הפרשה נפתחת בפסוקים:" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן":.
בפרשה מתוארת חומרת עונשו של המצורע – האדם שהוציא לשון הרע על חברו – ועל תהליך ההיטהרות מן הצרעת. מדובר בסדר פעולות מדורג שיש לעשותן. חשוב לדעת שבכל התורה אין הליך המכיל שלבים ופרטים רבים כמו בתהליך הטהרה של המצורע מן הצרעת. מעצם ההדגשה אנו מבינים את חשיבותו גם לחיינו היום.
כאמור, הצרעת המוזכרת בתורה היא לא מחלת עור המוכרת היום, אלא מדובר בצרעת שהייתה בעבר ואיננה נמצאת היום. הצרעת היא מחלת עור שהקב"ה הביא לאדם שהוציא שם רע ומכאן שמו – מצורע. השם מצורע מורכב מהמילים: מוציא שם רע. אדם המרכל על אחרים ומוציא שם רע נקרא: מצורע.
בעבר, אדם שהיה מקבל צרעת, כחלק מתהליך ההיטהרות, היו מוציאים אותו מחוץ למחנה. אפילו מרים, אחות משה רבנו, שהיה המנהיג הגדול ביותר של עם ישראל, דיברה לשון הרע, לדרגתה, ונאלצה לצאת מחוץ המחנה לשבעה ימים. מתוך כבוד, כל בני ישראל המתינו לה. כשנרפאה היא שבה למחנה.
הנושאים הנידונים בפרשת מצורע:
- תהליך הטהרה של המצורע מן הצרעת
- צרעת הבית
- טומאת הזב
- טהרת המשפחה
- בעל קרי
- אישה נידה
- איסור כניסה למשכן בעת טומאה
- תהליך הטהרה של המצורע מן הצרעת
הכהן יוצא אל מחוץ למחנה ומוודא שהמצורע החלים מנגעי הצרעת. כשזה קורה הוא מצווה שייקחו עבור המצורע את הדברים הבאים: "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב":.
מה הרעיון בבסיס בקשת הכהן?
- שתי ציפורים כשרות – הצרעת מגיעה בגלל לשון הרע הנובע מפטפטנות יתר של דברים, ולכן לוקחים שתי ציפורים שהן מפטפטות תמיד.
- מקל מעץ ארז – הצרעת מגיעה בשל גאוותנות וגסות רוח.
- שני תולעת וצמח אזוב – מאחר שהאדם התגאה, כדי לתקן את מידתו עליו להשפיל את עצמו כתולעת וכאזוב.
ציפור אחת שוחטים ואת דמה שופכים לכלי חרס ובו מים בכמות הנקראת: רביעית. את הציפור השנייה אוגדים בצמר עם עץ הארז והאזוב וטובלים אותם בדם והמים שבכלי החרס. לאחר מכן יש להזות (=מתיזים) את הנוזל על האדם המצורע שבע פעמים ומשחררים את הציפור: "וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה":.
בשלב הבא האדם המצורע מכבס את בגדיו ומגלח את כל שיער גופו. הוא טובל במקווה ורשאי לחזור למחנה, אך לא רשאי לחזור לביתו במשך שבעה ימים: "וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים":. ביום השביעי הוא מגלח שוב את כל שיער גופו ומכבס את בגדיו וטובל במקווה.
ביום השמיני הוא מביא שני כבשים לקרבן אשם ולקרבן עולה, כבשה אחת לקרבן חטאת ושלושה עשרונים ושמן לקרבן מנחה. הוא עומד מחוץ לפתח המשכן. הכהן מניף כבש אחד המיועד לקרבן אשם לפני הקב"ה. הכהן שוחט את הכבש לקרבן אשם ומדמו מורח על המצורע בשלושה מקומות: באוזן ימין, בוהן יד ימין ובוהן רגל ימין: "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית":.
לאחר מכן הכהן שופך מן השמן על כף ידו השמאלית, ואז טובל את אצבעו הימינית בשמן ומזה (מתיז) שבע פעמים על הפרוכת: "וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה":. בשלב לאחר מכן הוא הוא מורח את השמן בשלושת המקומות שעליהם מרח את הדם. את השמן הנותר בידו הוא מורח על ראשו של המצורע: "וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה":.
בסיום התהליך הכהן מקריב את שאר הקורבנות שהביא המצורע ובזה מושלם תהליך היטהרותו: "וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר":.
במידה ומדובר במצורע עני שאין ידו משגת להביא שלושה כבשים, עליו להביא כבש אחד בלבד לקרבן אשם ושני תורים או שני גוזלי יונה לקרבן חטאת ולקרבן עולה וכל התהליך נעשה בדיוק כפי שתואר לעיל: "וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן: וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה":.
>>> אך צחוק בריא מקרב שינה רצופה?
- צרעת הבית
בהמשך הפרשה הקב"ה פונה אל משה ואהרון ואומר להם שכשהם יגיעו אל ארץ כנען יהיו מצבים שהקב"ה יביא את נגע הצרעת גם על בתיהם של בני ישראל משתי סיבות עיקריות:
- במקרה שאדם דיבר לשון הרע, ראשית, הוא מקבל התראה על ביתו כדי שיוכל לתקן את מעשיו לפני שהצרעת תפגע בבגדיו, ואם המסר לא יובן במלואו, אז הוא יפגע בגופו.
- העמים שישבו בארץ הטמינו אוצרות בקירות ביתם ועל ידי נגע הצרעת, הקב"ה מאפשר לבני ישראל לשבור את החלק בקיר ולמצוא את האוצרות.
אם אדם מזהה על קירות ביתו נגעי צרעת, הוא פונה אל הכהן. הכהן מבקש לפנות את תכולת הבית לפני הגעתו. מהן הסיבות לכך?
- בזמנו היה שימוש נפוץ בכלי חרס. כפי שהוזכר בפרשת שמיני, כלי חרס לא ניתן לטהר במקווה, ובמידה והכלי נטמא יש לשברו. על כן הורה הכהן לפנות את הבית מתכולתו, כי במקרה ויגיע ויכריז שהבית טמא, יהיה עליהם לשבור את כל כלי החרס שברשותם.
- בנגעי בתים צריך להוציא את כל כלי הבית החוצה. הסיבה לכך היא מפני שהאדם היה צר-עין כשביקשו ממנו כלים להלוואה והוא אמר שאין לו, לכן מוציאים את כליו החוצה וכולם יראו את הכלים שלא רצה להלוות, ויתבייש.
כאשר הכהן מגיע לבית ורואה בקירות נגע ירוק חזק או אדום חזק ושקוע בתוך הקיר, אז הוא פוסק שיש לצאת מן הבית לשבעה ימים: "וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר: וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים":.
לאחר שבוע, הכהן שב לבדיקת הבית וישנן שתי אפשרויות:
- אם הנגע נעלם, אז מקלפים את מקום הנגע והבית טהור וניתן לחזור אליו.
- אם הנגע התפשט, יש להוציא את הטיח והאבנים שבאזור הנגע ולהשליכן מחוץ לעיר במקום טמא. במקומן יש לשים אבנים חדשות עם טיח חדש וממתינים שבוע נוסף. לאחר מכן יש שתי אפשרויות:
- אם הנגע המשיך להתפשט, יש להרוס את הבית ולפנות את ההריסות למקום טמא: "בָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא: וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא":.
- אם הנגע לא התפשט, אז מקלפים את מקום הנגע, עושים טיח חדש וממתינים שבוע נוסף. לאחריו אם הנגע לא חזר, הכהן מטהר את הבית כפי שמטהרים אדם מצורע: " וְלָקַח לְחַטֵּא אֶת הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב":.
- טומאת הזב
הקב"ה ממשיך לפרט מצב שבו לאדם יש הפרשה רירית מערוותו הגורמת לכך שהוא נהיה טמא: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא .": כל מה שהוא יושב או שוכב עליו נטמא. אם מישהו נוגע בו, הוא נטמא. אם הוא נוגע בכלי חרס, הכלי נטמא ויש לשברו. אם נגע בכלי מעץ, יש להטבילו במקווה כדי לטהרו.
שבעה ימים לאחר שהפסיקה ההפרשה עליו לטבול במקווה יחד עם בגדיו ולהביא לכהן שני תורים או שני גוזלי יונה לקרבן חטאת ולקרבן עולה כדי שהכהן יטהר אותו: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן: וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹבוֹ":.
טהרת המשפחה
את המילה איש אפשר לכתוב בכתיב חסר (בלי האות י): אִש.
את המילה אשה אפשר לכתוב בכתיב חסר (בלי האות ה): אִשָ.
קיבלנו אש ואש.
אם הם לא זכו, האש אוכלת אותם. איזו אש? אש המחלוקת.
אם הם זכו, הקב"ה משרה את שכינתו והשכינה מחברת אותם. איך היא מחברת אותם?
במילה איש יש את האות י'.
במילה אשה יש את האות ה'.
כתב הנישואין נקרא: כתובה. במילה כתובה יש את האות ו' ואת האות ה'.
החיבור של האות י' במילה איש עם האות ה' במילה אישה והאותיות ו' ו- ה' שבמילה כתובה נותן את השם של הקב"ה.
כלומר, ברגע שבני הזוג מקיימים את טהרת המשפחה, הקב"ה משרה את שכינתו ביניהם ויוצר שלום ביניהם.
מומלץ שכל זוג ילמד היטב את הלכות טהרת המשפחה ויראה באורח פלא איך הזוגיות והמשיכה בין בני הזוג משתפרת ומתקיימת לאורך שנים טובות ורבות.
- בעל קרי
אדם שפלט זרע נטמא וצריך לטבול במקווה: " וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב .":
- אישה נידה
אשה בזמן קבלת הוסת נטמאת ומי שנוגעת בו גם נטמא: "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב":. לאחר שמפסיק הדימום עליה לספור שבעה ימים נקיים ואז לטבול במקווה וכך היא חוזרת להיות טהורה: "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר .":
- איסור כניסה למשכן בעת טומאה
הקב"ה ציווה את משה ואהרון לטהר את בני ישראל לפני כניסתם למשכן מאחר שאדם טמא שיכנס למשכן ימות: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם .":
מהם המסרים בפרשה?
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, היה מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה, מייסד וראש ישיבת ראדין ומחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים, העלה שאלה: האם, עצם העובדה שאין בימינו צרעת כפי שהייתה בעבר אומרת שמצבינו טוב יותר?
התשובה: ברור… שלא! ככל שאנו מתקרבים לזמן הגאולה יש תהליך שנקרא: ירידת הדורות ובו חלה ירידה הן מצד הקדושה והן מצד הטומאה. שני הצדדים יורדים כדי שישמר האיזון ביניהם ולאדם תהיה בחירה במה לבחור: בטוב או ברע. בעבר כשאדם היה ברמת טוהר גבוהה יותר ודיבר לשון הרע הוא למעשה התלכלך מבחינה רוחנית והביטוי הגשמי של זה היה בצורת צרעת. היום ההשפעות העל-טבעיות הולכות ופוחתת, וכאשר האדם מדבר לשון הרע, הלכלוך הרוחני לא מתבטא בצרעת. החפץ חיים אומר שלאור זאת, על האדם לטהר את עצמו מבחינה פנימית.
שאלה: איך יכול האדם לתקן בימינו חטא של רכילות ולשון הרע?
תשובה: הרמב"ם בהלכות תשובה מתאר את תהליך באופן הבא:
- א. על האדם להתחרט על העבר ועל המעשה שעשה.
- ב. האדם מקבל על העתיד לא לעשות זאת יותר.
- ג. האדם מתוודה בפיו על החטא שעשה ועוזב את החטא.
אם האדם עשה את שלושת השלבים, אז מתכפר לו. זה לעניין בין אדם לבין המקום (הקב"ה). למשל, אדם שחילל שבת, אכל לא כשר וכו'.
כאשר מדובר בעבירה בין אדם לחברו, כמו לשון הרע, יש להוסיף שלב נוסף והוא לבקש סליחה מאותו אדם בצורה זהירה כדי למנוע פגיעה ועלבון גדול יותר. לאחר שחברו סולח לו, על האדם לפנות לקב"ה, להתוודות ולבקש סליחה.
נשאלת השאלה: לאחר שחברו סלח לו, מדוע על האדם לבקש סליחה גם מהקב"ה?
התשובה: כל עבירה בין אדם לחברו כוללת גם בקשת סליחה מהקב"ה מאחר והקב"ה ציווה את האדם שלא לעבור עבירות כאלה.
באופן זה אדם מטהר את עצמו.
נשאלת השאלה: מדוע כחלק מתהליך ההיטהרות על האדם לפרוש מן הציבור לתקופה של 7 ימים?
התשובה: הקב"ה מנהיג את העולם בדרך של "מידה כנגד מידה". כאשר אדם מדבר לשון הרע הוא גורם לכך שבדברים שהוא מספר הוא יוצר ריחוק בין אנשים וגורם לשנאה. מאחר שהוא יצר ריחוק בין אנשים, הקב"ה מעניש אותו באותה מטבע וגם הוא צריך להתרחק מאנשים ולשבת עם עצמו במשך 7 ימים. כך הוא מרגיש את המשמעות של מעשיו. בזמן הזה הוא יכול להרהר על מעשיו, לעשות חשבון נפש ולהגיע לתובנה שהמעשה שלו פגע באחרים וכך ימנע מכך בעתיד.
איסור לשון הרע הוא אפילו על דבר שהוא אמיתי. עצם זה שהאדם יספר את זה, זה לא יועיל לאף אחד, ולהיפך זה רק יזיק. מותר לספר רק כדי להגן על מישהו. למשל, חבר שלך מתכונן להקים עסק עם שותף ואתה יודע שהשותף הזה הוא נוכל, שייקח את כספו ויברח. במקרה כזה, חובה עליך לספר ולהגן על חברך.
התורה אוסרת על רכילות ולשון הרע. רוכל קונה במקום אחד ומוכר במקום שני. אדם שמרכל נוהג כמו רוכל: שומע סיפור במקום אחד ומספר אותו במקום שני. על פי רוב, אדם שמע על חסרון של אדם אחד ומספר על זה במקום אחר. אף אחד מאיתנו לא מושלם ועצם הרכילות רק תוריד את ערכו של האדם בעיניי אחרים.
שאלה: מדוע על המצורע להביא מקל מעץ ארז ואזוב ולקשור אותם ביחד?
תשובה: עץ ארז הוא עץ גבוה ואילו אזוב הוא צמח מאוד נמוך. ללמד את האדם: אתה התגאית והגבהת את עצמך כמו עץ ארז, חשבת שאתה גבוה יותר מאחרים. התיקון שלך: תנמיך את עצמך כמו אזוב. אדם שמדבר על אחרים ורומס את האחרים חושב שהוא מושלם וכל האחרים שליליים. אדם שהוא ענו וצנוע לא מדבר על אחרים.
- כשהקב"ה נותן נגע, הוא נותן קודם על הבית, אחר כך על הבגד, וזה נקרא התראה. אם האדם לא הבין את המסר, הקב"ה מביא את הנגע על בשרו.
- כתוב בספרים: אף על פי שאין היום נגעים על הגוף, אך באים הם על הנשמה.
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב זמיר כהן שליט"א
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה