה בראשי תמיד אותה תמונה, כזו כמו שרואים בתוך מסגרות שקונים, את מכירה? משפחה יפה, שלושה ילדים לפחות, כלב ומאחור בית פרטי עם גינה קטנטנה וגדר לבנה".
זה החלום!
"ההורים של קטיה היו ממש מקסימים אלי וקבלו אותי אליהם ותמיד התעניינו מאוד בעבודה שלי ובהשקעות שעשיתי, כשהרגשתי כמה הם התעניינו בי הייתי בטוח שזו אהבה כנה ואמתית, אהבה של משפחה ורציתי מאוד שיעברו לגור קרוב אלינו. אז הוצאתי כל מה שחסכתי וכל מה שצברתי עבור משפחתי וקניתי דירה קטנה, צנועה, אבל קרובה אלינו, כדי שקטיה תהיה ליד המשפחה שלה והם יהיו לידינו.
הייתי צריך להיכנס לעוד התחייבויות כמובן, הלוואות, משכנתא שגדלה, מה שגרם לי לעוד עבודה ולהמון לילות ללא שינה, אבל הייתי בטוח שעשיתי נכון למי שאני הכי אוהב, ליקרים לי מכל. ההורים של קטיה ואחיה התמקמו בדירה וכמובן שלא ביקשתי מהם דבר – לא שכירות ולא עזרה".
רק שיהיה טוב!
"באותה תקופה, התגלה אצל אלכס מום בלב ומעבר לטיפולים, לניתוחים ולמעקבים גם ניהלתי תביעה נגד אחד הרופאים וטיפלתי בכל מה שקשור להכרה שלו כנכה בביטוח לאומי. זה לקח זמן, זה היה ארוך קשה רגשית וכלכלית אבל זכינו! דאגנו לפיצוי לאלכס לכל חייו ולקצבה צנועה מהביטוח הלאומי שמכסה בקושי חצי מעלות הטיפולים שהוא צריך אותם ויצטרך כל חייו, אבל גם זה משהו -לא?! פחות משבועיים אחרי שנכנס הכסף קיבלתי מקטיה זימון ליחידת הסיוע ופה הכל התגלגל בקצב מטורף כשאני בקושי מבין מה קורה ולמה".
"קטיה דרשה להתגרש. לא הצלחתי להבין מאיפה זה בא בכלל. לא ראיתי את זה קורה. היא הצהירה שאנחנו יכולים להסתפק במגשר משותף שיערוך לנו הסכם גירושין וזהו. 'לא צריך בלאגנים' – זה היה משפט מאוד שגיר בפיה באותה תקופה. ואני, כהרגלי רק רוצה שיהיה לה טוב, שיהיה לאלכס טוב ולצאת הכי טוב עם המשפחה שלה, שממש ממש חשבתי שהיא גם שלי.
לקחנו את המגשר שהיא בחרה, עו"ד צעיר שהיה גם זול יחסית ,הוא ערך איתנו כמה מפגשים וזהו- מהר מאוד מצאתי את עצמי מול שופטת נחמדה, שרוצה לאשר לנו את ההסכם אבל שואלת אותי שוב ושוב אם אני מבין על מה אני חותם"?
אם אני מבין שאני אראה את אלכס מעט יחסית ורק שקטיה תסכים?
אם אני מבין שאני משלם מזונות גבוהים יחסית ואת כל הטיפולים של אלכס?
אם אני מבין שאני וויתרתי על הדירה והשארתי אותה למשפחה של קטיה?
ואם אני מבין שלאור מה שאני מרוויח יהיה לי מאוד קשה להתקיים עם הסכם כזה?
ההסכמה
"הנהנתי בהסכמה. כל הזמן היה לי בראש שכל מה שאני רוצה זה רק לעוף מהאולם הזה, מביהמ"ש הזה, מהאירוע הקשה הזה ששובר לי את הלב ומוחץ לי את הנשמה. ההסכם קיבל תוקף של פסד התגרשנו ונפרדנו. אני המשכתי לעבוד כמו חמור בשביל כולם ובמעט זמן שיש לי כל יום אני הייתי עם אלכס בעיקר לוקח לטיפולים ולכל הסידורים שצריך, הוא תמיד יהיה האור שלי, הנחמה שלי להכל".
קטיה
"במקביל, קטיה הפכה אותי לאויב שלה, היא שולטת בי דרך אלכס והיא יכולה –כי ההסכם מותיר לה שיקול דעת מוחלט מתי ניפגש אני והבן שלי…אז הכל הופך למקח, לתנאים והכל מלווה בהשפלות בשפה נמוכה ועכשיו גם בניכור והסתה. כל פעם שאני לא קונה מה שהיא דורשת. היא מספרת לאלכס שאבא שלו קמצן. שבגלל אבא אין לו הפלאפון שהוא רוצה, בגלל אבא אין להם את הנינג'ה החדש במטבח שעושה שייקים מהממים"
בגלל אבא…
וכאילו זה לא מספיק המשפחה שלה מוסיפה עוד שמן למדורה, ואני מרגיש הכי הכי לבד,הכי בודד ומנוכר וגם זה לא הספיק כי הכל הרי תוכנן בקפידה מראש אצל קטיה.
קבלי!
הוא אומר ומניח על שולחני שתי חבילות גדולות, כל אחת מכילה תביעה. תביעה מקטיה נגדו. היא משתמשת באלכס בפיצויים כדי לתבוע אותי לנשל אותי סופית מאפוטרופסות, כדי לקחת את כל ניהול הפיצויים שקיבל -לעצמה, ואותי בכלל לנשל. לנשל לא רק מהבית שלי. לא רק מהכסף שעבדתי כל כך קשה עברו כל חיי, לא רק ממשפחתי – המשפחה היחידה שהייתה לי, לא רק ממנה, עכשיו גם מהבן שלי מאלכס.
"היא רעה קרה ומסוכנת והיום אני גם מבין מאיפה למדה הכל. עכשיו אני חייב להילחם כל מה שלא עשיתי בסיבוב הראשון. חייב לקרות עכשיו משהו שהיא תבין שאסור לה לבלבל בין טוב הלב שלי לבין טיפשות. גמרתי ללכת אחריה ואחרי כל מה שהיא מכתיבה. אני יודע שזה ה'מאני טיים' ועכשיו אני חייב שנחזיר מלחמה".
הגשנו את ההגנות שלנו יחד עם כל הראיות הרלבנטיות: כמה הוא הוציא על אלכס, על הטיפולים על הוצאות המשפט, כמה ימי עבודה הוא הפסיד וכמה נתן מעצמו במקביל הגשנו תביעות לשינוי זמני השהות והפחתת סכום המזונות. השופט כבר בקדם המשפט הראשון היה מאוד ברור ואמר את דברו לאן התיקים האלו עומדים ללכת –
יש גבול לגזל
יש גבול לעושק
ובעיקר יש אפס סבלנות גם בביהמ"ש להורות מנכרת ומסיטה!
מאת: גלית צור עורכת דין ומגשרת
הוספת תגובה