הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן׃ וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם׃ וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה׃" .

הנושאים הנידונים בפרשת קורח:

• מחלוקת קורח ועדתו
• מטה אהרון
• מתנות כהונה

• מחלוקת קורח ועדתו

בפרשה מסופר על אדם בשם קורח שהיה נכדו של לוי (מ-12 השבטים) והשתייך לשבט לוי. קורח היה אדם חשוב, עשיר וחכם שגם ראה ברוח הקודש. קורח קינא במשה ורצה גם הוא לזכות בכבוד שזכה משה בהנהגת העם.

ברקע לפרשה זו עומד העונש על חטא המרגלים, מהפרשה הקודמת, שבו נגזר על בני ישראל לחיות במדבר עוד 40 שנה, בנוסף לעונש מוות לעשרה מכל נשיאי השבטים. מצב הרוח של בני ישראל היה ירוד ביותר ובקרב חלקם הייתה תרעומת על משה שלא מנע מהמרגלים לצאת לארץ כנען ושלא השתדל יותר עבורם מול הקב"ה. התרעומת נשארה מתחת לפני השטח ולא נאמרה בגלוי.

על רקע  זה קם קורח, שהיה מגדולי הדור, ופנה אל דתן ואבירם, שהיו חכמים ועזי מצח, והביע את רצונו להנהיג את העם תחת משה ואהרון בטענה שהוא קדוש ומיוחס בדיוק כמו משה, ואיך ייתכן שמשה ואהרון ייקחו את כל הגדולה לעצמם?

קורח וחבריו עברו בין כל השבטים ופנו אל ההנהגה שבכל שבט ושבט כדי לשכנע אותם להחליף את משה ואהרון. הם הצליחו לקבץ סביבם 250 אנשים: " וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם׃"  שהגיעו אל משה ואהרון וטענו בפניהם שגם הם אנשים קדושים ומדוע משה ואהרון מתנשאים: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה׃".

קורח החל ללעוג על דברי התורה והמצוות. משה נבהל מהסיטואציה: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו׃". משה ידע שזהו החטא הרביעי של העם וחשש מפני מגיפה שבסוף אכן התרחשה. משה דחה אותם למחר, ונתן להם הזדמנות להתחרט על מעשיהם ו"להתקרר". משה אמר להם שיבואו מחר עם מחתות שעליהם מקריבים  קטורת לקב"ה. מולם אהרון הכהן הגדול יקריב קטורת, והקב"ה יכריע ביניהם (את הקטורת מקריב הכהן הגדול, ואדם אחר שמקריב מסתכן במיתה): "זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ׃ וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי׃".

משה השתדל מאוד למנוע את המחלוקת שפרצה. הוא דיבר באופן רך אל קורח, אך מאחר שראה שהוא אדם קשה עורף, הוא פנה אל שבט לוי ואמר להם שיש להם תפקיד חשוב ונכבד ומדוע הם רוצים גם כהונה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי׃ הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם׃ וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה׃".

דתן ואבירם התלוננו בפני משה שהוא הוציא אותם ממצרים ועכשיו נגזר עליהם למות במדבר, ולכן גם אם הוא ינקר להם את העיניים, הם לא מוכנים לבוא לדבר איתו. משה הצטער על כך מאוד ובתגובה לכך ביקש מהקב"ה שלא יקבל את מנחתם מאחר ומשה פעל תמיד לטובת העם ולא לקח מהם כלום, אפילו החמור שייך למשה: "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְהוָה אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם׃". משה הודיע לקורח ועדתו שיגיעו מחר בבוקר אל אוהל מועד איש איש ומחתתו כדי להקטיר קטורת, ואז ייראו במי הקב"ה בחר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי יְהוָה אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר׃".

למחרת בבוקר כולם התאספו בפתח אוהל מועד דרוכים בציפיית שיא לראות במי יבחר הקב"ה: "וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃".

תגובת הקב"ה לא איחרה לבוא, והוא פונה אל משה ואהרון שייצאו מן העדה כדי שהוא ישמיד את כל מי שהקשיב לקורח: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע׃" משה פנה אל הקב"ה שלא ישמיד את כולם רק בשל חטא של אדם אחד: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף׃".

הקב"ה קיבל את דבריי משה. משה פנה אל האנשים וביקש שיתרחקו מהאוהלים של קורח ושל דתן ואבירם: "וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם׃". משה הוסיף שהוא פועל בשליחות הקב"ה ולא על דעת עצמו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי׃", ולכן יקרה אחת משתיים: אם האנשים האלה ימותו מוות רגיל, הצדק איתם: "אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי׃", אבל אם האדמה תפצה את פיה, סימן שמשה צודק והוא פועל בשליחות הקב"ה: "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהוָה׃".

ומה לדעתכם קרה…?

ברגע שמשה סיים לדבר, נפתחה האדמה מתחתם ובלעה את קורח ועדתו עם כל רכושם ולאחר מכן נסגרה: "וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם׃ וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ׃ וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל׃". מייד לאחר מכן יצאה אש מאוהל מועד שהשמידה את 250 האנשים שהקריבו את הקטורת: "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְהוָה וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת׃".

מה עלה בגורלן של 250 מחתות הנחושת שבהן הקטירו קטורת?

הקב"ה ציווה לרקעם ולרדדם ולצפות בהן את המזבח: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ׃ אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְהוָה וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃"  וכל זה כדי שהם ישמשו לאות שאסור לאיש זר שלא מזרע אהרון להקטיר קטורת ושלא יהיו כקורח ועדתו: "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ׃".

מה הייתה תגובת בני ישראל לפרשת קורח ועדתו?

בני ישראל התלוננו בפני משה ואהרון שהם ממיתים את העם: "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְהוָה׃. " בני ישראל התאספו למריבה מול משה ואהרון ופנו אל אוהל מועד. הקב"ה כיסה בענן את אוהל מועד כדי להבהיל את בני ישראל ולהכניס בהם יראה: "וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד יְהוָה׃". הקב"ה בתגובה רצה להשמידם והביא עליהם מגיפה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם׃".

משה פנה אל אהרון שיזדרז להקטיר קטורת כדי לכפר על העם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהוָה הֵחֵל הַנָּגֶף׃". אהרון פעל במהירות וכך נעצרה המגיפה: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם׃ וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה׃".

כמה אנשים מתו במגיפה?

14,700 אנשים:  "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח׃ ".

• מטה אהרון

כדי להרגיע לגמרי את הרוחות, הקב"ה הורה למשה לאסוף מכל נשיאי השבטים את המטות שלהם, ועל כל מטה עליו לכתוב את שם הנשיא: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ׃". על מטה לוי יש לכתוב את שמו של אהרון הכהן: "וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם׃". את המטות התבקש להניח באוהל מועד לפני ארון העדות עד הבוקר: "וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה׃".

המטה של האיש שהקב"ה יבחר – יפרח וכך יפסקו התלונות של בני ישראל כלפיי משה ואהרון: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם׃".

משה הגיע בבוקר לאוהל מועד וראה שהמטה של אהרון פרח ואף התחילו לצאת פירות – נס נוסף של הקב"ה: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים׃".

משה הוציא את כל המטות וכך ראו בני ישראל את הנס שעשה הקב"ה. הקב"ה ביקש ממשה להחזיר את מטה אהרון למשכן כדי שכל מי שבעתיד יערער על סמכותו של משה, יידע שכפי שעץ השקד מוציא את פירותיו במהירות, כך גם מי שיעז למרוד, ייענש במהירות: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ׃. "

• מתנות כהונה

הכהנים לא קיבלו נחלות בארץ מאחר והם עובדים בעבודת הקודש במשכן עבור כל בני ישראל. על כן, הקב"ה ציוה את בני ישראל לתת להם תרומה בתחומים שונים. בסה"כ קיבלו הכהנים כ"ד (24) מתנות כהונה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם׃".

מקדשי קדשים" :זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קָרְבָּנָם לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ׃ ".

מקדשים קלים: "וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ׃" .

תרומה גדולה: "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיהוָה לְךָ נְתַתִּים׃".

ביכורים: "בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיהוָה לְךָ יִהְיֶה כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ׃".

פדיון הבן

אחת ממתנות הכהונה היא פדיון הבן. יש מצווה על כל יהודי שנולד לו בן בכור לפדות אותו ביום השלושים ולהעביר את הפדיון לכהן: "כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה׃ וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא׃".

מעשרות הלויים

גם הלויים לא קיבלו נחלות בארץ וגם להם ציוה הקב"ה לתת מעשרות מתוך  התבואה, השמן והיין עבור עבודתם במשכן: "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד׃". ללויים יש מצווה לתת לכוהנים תרומה מהמעשר שקיבלו. התרומה נקראת: תרומת מעשר. הלויים מצווים מתוך המעשר שקיבלו, לתת מעשר לכהנים: "כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן׃ ".

מהם המסרים בפרשה?

נקודות מעניינות בפרשה:

מדוע נכתב הפועל: "ויקח" קורח?

קרח לקח כבוד לעצמו. כבוד אין לוקחים לבד, אלא אחרים צריכים לכבד, ומפני שקורח רצה לקחת את הכבוד לפני הזמן, לפיכך מת לפני זמנו (מעינה של תורה).

מדוע נקרא קורח בשם זה?

למה נקרא שמו "קורח", שנעשה קרחה בישראל בגללו, שנהרגו י"ד אלפים מישראל (מסכת סנהדרין ק"ט).

עד כמה עשיר היה קורח?

שלושה אוצרות הטמין יוסף במצרים, אחד נתגלה לקורח, אחד לאנטונינוס, ואחד גנוז לצדיקים לעתיד – לבוא. 300 פרדות לבנות היו צריכים כדי לשאת את המפתחות והמנעולים של האוצרות של קרח, והמפתחות והמנעולים היו עשויים מעור, ואפילו שהם קלים, בכל זאת היו צריכים שלש מאות פרדות כדי לשאתם (מסכת סנהדרין קי"א).

מדוע העושר של קורח היה לרעתו?

יש  עניין שלפעמים העושר של האדם פוגע בו כפי שכתוב בקהלת, "עושר שמור לבעליו לרעתו", אמרו חז"ל, זה קורח.  מה הכוונה? אדם עני, בדרך כלל, מתנהג יותר בצניעות. לעומתו, אנשים נוטים לכבד אדם עשיר, לתת לו כבוד ומעמד. כתוצאה מכך האדם עשיר חושב שמגיע לו הכל כי יש לו כסף. כך היה עם קורח: הוא לא הסתפק במעמדו וקינא במשה ורצה יותר כבוד ובסוף איבד את הכל. על כך רבי אלעזר הקפר אומר: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (משנה אבות ד, כא).

איך הצילה אשתו של און בן פלת את בעלה?

כפי שנכתב בתחילת הפרשה, אחד האנשים שקורח ניסה לגייס במרד נגד משה נקרא: און בן פלת. אישתו של און בן פלת, אמרה לו, למה אתה מתערב במחלוקת? הרי בכל אופן או משה יהיה המנהיג, או קורח, אבל אתה הרי לא תקבל שום מינוי ולמה לך להתערב? והיינו דכתיב: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" זו אשתו של און בן פלת (מסכת סנהדרין קט ע"ב). בעלי המוסר שואלים הרי לדבר כזה לא צריך חכמה רבה, ומסבירים שבשעת מחלוקת כל שכל ישר כל שהוא, הוא חכמה רבה, מפני שבשעת המחלוקת מאבדין את השכל.

מה ההבדל בין אשתו של און בן פלת לבין אשתו של קורח?

"חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" זו אשתו של און בן פלת.

"וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" זו אשתו של קרח.

אשתו של קורח אמרה לו, לא די שמשה לקח לעצמו מלכות, ולאחיו נתן כהונה  גדולה, וצריך לתת לו תרומות, גם אמר לכל השבט להתגלח. אמר לה קורח, והרי גם משה גילח את עצמו, אמרה לו, זהו כמו שנאמר "תמות נפשי עם פלשתים" כדאי לו לגלח את-עצמו, העיקר שכולם יתגלחו (סנהדרין קי ע"א).

אשתו של קורח "חיממה" את בעלה נגד משה עד שלבסוף איבדו את עולמם. לעומתה, אשתו של און, הרגיעה אותו וכך הרוויחו את עולמם.

מדוע, לצערנו, ניתן לדרוש בפרשת קורח כל השנה?

רש"י אומר, "פרשה זו יפה נדרשת", יש אומרים, שפרשה זו של קורח, אפשר לדרוש בה בכל ימות השנה, שבכל השנה יש מחלוקות. וכן אומרים "ובני קורח לא מתו" – שהמחלוקת, לא מתה.

כמה פרשיות בתורה נקראות על שם אדם?

6 פרשיות והן: נח, חיי שרה, יתרו, קורח, בלק, פנחס.

מדוע כתובה פרשת קורח אחרי פרשת המרגלים?

לקורח לא היה את האומץ והחוצפה ללכת נגד משה רבינו, אבל אחרי שהמרגלים קיררו את עם ישראל ממשה, אז קם קורח נגד משה.

בפתיחת הפרשה נכתב על קורח ועדתו: "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה", מדוע?

בשעה שמשה בא כולם קמו לפניו. מה עשו הרשעים האלו? הרי אם לא יקומו לפני משה, כולם יגערו בהם, לכן הם קמו זמן מועט לפני שמשה הגיע כדי שלא יכבדו את משה בקומם לפניו, וזה שאמר הכתוב: "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה", לפני שמשה הגיע.

 באיזה מילה מופיעה הגימטריה הכי גדולה בתורה?

בפרשת קורח במדבר טז, יג: " הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר׃" המילה "תשתרר" בגימטריה = 1500.

למי שייכת האדמה?

אל ה"אור שמח" באו שני אנשים להתדיין על שטח של קרקע , כל אחד טען את טענותיו שהשטח שייך לו. שאל אותם, היכן העדים? היכן השטר? ואמרו לו, שאין להם עדים או שטר. אמר להם שיעשו פשרה ביניהם, אך לא הסכימו גם לזה. אמר להם שיבואו עמו אל הקרקע, והטה ה"אור שמח" את אוזנו והאזין לקרקע, ולחש כמה מילים. שאלוהו, מה האזנת לקרקע? ומה לחשת לה? אמר להם, אמרתי לקרקע: שניהם טוענים שאת שייכת להם, ומה את אומרת? ואמרה לי הקרקע, אני אומרת ששניהם שייכים לי, שהרי סוף האדם למות, והם הבינו את הרמז, והתפייסו. וגם קורח, אם היה מתבונן שסוף האדם למות, אז לא היה חולק על משה, ולכן נענש שנבלע באדמה (תורת הפרשה).

ענייני מוסר על הסר כעס מלבך

חז"ל אומרים: "כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו". מסביר הבן איש חי, חז"ל אומרים שיש 3 מיני גיהנום: 1. אש, 2. ברד, 3. עשן. נסביר:

הטבע של הכועס בהתחלה נהיה אדום, זה אש, ואח"כ חיוור, זה ברד, שהוא לבן, ואח"כ נוחר עם האף, זה עשן.

בספר "צדקת הצדיק" מרבי צדוק הכהן נכתב שדנים את נשמתו של הכועס מייד למעלה, אפילו שהוא לא מרגיש, וזה שאמר כל מיני גיהנום שולטים בו.

חז"ל אומרים: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" כי העבודה הזרה אינה יכולה להועיל לו כלום, להיפך זה מזיק לו, כמו שאמרו חז"ל: "רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותא", להיפך זה מזיק לו.

עד כמה חשוב לשמור על הלשון ולא לקלל?

בגלל שאמר ראובן ליעקב, "את שני בני תמית וכו',"  לכן יצאו ממנו דתן ואבירם, ומתו. שצדיק קללתו מתקיימת אפילו שאומרה על-תנאי" (בעל הטורים פרשת מקץ).

נקודה חשובה:

כתוב בספרים שלפעמים רוצים להשפיע מן השמים לאדם טובה ומנסים אותו בעניין כעס, ואם מתגבר מקבלו ,אך אם חס וחלילה כועס, אז מפסיד.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—  

 בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א

https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi