הכהנים זו המשפחה המלכותית, זו לא משפחה רגילה. כולם מבינים שכהנים זה המשרתים בקודש, משרתי השם. בתקופת בית המקדש הם שימשו בתוך בית המקדש. תרומות שהשם אמר לתת אליו, הגיעו לכהנים. הכהנים זו היד של הקב"ה בעולם הזה בתוך בית המקדש. ממילא יש שאלה. המעמד של כהן שונה ממעמד של יהודי רגיל. יש לו יותר כבוד, יש לו יותר קדושה, יש לו תפקיד יותר חשוב. ממילא יש לו גם הגבלות מסוימות שאין אותן אצל אדם אחר. למשל, יהודי רגיל שנטמא.
מה זה נטמא ?
נגע בטעות בגופת מת. מישהו נפטר לו ביד. הוא נהיה טמא. אין לו בעיה גדולה מכיוון שהוא לא צריך ללכת לשרת בתוך בית המקדש. כמובן, שהוא רוצה להתפטר מן הטומאה הזו. הטומאה הזו לא ממש מגבילה אותו כמו אצל כהן. כהן שהוא מוגבל, הוא לא יכול להיכנס לשרת בקודש.
מה יכול לטהר מטומאת מת ?
אפר של פרה אדומה. בימינו אין פרה אדומה. ממילא כולנו היום טמאי מתים כי כולנו עברנו ליד גופה, נכנסו לבית קברות, נכנסו לבית חולים ומישהו נפטר באחד החדרים או שהיית במטוס ולקחו שם גופה לארץ לקבורה או שאתה יכול לנסוע בכביש ועשרים מטר מתחת קבורה גופה של מישהו וכו'. זאת אומרת שכולנו היום בחזקת טמאי מתים. כשיבוא משיח, אחד הדברים שיהיה זה פרה אדומה והיא תהיה העשירית. עד היום היו תשע פרות אדומות. הפרה האדומה היא תהיה העשירית והיא תשמש בבית המקדש השלישי, וכולנו נהיה טהורים כי כל עוד מוסיפים על המים של הפרה, אפשר לטהר את כל העם ויחזרו ימי בית המקדש לקדמותם.
השאלה היא כזאת: אדם שנפטרה אישתו והוא מטפל בקבורתה. אם הוא יהודי רגיל, אז הכל בסדר. מה קורה כשאדם הזה הוא כהן ? האם הוא צריך מהר לברוח מהבית ולתת לחברה קדישא לטפל בקבורתה או לשכנים ? הקב"ה אומר למשה: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ–לָהּ, יִטַּמָּא."
הקב"ה ביקש ממשה לומר לכהנים שיזהרו לא להיטמא מגופת אנשים מתים, אבל הוא מוסיף: "כי אם". מה זה "כי אם"? תשובה: חוץ מ-. חוץ ממי? "לשארו הקרוב אליו" שזו אשתו. בנוסף לאמו, אביו, לבנו, לבתו, לאחיו ולאחותו. בכל אלה מהרשימה מותר לו לטפל בגופה ובקבורה אף על פי שהוא נטמא מזה. בזמנו כשנגמר כל הטיפול במת, הכהן היה ניגש לכהן בית המקדש שהיה מטהר אותו באפר פרה אדומה.
אף על פי שאנחנו בחזקת טמאי מתים, אסור לנו להוסיף סתם טומאת מת. הרבה אנשים רצים לבתי קברות. עדיף לא ללכת בכלל לבית קברות. לאישה בכלל אסור לדרוך בתוך בית קברות, זה סכנה בשבילה. לגבר, אף על פי שמותר לו, ממש ממש ממש לא מומלץ. זו טעות רווחת הם חושבים שהם עושים מצווה בזה שהם נכנסים לבתי קברות.
ישנה עוד בעיה. כמעט כל אדם שחי בעולם הזה בזבז זרע לבטלה. כתוב שכל זרע לבטלה ברא משחיתים שהם הלכו לשורש של הטומאה, הסיטרא אחרא, במקום לצד של הקדושה. ממילא הנשמות האבודות האלו שהיו צריכות להתגלגל בעולם ולהיכנס בגוף ולבוא לתיקון, נוצר מהן מזיקים, דברים שמזיקים בעולם. אותו אדם ששפך את הזרע ויצר אותם, אותם חיצוניים יכולים לפגוע באותם ילדים שלו שכן באו לעולם. לכן מנהג ירושלים, הוא שאפילו בלוויה של האבא לא נותנים לבנים להיכנס לתוך בית הקברות. זה מנהג של ימים ימימה. למה? כי מספיק שפעם אחת האבא שפך זרע לבטלה כדי לברוא אלפי מזיקים, שחס וחלילה יכולים לפגוע בבניו.בזמנם, כשחייל היה יוצא למלחמה הוא היה משאיר לאשתו גט על תנאי, במקרה שחס וחלילה הוא לא יחזור.
מה זה גט על תנאי?
הוא אומר, אם תסתיים המלחמה והוא לא חזר כך וכך זמן, את מגורשת ממני ומותרת להינשא. הדבר מעיד שהוא אוהב אותה ומתחשב בה.
נשאלת השאלה: לפני המלחמה הוא והיא אהבו אחד את השנייה אהבת נפש. האם במקרה שהוא מת, האם היא צריכה להתאבל עליו או לא?
התשובה היא: ברגע שהגט נכנס לתוקף היא לא צריכה לשבת שבעה עליו מאחר והיא נחשבת גרושה, אף על פי שייתכן שהיא אוהבת אותו מאוד. כמובן, שמותר לה לבכות ולהיות בצער עליו. אם האדם הזה לא היה נותן לה גט, האישה הייתה עגונה ולא הייתה יכולה להתחתן כדת וכדין והייתה ממש תקועה. יש לנו דוגמה בדור שלנו על מצב כזה שקרה: הנווט רון ארד נפל בשבי ועדיין לא יודעים מה קרה לו. לציבור לא נודע מה עלה בגורלו. בינתיים אישתו נתקעה מגיל צעיר ועד היום היא לא יכולה להתחתן כדת משה וישראל. אם היא הייתה מתחתנת ומביאה ילדים ופתאום יום אחד הוא מופיע, אז הילדים שלה היו נחשבים ממזרים על פי ההלכה. אז כדי למנוע מצב כזה, היו החיילים מפקידים גט על תנאי ביד האישה.
ייבום וחליצה
יש עניין נוסף והוא שאם האדם יצא למלחמה ולא חזר, אז אשתו נשארה אלמנה. במקרה שלא היו להם ילדים היא נשארה אלמנה ללא ילדים. היא רוצה להתחתן אבל אסור לה. הדרך היחידה שהיא יכולה להתחתן היא שאחד מן האחים של בעלה שנפטר ייתן לה חליצה. צריכים לשחרר אותה. זה כמו גירושין.
איך נעשה טקס החליצה?
האח מוריד את הנעל. האלמנה יורקת על הנעל. מביישים אותו בבית הדין על כך שאינו מוכן לעשות ייבום ולאחר שנעשה הטקס הזה היא משתחררת ויכולה להינשא ומותרת לכל אדם.בזמנו, היו עושים גם ייבום.
מה זה ייבום?
התורה אומרת שאם נפטר אדם ללא ילדים, אחד האחים צריך לייבם את אשתו. מה הכוונה? הכוונה שאחד האחים צריך להתחתן עם אשתו, להכניס אותה להריון ולהביא איתה ילדים. הילד שנולד נקרא על שם האדם שנפטר. יכול להיות מצב שאף אחד מן האחים לא מוצא חן בעיניי האלמנה והיא לא מעוניינת להינשא להם. מה עושים? אי אפשר להכריח אותה. נותנים לה חליצה. יכול להיות מצב שבו לאדם שיוצא למלחמה יש אח שהוא חלאה ואותו אדם חושש שאם הוא לא יחזור מן המלחמה, אשתו אהובתו יכולה ליפול לידיו של אותו אח, שלא ייתן לה חליצה. במצב כזה הוא נותן לה גט במקרה שהוא לא יחזור כדי שהיא תהיה גרושה ותוכל להמשיך את חייה בלי להיות קשורה לאחיו. מה קורה אם האדם נפטר במלחמה והאישה באה לבית הדין כדי לרשת אותו?
נשאלת השאלה: האם מגיע לה לרשת אותו ?
בית הדין מזמן את העדים שמעידים שהבעל נתן לאישה גט רק כדי למנוע מצב שבו אחיו החלאה יישא אותה לאישה. אישה לא יורשת את בעלה. אם הבעל נפטר, הבנים יורשים, אם אין לו בנים, אז הבנות יורשות אותו. עניין הבנות שיורשות את אביהן נוצר לראשונה במדבר בסיפור הקשור לבנות צלפחד.
מי היה צלפחד?
אדם בשם צלפחד היה צדיק גדול. הוא מחלל השבת הראשון בהיסטוריה. הוא קושש עצים ועשה מהם ערימה. אסור לעשות ערימות בשבת. כיוון שעשה זאת הביאו אותו לפני משה רבינו. משה רבינו לא ידע מה לעשות איתו. הוא פנה לקב"ה. הקב"ה אמר לו להוציא אותו להורג כדי שכולם יראו מהו הסוף של מחלל שבת.
חבל מאוד שבקרב אחינו החילונים אף אחד מהם בחיים שלו לא קרא את התורה אפילו פעם אחת. אולי אם היו קוראים את הקטע הזה אולי משהו אצלם היה מזדעזע שאדם צדיק כמו צלפחד, שהיו לו בנות צדיקות. על פי הגמרא הוא הלך לעשות את זה ביודעין שהולכים להרוג אותו כדי להראות לכולם מהו העונש של מחלל שבת. הוא הקריב את חייו כדי שכולם יראו מהו עונשו של מחלל שבת כדי שיכנס בהם פחד מהיום הראשון ולא יחללו שבת. התכנית שלו הצליחה ולאחר המקרה שלו אנשים לא חיללו שבת. עשו דברים אחרים במדבר אבל לא חיללו שבת. הקב"ה, שידע שצלפחד חילל שבת לשם שמיים על מנת להפחיד את העם וכדי למנוע מאחרים לחלל שבת, אף על פי כן גזר עליו עונש מוות. אז תארו לעצמכם מה עונש של מי שמחלל שבת מבחירה, מרצון, מתאווה מה יהיה סופו? זה פשוט. לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה…
בנות צלפחד פנו למשה ואמרו לו שאביהם קיבל נחלה אבל הוא מת ואין לו בנים, אין לנו אחים. משה רבינו לא ידע מה לעשות איתן. הוא פנה לקב"ה והקב"ה אמר לו שהן צודקות, אם אין לו בנים, הבנות יורשות.
נשאלת שאלה: האם התורה שוביניסטית?
אם לאדם יש בן אחד ותשע בנות והשאיר ירושה של מיליון דולר. לכאורה, היו צריכים לחלק את זה כך שכל אחד מהילדים יקבל עשירית מן הירושה. בפועל הבן מקבל הכל והבנות לא מקבלות כלום. איך זה יכול להיות?
התשובה היא שבזמנם הבנות היו מתחתנות בגיל צעיר 12-13. זאת אומרת, ברגע שהבת החלה להראות סימנים של בגרות, היא יצאה לשוק השידוכים ומתחתנת. כלומר, יהיה לה בעל שידאג לה ויפרנס אותה.
מה קורה אם הבת לא מתחתנת?
תשובה: האחים חייבים לפרנס אותה מהעיזבון של האב. הם לא יכולים לזרוק אותה. ביום שהיא מתחתנת, האחים פטורים מכך כי יש לה בעל שיפרנס אותה. אלא שאישה היא הכי הרבה מוגנת. עוד לפני שהיא התחתנה כבר היא קיבלה ביד מסמך, כמו צ'ק – כתובה!
מה זה כתובה?
כל הפמיניסטיות, שהרבה מתוכן אין להן גרם של הבנה מה זו תורה ויהדות, נובחות בלי סוף נגד התורה, שוביניסטים, פרימיטיביים… טיפשות שכמותכן.התורה הגנה על האישה יותר מכל מדינה בהיסטוריה. כל חוקה לאומית, בינלאומית מודרנית לא הגנה על נשים כמו שהתורה הגנה על האישה היהודית:
- עוד לפני שהיא התחתנה הוא כותב לה כבר כמה כסף היא תקבל במקרה של גירושין. אם לא מוצא חן בעינה, היא לא צריכה להתחתן.
- איך שהוא מקדש אותה, הבעל צריך לתת לה מתנה: טבעת יהלום, כסף, מכונית, בית, מה שהיא רוצה.
- בכתובה כתוב: חייב לתת לה בית מכובד לגור בו, בגדים ללבוש כדי להראות מכובדת בציבור ויחסי אישות.
זאת אומרת, עוד לפני שהאישה התחתנה היא קיבלה: בית, בגדים ללבוש, אוכל לאכול, מתנות בחגים והכל כמובן לפי יכולתו: אם היא התחתנה עם עשיר, לפי יכולתו ואם היא התחתנה עם עני, אז לפי יכולתו. בנוסף הוא מתחייב לה בכתב לפני שני עדים שהוא חייב לחיות איתה ביחסי אישות, הוא לא יכול לבגוד בה וללכת עם נשים אחרות. בנוסף אם היא רוצה להיות איתו, הוא לא יכול ללכת עם החבר'ה לראות משחק של בית"ר, יש משחק היום, יש גמר! הוא לא יכול להגיד לה עזבי אותי היום אין לי זמן. זה איסור מן התורה כאילו לא הנחת תפילין היום. זו ההגנה של האישה. חוץ מזה יש לה עוד פריבלגיות: צריך לקנות לה מתנות בחגים, חייב לעזור לה, החינוך של הילדים בידיים שלה, סומכים עליה בשמיים. אדם שמבזה את אישתו, הוא מאבד את כל פרנסתו. הקב"ה מקפיד על הדמעות של האישה.
מהם המסרים בפרשה?
הקב"ה קבע מספר ימים בשנה שבהם הוא מוריד קדושה מיוחדת לעולם. בימים אלה הקב"ה מוריד שפע רב ויש שמחה גדולה בשמיים ובארץ. הימים הללו הם השבת הקדושה והמועדים, אותם עלינו לכבד ולקדש, ובאופן זה אנו מתקרבים לקב"ה, ככתוב: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם".
יום השבת
היום הראשון שהקב"ה מציין הוא יום השבת, המגיעה ביום השביעי של השבוע, ובה אסור לעשות כל מלאכה, ככתוב: "מוֹעֲדָי שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. "
חג הפסח
על פי התורה, חודש ניסן הוא החודש הראשון ובו חל חג הפסח. היום הראשון והיום השביעי נקראים: מקרא קודש ובהם אסור לעשות כל מלאכה, ככתוב: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח, לַיהוָה וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה: שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. בַּיּוֹם, הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. "
ספירת העומר חג השבועות
לאחר חג ראשון של פסח יש לנו מצווה לספור שבעה שבועות עד לחג השבועות, ככתוב: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. " גם יום זה הוא מקרא קודש ואסור לעשות בו כל מלאכה: "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם–כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ".
ראש השנה ויום כיפור
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ".
על פי התורה, חודש תשרי הוא החודש השביעי. ביום הראשון של חודש תשרי חל ראש השנה. ביום זה הקב"ה דן את כל הבריאה. בריאת העולם הסתיימה בראש השנה, וכן האדם הראשון חטא ביום זה וגם חזר בתשובה. לפיכך, הקב"ה קבע את היום הזה ליום הדין שבו הוא דן את כל הבריאה. זהו גם היום שבו התרחשה עקדת יצחק. כאשר תוקעים בשופר, העשוי מקרן של איל, שהוקרב במקום יצחק, הדבר מסייע לנו בהמתקת הדין. כמובן, שגם ביום זה נאסרה המלאכה.
ביום העשירי של חודש תשרי, חל יום הכיפורים: " וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; ". כאמור, ביום זה עלינו לצום, להתוודות על חטאינו, לעשות תשובה ולהתפלל לקב"ה שיימחל לנו וכך אנחנו מקבלים הזדמנות לחזור ולהיות טהורים מחדש. איסור המלאכה ביום הכיפורים מודגש ביתר שאת: "כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה–וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ וְכָל-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה, בְּעֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה–וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כָּל-מְלָאכָה, לֹא תַעֲשׂוּ: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב–מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם".
חג סוכות
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים, תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, עֲצֶרֶת הִוא–כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. ". לאחר שנטהרנו אנו פנויים לחגוג את חג הסוכות שחל ביום ה-15 של חודש תשרי. ביום הראשון וביום השמיני של סוכות, הנקראים מקראי קודש, חל איסור על עשיית כל מלאכה. הישיבה בסוכה היא לזכר ענני הכבוד שהקב"ה הקיף את מחנה בני ישראל לאורך כל תקופת הליכתם במדבר. בימים אלו יושבים בסוכות ומודים לקב"ה על כל הטוב שהשפיע עלינו.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו: עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה