הפרשה נפתחת בפסוק: " כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ׃".
בפרשת כי תצא מוזכרות 74 מצוות שזהו המספר הגדול ביותר של מצוות המוזכרות בפרשה אחת.
הנושאים הנידונים בפרשת כי תצא:
- אישה יפת תואר
- דין ירושת בן בכור
- בן סורר ומורה
- מצוות קבורת המתים
- מצוות השבת אבדה
- מצוות הקם תקים
- איסור לגבר להידמות לאישה ולהיפך
- מצות שילוח הקן
- מצווה מעקה
- מצווה כלאי בגדים
- מצוות איסור אשת איש
- איסור פיתוי אישה מאורסת
- ממזר
- איסור להתחתן עם עמוני או מואבי
- איסור הלוואה בריבית
- אכילת העובד מן הכרם ומן השדה
- איסור השבת גרושה לאחר שנישאה שוב
- מצווה לשמוח שנה שלמה עם אשתו
- משכון אסור
- איסור גניבת אדם
- צרעת
- איסור לקיחת משכון בכוח
- שכר שכיר
- ענישה אישית
- איסור הטיית משפט
- פאה ושכחה
- לא תחסום שור בדישו
- מצוות יבום וחליצה
- אישה המחזיקה במבושי גבר
- שמירה על יושר במדידת משקל
- מצוה להרוג את עמלק
- אישה יפת תואר
הקב"ה איפשר לבני ישראל לצאת למלחמה הנקראת: מלחמת רשות שנועדה להרחיב את גבולם. בעת המלחמה ייתכן מצב שאדם יראה אישה גויה יפת תואר ויחשוק בה לאישה: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת־תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה׃". הקב"ה איפשר להביא אותה לארץ, אך במשך חודש להתיר לה לבכות על הוריה, לגלח את שיער ראשה, לא לטפל בציפורניה ולהלבישה בגד בלוי. כל זה נועד להפחית את התאווה שלו כלפיה. אם לאחר חודש עדיין ירצה בה, עליו לגיירה ואז לשאת אותה לאישה כדין: "וַהֲבֵאתָהּ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת־רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת־צִפָּרְנֶיהָ׃ וְהֵסִירָה אֶת־שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת־אָבִיהָ וְאֶת־אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה׃". אם לאחר חודש הוא כבר לא מעוניין בה, אסור לו להפוך אותה לשפחה ואסור למוכרה בכסף, אלא עליו לשחררה: "וְהָיָה אִם־לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא־תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא־תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ׃". הרעיון הוא שהאדם יתקרר מן היצר שנכנס בו ויעדיף בת ישראל שמחה מאשר גויה עצובה.
- דין ירושת בן בכור
כשאדם חזר מן המלחמה והביא אישה יפה שחשק בה, עלולה, מן הסתם, להתעורר מתיחות בינה לבין אשתו הראשונה, וייתכן שיעדיף אחת על פני השנייה. בעת חלוקת הירושה, ישנו סיכוי שהגבר יעדיף להוריש לבנים של האישה המועדפת עליו. כדי למנוע מצב כזה, התורה ציוותה שהבן הבכור יורש חלק כפול משל שאר האחים: "כִּי אֶת־הַבְּכֹר בֶּן־הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא לוֹ כִּי־הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה׃". הכוונה במילה "שנואה" הוא שיחסית היא פחות מועדפת, שאם הייתה שנואה, ככל הנראה היו מתגרשים.
- בן סורר ומורה
בהמשך להבאת האישה היפה מן המלחמה ונשיאתה לאישה ולהיווצרות יחסים של העדפה ואף שנאה בין הגבר לבין נשותיו, עלול להיוולד בן המורד בהוריו. התורה מביאה כאן מקרה קיצוני, שתכליתו ללמדנו מוסר.
בן סורר ומורה הוא בן המורד בהוריו וסר מדרך הישר: "כִּי־יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם׃". אותו בן עושה הרבה עבירות, עד אשר מתחייב במלקות. במקרה זה, ראשית, הוריו מתרים בו לפני שלושה אנשים וכשזה לא עוזר, מלקים אותו. אם זה לא עוזר, לוקחים אותו לבין הדין המקומי: "וְאָמְרוּ אֶל־זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא׃" . במידה ומתקיימים כל התנאים מבחינת ההלכה, וכשרואים שהתנהגותו מחפירה וחסרת תקנה ,הוא נידון למוות בסקילה. הרעיון שעומד בבסיס העניין הוא: "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל־יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ׃". הרעיון שהוא ימות זכאי ולא חייב. חז"ל אמרו שמעולם לא היה ולא עתיד להיות בן סורר ומורה, הדבר נועד להרתעה וללימוד מוסר.
- מצוות קבורת המתים
עניין זה סמוך לעניין הקודם בכך שאם לא יענישו את הבן הסורר והמורה בילדותו, הוא עלול להידרדר ולפשוע בבגרותו עד כדי שיגיע לעונש מוות. מעבר לכך אדם שחטא בין אם בעבודה זרה או חלילה קילל את הקב"ה – עונשו מוות בסקילה ותליה על עץ: "וְכִי־יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט־מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל־עֵץ׃". לאחר מכן יש לקבור אותו עם העץ שעליו נתלה ועם האבן שבה נרגם עוד באותו היום: "לֹא־תָלִין נִבְלָתוֹ עַל־הָעֵץ כִּי־קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי־קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת־אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃". רש"י כותב שהמילה 'קללה' שבמקרא היא מלשון הקל וזלזול.
- מצוות השבת אבדה
מצוות השבת אבדה נועדה לפתח רגישות לזולת ולרכושו, בין אם האדם מכיר אותו או לא מכיר אותו, ונועדה לטפח תחושה של אחריות וערבות הדדית בין בני האדם. במידה ואדם ראה בעל חיים או חפץ של אדם אחר, אסור לו להתעלם מהם, אלא עליו לאסוף אותם לביתו, להכריז שהם נמצאים ברשותו ועל פי סימנים להשיבם לבעליהם: "לֹא־תִרְאֶה אֶת־שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת־שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ׃ וְאִם־לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל־תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ׃ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל־אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם׃".
- מצוות הקם תקים
מצווה שבין אדם לחברו: אם אדם רואה חמור או שור של אדם אחר נופלים ברחוב מפאת כובד משאם, עליו לעזור לו ולא להתעלם: "לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ׃".
- איסור לגבר להידמות לאישה ולהיפך
לגבר אסור ללבוש בגדי אישה ואסור לאישה ללבוש בגדי גבר מאחר שאלו חריגות מהנורמה ויש לכך משמעות מינית של פריצת גדר, וכידוע, הקב"ה שונא זימה: "לֹא־יִהְיֶה כְלִי־גֶבֶר עַל־אִשָּׁה וְלֹא־יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה׃".
- מצות שילוח הקן
אדם שנקרה בדרכו קן שבו ציפור עם ביצים או גוזלים, אסור לו לגעת בקן כל עוד הציפור שם: "כִּי יִקָּרֵא קַן־צִפּוֹר ׀ לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל־עֵץ ׀ אוֹ עַל־הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל־הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל־הַבֵּיצִים לֹא־תִקַּח הָאֵם עַל־הַבָּנִים׃", עליו קודם לשלח את הציפור ורק אז יכול לקחת את הביצים או הגוזלים: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָאֵם וְאֶת־הַבָּנִים תִּקַּח־לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים׃". רש"י אומר על כך דבר עצום שאם רק נעצור לרגע ונחשוב על הדברים לעומק, נהיה כל היום עסוקים במצוות. רש"י אומר על מצוות שילוח הקן שזוהי בסך הכל מצווה קלה שלא עולה לאדם אגורה והקב"ה מבטיח על כך שיהיה לאדם טוב והוא יאריך ימים, אז על מצוות גדולות יותר הכרוכות במאמץ, בזמן ובכסף, קל וחומר שהאדם יזכה לשכר עצום!
רק מהתבוננות במצוות שילוח הקן ניתן לראות שאין בה כל היגיון אנושי, אלא להיפך היא נראית אכזרית ומעבר לכך הקב"ה עוד מבטיח על כך שכר ואריכות ימים! אך כאמור אין לנו בכלל השגה לעומק ולהיקף המחשבה של הקב"ה וזוהי הוכחה נוספת מיני רבות שהתורה היא אלוקית. אין אף אדם בשר ודם שהיה מסוגל לעלות על דעתו מצווה כזו ועוד להבטיח על כך שכר.
- מצווה מעקה
רש"י אומר שאדם שקיים מצוות שילוח הקן, סופו שיזכה לבנות בית חדש ואז יוכל לקיים מצות מעקה, שכן מצווה גוררת מצווה, ואז גם יגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים, ולכן הנושאים האלו סמוכים אחד לשני.
לעניין המצווה, אדם שבונה בית חדש צריך להתקין מעקה על הגג כדי למנוע נפילה, חו"ח. ההגדרה של מצוות מעקה היא רחבה יותר וכוללת בתוכה את האיסור להשאיר מכשול כלשהי שיכולים להיפגע ממנו ויש להגן מפניו: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא־תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי־יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ׃".
- כלאי הכרם
חל איסור לזרוע בכרם זרעי דגן, ואם נזרעו אסור לאכול אותם וגם לא את הגפן: "לֹא־תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם׃".
- כלאי בהמה
חל איסור לרתום למחרשה או עגלה או כל דבר אחר שני בעלי חיים שונים, כגון, שור וחמור. הטעם לכך הוא שאינם שווים בכוחם וזה יכול להכביד על שניהם: "לֹא־תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹר יַחְדָּו׃".
- מצווה כלאי בגדים
חל איסור ללבוש בגד המורכב גם מצמר ומפשתן ביחד, דבר הנקרא שעטנז: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו׃".
דינים בנושא אישות ונישואין
- טענה לבגידה
בעבר כשזוג התארס, למעשה, הגבר קידש את האישה, אך בפועל האישה נשארה בבית הוריה כשנה עד אשר הבעל אירגן עבורם בית ראוי. לאחר שנה האישה הייתה עוברת לביתו ומעבר זה נקרא: נישואין.
נושא זה דן באפשרות שהבעל חושש שבזמן שאשתו נשארה בבית הוריה היא בגדה בו עם גבר אחר וטוען שאיננה בתולה: "וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים׃". בעבר היה נהוג לשמור את הסדין עליו התקיימה הבעילה הראשונה וסימני הדם העידו על קיום הבתולים. העניין יבוא לדיון בבית הדין ושם כל צד יציג את עמדתו. הוריי האישה יביאו את הסדין: בְהִנֵּה־הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא־מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר׃". במקרה זה הסדין משמש כראייה משפטית. מנגד, הבעל, יביא עדים שיטענו שהיא זנתה, והורי האישה יביאו עדים שיפריכו את טענת עדי הבעל. בסיכומו של דבר:
- אם מתגלה שהבעל העליל עלילת שווא, אז הורגים את העדים שהביא מאחר שהם זממו להורגה. הבעל נענש במלקות: "וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר־הַהִוא אֶת־הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ׃", ובנוסף משלם קנס להוריי האישה והוא מחויב להישאר עם האישה מבלי אפשרות להתגרש ממנה ביוזמתו. היא יכולה לדרוש ממנו להישאר איתה כל חייו או לדרוש ממנו שיתגרשו: "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ־תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא־יוּכַל לְשַּׁלְּחָהּ כָּל־יָמָיו׃".
- אם הבעל צדק והאישה זנתה, אז סוקלים אותה באבנים ליד בית אביה: " וְאִם־אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא־נִמְצְאוּ בְתוּלִים לנער [לַנַּעֲרָה׃] וְהוֹצִיאוּ אֶת־הנער [הַנַּעֲרָה] אֶל־פֶּתַח בֵּית־אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי־עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃".
- מצוות איסור אשת איש
אדם השוכב עם אשת איש כשיש עדים והתריעו בפניו – דינם מוות בחנק. הטעם לכך הוא ששניהם עשו את המעשה מרצון: "כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב ׀ עִם־אִשָּׁה בְעֻלַת־בַּעַל וּמֵתוּ גַּם־שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם־הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל׃".
- איסור פיתוי אישה מאורסת
אדם המפתה אישה מאורסת ושוכב עימה: "כִּי יִהְיֶה נער [נַעֲרָה] בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ׃". כשיש עדים והתריעו בפניו – דינם מוות בסקילה: "וְהוֹצֵאתֶם אֶת־שְׁנֵיהֶם אֶל־שַׁעַר ׀ הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ".
מהי הסיבה שהורגים את שניהם?
- את הנערה על כך שיכלה לצעוק ולהתנגד: "אֶת־הנער [הַנַּעֲרָה] עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־צָעֲקָה בָעִיר".
- את האיש שחטא בניאוף ועינה את אשת רעהו: "וְאֶת־הָאִישׁ עַל־דְּבַר אֲשֶׁר־עִנָּה אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃".
- איסור אונס אישה מאורסת
לעומת זאת, אדם אנס בשדה אישה מאורסת: "וְאִם־בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת־הנער [הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק־בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ". מה דינם?
- האיש – דינו מוות מאחר שהוא בא על אשת איש, שהיא עבירה שעונשה מוות: "וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ׃".
- לאישה לא עושים כלום, כי היא נאנסה במקום שלא היה סביר שמישהו יוכל להושיע אותה והיא לא יכלה להתגונן: "ולנער [וְלַנַּעֲרָה] לֹא־תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לנער [לַנַּעֲרָה] חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה׃ כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הנער [הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ׃".
- איסור אונס אישה רווקה
אדם שאנס אישה רווקה: "כִּי־יִמְצָא אִישׁ נער [נַעֲרָה] בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא־אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ׃". אמנם לא עבר על "לא תנאף" ולא נענש במוות, אך עליו לשלם קנס לאביה, והוא צריך לחיות איתך מבלי היכולת לגרשה מיוזמתו (היא לא חייבת לחיות איתו): "וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הנער [הַנַּעֲרָה] חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ־תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא־יוּכַל שַׁלְּחָה כָּל־יָמָיו׃".
דינים בנושא מגבלות נישואין
- איסור נשיאת אשת אביו
לאדם אסור לשאת לאישה את אשת אביו: "לֹא־יִקַּח אִישׁ אֶת־אֵשֶׁת אָבִיו":
- את אשת אביו גם לאחר שאביו נפטר.
- את אשת אביו גם במקרה שאביו התגרש ממנה.
- אישה שאביו צריך לייבם: "וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו׃".
- איסור נשיאת אישה יהודיה
אדם שנפגע באשכיו ובאיבר מינו כך שאינו יכול לקיים מצוות פרייה ורבייה, לא יכול לשאת אישה יהודיה: "לֹא־יָבֹא פְצוּעַ־דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהוָה׃".
- ממזר
ההגדרה של ממזר היא אדם שנולד מגבר ואישה שאסור להם להתחתן. לדוגמה: מגבר שהיה עם אישה נשואה. הדין הוא שלממזר אסור להתחתן עם יהודיה. מותר לו להתחתן עם ממזרת או גיורת או שפחה: "לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה׃".
- איסור להתחתן עם עמוני או מואבי
חל איסור מוחלט על יהודיה להתחתן עם עמוני או מואבי: "לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד־עוֹלָם׃" ומדוע ?
- העמונים – נהגו באכזריות בבני ישראל ולא נתנו להם לחם ומים בצאתם ממצרים: "עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".
- המואבים – שכרו את בלעם לקלל את בני ישראל והחטיאו אותם עם בנותיהם: "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ׃".
- מגבלת נישואין עם אדום ומצרים
לעומת העמונים והמואבים שהם בניו של לוט, אחיין אברהם, האדומים הם בניו של עשו, אחי יעקב, והם העם הקרוב ביותר לעם ישראל, ואותם מצווה התורה לא לתעב אותם: "לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא". כמו כן, גם את המצרי אוסרת התורה לתעב כי בתחילה המצרים אירחו את בני ישראל בתקופת הרעב, ועל כן יש להכיר להם טובה: "לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ׃", לכן הנכדים של האדומים ושל המצרים יוכלו להינשא לנשים יהודיות: "בָּנִים אֲשֶׁר־יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה׃".
דינים בנושא קדושת המחנה
בעת יציאה למלחמה קיימת נטייה אנושית לירידה מוסרית ולשחרור מעצורים, ולכן יש להימנע מכל עבירה: "כִּי־תֵצֵא מַחֲנֶה עַל־אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע׃". על כן, התורה מצווה שני דינים חשובים:
- במקרה שלאדם הייתה פליטת זרע בלתי מכוונת בלילה, האדם הזה נטמא ועליו לטבול במקווה ביום ולהמתין עד הלילה, ואז הוא חוזר להיות טהור ורשאי לחזור למחנה: "כִּי־יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה־לָיְלָה וְיָצָא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל־תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה׃ וְהָיָה לִפְנוֹת־עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל־תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה׃".
- יש לקבוע מקום מיוחד מחוץ למחנה לעשיית הצרכים: "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ׃". מעבר לכך, לכל חייל יהיה תהיה יתד סמוך לכלי נשקו כדי שיוכל לחפור בור קטן לעשיית צרכיו ולכסותו לאחר מכן: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל־אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת־צֵאָתֶךָ".
מדוע יש לשמור על הצניעות והקדושה גם בשעת מלחמה? מפני שהקב"ה נמצא במחנה ונלחם עבור בני ישראל ויש לשמור על קדושה וטהרה, אחרת הקב"ה יסתלק מהם והם יפסידו: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ ׀ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא־יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ׃".
- איסור הסגרת עבד
אם עבד כנעני, השייך לבני ישראל או לאדם שלא מישראל, ברח, אסור להסגירו: "לֹא־תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָיו אֲשֶׁר־יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו׃", אלא יש להושיבו במקום טוב בארץ, לא לפגוע בו ולא לצערו: "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ׃".
- איסור עיסוק בזנות
אסור לאישה ולגבר לעסוק בזנות: "לֹא־תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא־יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃".
- איסור הלוואה בריבית
חל איסור על מתן הלוואה בריבית בין יהודים, כאשר הריבית לא חייבת להיות רק כסף, אלא כל דבר שווה כסף. הריבית נקראת נשך כיוון שבאמצעותה המלווה נושך בלווה: "לֹא־תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ׃". לעומת זאת, אפשר לקחת הלוואה בריבית מגוי וגם להלוות לו בריבית: "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ". יהודי המלווה ליהודי ללא ריבית, יקבל ברכה מהקב"ה על כך: "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃".
- אכילת העובד מן הכרם ומן השדה
על בעל הכרם או השדה לאפשר לעובד לאוכל מתנובתם עד שישבע מבלי האפשרות לקחת לביתו. אלו הן הטבות המגיעות לעובד, אך עד גבול מסוים: "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל־כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן׃ כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ׃".
- איסור השבת גרושה לאחר שנישאה שוב
אדם שנשא אישה ולאחר נישואיהן מצא בה דבר פגום בעיניו, כגון, התנהגות לא מוסרית, יכול להתגרש ממנה. במידה והאישה נישאה לגבר אחר, וגם הוא התגרש ממנה או שנפטר, הגבר הראשון לא יכול לשאת אותה יותר לאישה לצמיתות: "לֹא־יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר־שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה". מה הסיבה לכך? הקב"ה איננו מעוניין לאפשר פריצות מינית והחלפת זוגות גם כשהדבר נעשה באופן רשמי, כביכול: "כִּי־תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃".
מצווה לשמוח שנה שלמה עם אשתו
אדם שנשא אישה חדשה (אין הכוונה למי שהשיב את גרושתו) לא ייצא לצבא ולא יעסוק בכל דבר הקשור לצבא, אלא יישאר וישמח את אשתו לצורך ביסוס הקשר: "כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא־יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל־דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת־אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר־לָקָח׃".
- משכון אסור
כחלק משמירת התא המשפחתי, נאסר על המלווה לקחת מהלווה כמשכון כלי אוכל חיוניים מפני שחייו תלויים באותם כלי אוכל: "לֹא־יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי־נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל׃".
- איסור גניבת אדם
חל איסור לגנוב אדם, לנצלו ולאחר מכן למוכרו. דין אדם שעושה זאת – מוות בחנק: "כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר־בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃".
- צרעת
אדם נענש בגופו בצרעת מאחר שדיבר לשון הרע. זהו אות משמיים על התנהגות פסולה, ועל כן אין להסיר את סימני הצרעת מן הגוף ויש לנהוג על פי הוראות הכהנים עד שהאדם נטהר ויכול לשוב לחברה: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע־הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר־יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת׃". כדי לא להגיע בכלל למצב כזה של בידוד חברתי, עלינו לזכור את המקרה של מרים, אחות משה, שדיברה לשון הרע על משה ונענשה משמיים בצרעת ובמשך שבוע ימים הייתה בבידוד מחוץ למחנה: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃".
- איסור לקיחת משכון בכוח
אדם שהלווה כסף לאדם אחר ותובע ממנו משכון עד להחזרת הכסף, איננו רשאי להיכנס לביתו ולקחת משכון בכוח לפי ראות עיניו: "כִּי־תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא־תָבֹא אֶל־בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ׃", אלא עליו להמתין מחוץ לביתו של הלווה עד שיוציא את המשכון אליו. הרעיון הוא לגלות רגישות לבעל החוב ולא להיכנס לביתו ולהשפילו: "בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת־הַעֲבוֹט הַחוּצָה׃". אם בעל החוב הוא אדם עני שאין לו פריט לתת כמשכון, ניתן לקחת ממנו בגד עליון, המשמש אותו בלילה, אך יש להחזירו עם שקיעת השמש, כדי שהוא יוכל להשתמש בו בלילה, ולשוב לקחת ממנו בבוקר: "וְאִם־אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ׃ הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת־הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ". בעל החוב אמור לברך אותו על כך, אך גם אם לא, הקב"ה מחשיב התנהגות מוסרית זו של המלווה כצדקה: "וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃".
- שכר שכיר
חל איסור לעכב שכר שכיר ועל אחת כמה וכמה אם הוא אביון. אם הוא עבד ביום, יש לשלם לו בסוף היום. אם הוא עבד בלילה, יש לשלם לו במשך היום שאחרי. כל איחור גורר חטא. אם השכיר יצעק לה', העונש יגיע במהירות: "לֹא־תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ׃ בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא־תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ וְלֹא־יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל־יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא׃". התורה באה למנוע מהמעביד לנצל את מעמדו לרעה.
- ענישה אישית
קרובי משפחה פסולים לעדות, וכן כל אחד נענש על פי מעשיו האישיים: "לֹא־יוּמְתוּ אָבוֹת עַל־בָּנִים וּבָנִים לֹא־יוּמְתוּ עַל־אָבוֹת אִיש בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ׃".
דינים בנושא הגנה על החלש
בני ישראל צריכים לזכור את היותם גרים בארץ מצרים, וכתוצאה מכך להגן על החלשים בחברה. התורה מפרטת:
- איסור הטיית משפט
הגר והיתום חלשים, קל לפגוע בהם, ולכן הם זקוקים לסעד. חל איסור לקחת משכון מאלמנה. על בני ישראל לזכור את ההתעללות שעברו במצרים, ולתרגמה להגנה על החלשים בארץ. השופט נדרש לזהירות בפסיקת הדין כלפיהם: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה׃ וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃".
- פאה ושכחה
הרעיון הוא שאם לאדם יש שדה או כרם והוא קוצר או בוצר אותם, ושכח חלק מהיבול בשדה או שנשאר קצת בין הענפים, אז שישאיר זאת לחלשים: גר, יתום, אלמנה ועניים. כפי שאם הוא היה במצרים והמצרים היו משאירים לו, הדבר היה משמח ומחייה אותו, כך יש לנהוג גם עם החלשים בחברה בארץ. כמובן, שהקב"ה יברך אותו על כך: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׃ כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה׃ כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה׃ וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה׃".
- לא תחסום שור בדישו
כל בהמה, חיה ועוף העושים מלאכה כלשהי הקשורה במזון, יש לאפשר להם לאכול ממנו: "לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ׃". יש כאן עניין של איסור צער בעלי חיים.
- מצוות יבום וחליצה
מצוות יבום – אדם שנפטר ללא ילדים, יש מצווה לאחיו הבכור לשאת את אשת הנפטר לאישה כדי להמשיך, כביכול, את זרעו של הנפטר: "כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃". הבן הבכור שיוולד להם נחשב כבן של הנפטר, ולא כבן של אביו הביולוגי: "וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל־שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא־יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל׃".
חליצה – אם האח אינו מעוניין לייבם את אלמנת אחיו, אז נערך טקס חליצה בבית הדין לעיני זקני העיר ובו האלמנה חולצת את נעלו של האח ויורקת על הקרקע לפניו ואומרת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִבְנֶה אֶת־בֵּית אָחִיו".
- אישה המחזיקה במבושי גבר
שני אנשים שהתקוטטו, ואשת אחד האנשים נחלצה לעזור לבעלה ותפשה במפשעה של השני, כדי שישחרר את בעלה, צריכה לפצות אותו על הסכנה והבושה שבדבר: "כִּי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת־אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו׃", ואין לרחם עליה על כך: "וְקַצֹּתָה אֶת־כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ׃".
- שמירה על יושר במדידת משקל
אסור לבעל חנות להחזיק כלי מדידה למשקל או לנפח שאינם מדויקים, מתוך כוונה לרמות: "לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה׃ לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה׃". יש לשמור על יושר, וכך לזכות לברכת ה': "אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃". הרמאות היא תועבה בעיני הקב"ה: "כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל׃".
- מצוה להרוג את עמלק
מצוה להרוג את עמלק וכל דבר השייך להם ולמחות את זכרם: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃ אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים׃ וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ ׀ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח׃".
מהם המסרים בפרשה?
- כי תצא למלחמה על איביך.רש"י אומר במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ויש לפרש על דרך המוסר כי תצא למלחמה על אויבך, "אויבך" הוא היצר הרע, חז"ל אומרים שלבד אי אפשר לכבוש את היצר הרע, אבל אם אתה מתחיל, ה' עוזר לך. וזו הכוונה אם תעשה מלחמה על היצר הרע, אני אעזור לך ונתנו ה' אלקיך בידך.
- רש"י מפרש הקשר שאם קיימת מצות צפור שילוח הקןיהיה לך בית חדש ותקיים מצות מעקה ואח"כ יהיו לך שדות וכרמים ובגדים נאים. חז"ל אומרים: אם אתה רוצה שתתקיים בידך העשירות, תיתן צדקה. ראשי תיבות של המילה מעקה הן: מעק"ה: מתנות עניים קיום העושר.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה