דירה קטנה, אבא מפרנס יחיד ואימא עקרת בית. חלק מהאחים שוכנו בפנימיות שונות ברחבי הארץ. היה לי קושי עצום שליווה אותי עד כיתה ג' ומשם התחילה ההתאקלמות שלי גם חברתית וגם השפה שלא דיברתי כלל (במרוקו ובכלל בבית דיברנו בצרפתית). במהלך שנות ההתבגרות נחשפתי לעולם שהתחלק לשניים: חלק אחד פנה לצערי למקומות אפלים בתחום הפשיעה בגלל הרבה מצוקות חברתיות וכלכליות ואני למזלי סללתי את דרכי כמו שאר האחים למקומות יותר טובים והתחברתי לאנשים בעלי השפעה חיובית ( בעיקר מכיתה ט' כשעברתי ללמוד בבית ספר תיכון חילוני בקרית ים ) ושם למעשה עיצבתי את חיי.
חלק מחבריי עסקו במוזיקה ונמשכתי מאוד לתחום ולמדתי בכוחות עצמי לנגן בגיטרה עד שהייתי חבר בלהקת רוק. בכיתה יב' הכרתי את בחורה בשם רות שהייתה אחותו של מתופף הלהקה, ולימים הפכנו לזוג נשוי ונולדו לנו שני ילדים מדהימים: חגי ועידן. התמזל לי להכיר אישה מיוחדת עם בעלת אישיות יוצאת דופן ומסורה בצורה בלתי רגילה למשפחה. התגייסתי לצה"ל בחודש אוגוסט 1982 ולאחר הטירונות הוצבתי בספינות הטילים של חיל הים בחיפה כמפעיל וכנשק בספינה. הכרתי שם אנשים מיוחדים מכל הארץ שבאו כל אחד מרקע שונה והפכנו למשפחה.
לאחר סיום 3 שנות שירות סדיר, המשכתי לעוד שנתיים בשירות קבע בספינה. בהיותי בשנה הראשונה בקבע בשנת 1986 אני ורות התחתנו וכל אנשי הצוות של הספינה השתתפו והגיעו כולם במדים לבנים. 1987 סיימתי שירות קבע ולאחר מספר חודשים התגייסתי למשטרת ישראל. במהלך שנות שירותי בצעתי מספר תפקידי מפתח בתחום הבילוש, המודיעין והפעלת סוכנים. נחשפתי לעולם מרתק שלא הכרתי עד אז והוא תחום הפשיעה החמורה (משפחות פשע וארגוני פשיעה, עולם הסמים ועוד) הייתי שותף למספר חקירות רצח כחלק מצוות חקירה מיוחד וכאיש מודיעין. שימשתי כראש חוליית סוכנים ביחידה המרכזית חיפה, הכשרתי לתקופה של 3 שנים במכללה לשוטרים בבית שמש רכזי מודיעין ומפעילי סוכנים, תקופת הדרכה בעלת סיפוק אדיר ושליחות להיות חתום על הדור הבא של אנשי המודיעין. בהמשך חזרתי לשטח לעוד 4 שנים לערך כרכז מודיעין בכפרים ערביים (פרדיס וגיסר-א- זרקא) עד לסיום שירותי ויציאה לגמלאות בשנה שעברה.
מה בילדותך הוביל לבניה ותנופה של אישיות יזמית?
למעשה החיים בעיקר הילדות הובילו אותי להסתדר ולהוביל את עצמי למקומות טובים ומאתגרים. בנוסף ראיתי את אחיי הבוגרים והושפעתי מהם בצורה איך לדעת לעצב את חייך בכוחות עצמך ללא עזרה ותמיכה כל שהיא. אני תמיד זוכר את עצמי נמצא ותומך היכן שרק אפשר, אכפתי ודואג ,לדעת לא לדרוש הרבה ,להסתפק במה שיש ולהיות שמח בחלקי.
לאחר שראיתי חלק מחבריי בילדות הולכים ומתבגרים לאט לאט ופונים למקומות אפלים ומסוכנים בתחום הפשיעה ( והייתה לא מעט) זה לדעתי רגע מכונן שבו ראיתי במו עיני את הסבל שלהם ושל משפחותיהם ולא מעט התדרדרו לסמים והפכו למכורים, אפשר להגיד שמצד אחד זה מאוד הפחיד אותי ומצד שני היה איכפת לי מהם על מה שהם נאלצים לעבור, כאמור שפע לא היה והיו לא מעט מצוקות בעיקר כלכליות כך שבקלות הייתי יכול למצוא את עצמי במקומות האלו ולמזלי הטוב ולשמחתי זה לא קרה והבטחתי לעצמי שאני אהיה שונה ואהיה אחר מחבריי. לציין כי השכונה שבה גדלתי היו פערים חברתיים וכלכליים לעומת שכונות אחרות ותיקות בערים סמוכות כך שחוץ מאותם חברים בשכונה לא נחשפתי לאחרים ולא ידעתי איך זה להיות עם חברים חדשים עד המעבר שלי בכיתה ט לתיכון קריית ים וזה הרגע המכונן בחיי , ומשם המשכתי בכל הכח רק קדימה. אפשר להגיד בצורה ובתנאים שבה גדלנו הקדמנו את זמננו בכל ההיבטים לעומת אחרים שגדלו שצורה שונה עם תנאים טובים יותר.
מה משך אותך למקצוע?
כאמור מיום גיוסי למשטרה וביצוע של תפקידי מפתח בתחום הפשיעה מהקלה ועד לחמורה ביותר נחשפתי לעולם מרתק בפני עצמו, ראיתי במו עיני שכונות קשות שהזכיר לי מאוד את ילדותי כאילו עשו העתק הדבק של שנות הילדות והנערות שלי בשכונה שבה גדלתי. ואז התמכרתי למקצוע של להיות בלש, רכז מודיעין ומפעיל סוכנים עד ליום פרישתי, חלק משירותי במשטרה הייתי לא מעט בבתי ספר תיכוניים בהרצאות על פשיעת בני נוער, שימוש בסמים וכן מעורבות כללית של בני נוער בפשיעה, מבחינתי ראיתי סוג של סגירת מעגל בשליחות שלי לאותו נוער מבלי לדעת מראש כלום עליהם ולא להכיר אותם כלל , פשוט לדבר אליהם בגובה העיניים ולספר להם על ילדותי, הקושי העצום, ההתמודדות היום יומית ולהגיד להם שבקלות יכולתי להיות מכור לסמים ועבריין אך האישיות והאופי שלי הובילו אותי למקום שבו אני נמצא היום איתכם.
זימנו אותי לעשרות הרצאות כולל בסיסים צבאיים ותמיד נעניתי בחיוב כי ראיתי את השליחות העצומה של לדבר ולנסות לצמצם מעורבות של תלמידים וחיילים בכל תחומי הפשיעה . אין יותר ממלא מזה. הרגשה עילאית. (חבריי בילדות ובנערות לא זכו לזה והצטערתי על כך שאולי היו יכולים להציל כמה מהם).
איך יוצרים רלוונטיות ויצירתיות?
חשוב להיות מעודכן כל הזמן על ידי שיתופי פעולה עם גורמי פנים וחוץ על נושאים שהם רלוונטיים לגבי, ליצור משובים מקהלים שונים (שימור – שיפור) לגלות גמישות מחשבתית, להשאיר את הראש מעל המים לבדוק מה אחרים חושבים או עושים. למשל פתאום סוגי סמים חדשים שיצאו לשוק או אמצעים טכנולוגים חדשים שגורמי פשיעה שונים משתמשים בהם בתחכום רב. לגלות סקרנות, דמיון, מעוף.
כמרצה עלי כל הזמן להתאים את עצמי לקהל על יד הכנה מראש מול מי אני הולך לעמוד ולדבר , להתכונן היטב לנושא ולהיות מוכן לסוגי שאלות מצד הקהל לדעת לענות עליהן. כמובן להביא את עצמי כמו שאני חלילה לא לבוא מובנה מידי כמו רובוט שמדקלם בעל פה משפטים או מצגות אלא לבוא בצורה בטוחה, חופשית עם יצירתיות שלא יהי משעמם ואפילו לדעת לאלתר שצריך.
נקודת המפנה שלך?
ברמה האישית זה הרגע בו הפכתי להיות סבא, הרגשה עילאית יוצאת דופן שבו אני מבין שזה הרגע להתחיל להינות כמה שיותר והמילה משפחה מקבלת משמעות כפולה ומכופלת. ברמה המקצועית היציאה לגמלאות ותחילתה של דרך עצמאית חדשה משהו שתמיד רציתי לעשות ציבורית ולפתח את עצמי כמה שיותר בהרצאות והדרכות.
מהיכן התעוזה והאומץ?
הייתי מגדיר זאת האמונה שתמיד ליוותה אותי ברמה האישית והמקצועית. חיזוקים רבים שקיבלתי מהמשפחה ומחבריי על היציאה לדרך חדשה ומזה נגזר למעשה התעוזה והאומץ ללכת עם זה ללא חשש וללא מורא ובאמונה גדולה. הביטחון העצמי שנתן לי את החיזוקים מעבר למשפחה ולחברים שאני מסוגל ויכול לבצע את תפקידי החדש על הצד הטוב ביותר בדיוק כפי שעשיתי בשרותי במשטרה לבצע משימות ומטלות באופן המקצועי ביותר בצורה מסורה עם המון תשוקה ואנרגיות להביא נטו את עצמי ולעמוד מול קהל ולגרום להם להינות ולאהוב את מה שהם שומעים לקבל ביקורת ומשוב משביעי רצון, זה מבחינתי שווה את כל המאמץ וההשקעה הרבה שכרוכה בזה.
הפחדים שבדרך?
ברור שיש, זה תמיד עמד לנגד עיני. החשש שיהיו תקלות, והחשש שזה לא בדיוק עמד בציפיות ולכן זה דורש ממני ביקורת עצמית מאוד גבוהה, לא להתפשר על כלום ופשוט לשאוף להיות מצוין ולהצליח בגדול. כמובן להיות תמיד במגמת שיפור ללא הנחות לעצמי. מקווה לטוב ובשם השם נעשה ונצליח אמן.
כיצד משלבים קריירה ומשפחה?
השילוב לא קל כלל במיוחד כשיש תפקידים ששואבים אותך אליהם ואתה ממשיך איתם לבית וחושף את כל הבית לתפקיד (שיחות טלפון ללא הפסקה, הקפצות ועוד) כל תפקידיי היו כך שמצריכים זמינות מידית. לדעת לשלב בין הדברים זאת מלאכת מחשבת, מצד אחד אתה חייב את התמיכה של הבית בעיקר מצד האישה ומצד שני להיות מסור לעבודה להיות כמה שיותר מקצועי.
הדבר הגרוע ביותר זה שהעבודה משתלטת על חייך ולא ההיפך כי אז אתה בבעיה רצינית. כמובן שלא מעט פעמים יש תסכולים בעבודה ואתה גורר אז זה איתך הביתה, מצבי רוח משתנים בעבודה מאוד מושפעים מכך. בסופו של דבר כמו בחיים עצמם הכל עניין של איזונים, למצוא זמן נטו למשפחה ובכך לדעת לשמר את הזוגיות ולקבל אנרגיות טובות להמשך. ברור שלא מעט שילמו מחיר לא קל בפרידות כואבות (ראיתי לא מעט כאלה) וזה מצער. אני מוכר לכולם כאחד שהתשוקה שבו למקצוע עצומה וכל הצלחה מבחינתו היא אדירה.
טיפוח ושימור הבית (אישה, ילדים) הוא ערך עליון בעיני. אין ספק שמדובר בהישרדות יום יומית עם יכולת תמרון על אנושית ולהצליח. מקום כמו משטרה בכלל ותפקידי מודיעין בפרט מצריכים כוחות על טבעיים וברוך השם זה הצליח לי. היו לי לא מעט משברים ותסכולים בעבודה דבר שהשפיע על מצב הרוח בבית אבל החוכמה היא לדעת לנהל את המשבר ולנצח אותו ולהמשיך קדימה. ברוך השם אני והאישה ממשיכים לקיים זוגיות טובה ובריאה, תומך בה המון ועוזר כמה שאפשר (חלק מהפיצוי שלי אליה על כל השנים הקשות) ומגיע לה בענק. כיום אנחנו סבא וסבתא לשני נכדים מדהימים ומאושרים מאוד.
האם בארץ מיישרים קו עם מה שקורה בעולם?
בשנים האחרונות נראה שכן (אמצעים ,טכנולוגיה, סייבר, תקיפה כלכלית והלבנת הון) את כל זה ירשנו בעיקר מהאמריקאים וטוב שכך. היינו בפיגור גדול בכל הקשור ללחימה בפשיעה החמורה. יש עדיין מה לשפר, אמצעים וכוח אדם על מנת להתמודד טוב יותר עם המון אתגרים שניצבים בפני משטרת ישראל. יש ריבוי משימות שצורה לא נורמלית שאף משטרה בעולם נאלצת להתמודד איתם ובכך נפגעת משמעותית היכולת לעמוד ביעדים ובהתמודדות טובה יותר מול כל האתגרים.
יש לנו משטרה מצוינת, מקצועית ומסורה אך יש לא מעט בעיות בעיקר תקציביות. אם אנחנו משווים תקציבים, כוח אדם, אמצעים, שכר ועוד אזי אנו מאחור ומוצאים את עצמנו מנסים לצמצם פערים מול משטרות אחרות בעולם. יש לא מעט תוכניות תקיפה בתחום הפשיעה בכלל ובפשיעה בחברה הערבית בפרט אך לצערי חלק מהם מיושמים בגלל חוסר בכוח אדם וריבוי משימות. נוסיף לכך את שגרת היום יום כמו עבירות איכות חיים, פשיעת רחוב, בריונות, מעורבות בני נוער בפשיעה, אכיפה של עבירות תנועה. השמיכה מתוחה עד לקצה מה שקשה לי לדמיין משטרות אחרות בעולם מתמודדות עם כזה ריבוי משימות. לשמחתי יש לא מעט שיתופי פעולה וביקורים הדדיים בין משטרת ישראל לבין שאר משטרות בעולם דבר בעל חשיבות ערך ללמוד אחד מהשני וליישמם אותם בשטח ובכך לצמצם פערים בכל התחומים.
איך שרדת את תקופת הקורונה?
בימי הקורונה הייתי עדיין בשירות ואז הכל קיבל תפנית בעלילה שגרר מדינה שלמה ובתוכה משטרת ישראל לטירוף מוחלט שכלל סגרים ואיסורים שונים כמו אירועים, מסחר, חגים, בתי ספר סגורים, התקהלויות ומה לא. הרגשה של "סוף העולם הגיע". נכנסנו לסחרור מוחלט ואני כמו כולם התאמתי את עצמי למצב והתנהגתי בהתאם להוראות ולחוויה הכללית ששררה במדינה. הפחד להידבק , החיסונים ( כן להתחסן ,לא להתחסן) מה צפוי לנו בקיצור צמודים לחדשות, מסיבות עיתונאים, מה קורה בעולם, והרגשה שהעולם נמצא בתוהו ובוהו. טיסות בוטלו, מדינות סגרו את שעריהן. כמו רבים ניסינו לשמור על שפיות היות ונאלצנו להישאר בבתים לא מעט. הכי גרוע היה חוסר הוודאות מה הולך להיות, האם נגזר עלינו לחיות כך, מספר נדבקים יום יומי שהולך וגדל, לצערי לא מעט נפטרים ואז זה בדיוק המתכון לחרדות ולשיגעון. מה שעמד לנגד עיני זה לשמור על שפיות ונורמליות. לשמחתי כיום אנחנו בשגרה מלאה בניגוד לכל התחזיות וצלחנו את משבר הקורונה בשלום ונשארנו שפויים ומאוזנים נפשית בעיקר.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
תהיה מי שאתה ומה שאתה, אל תנסה להיות יותר ממה שאתה יכול. תקשיב לתחושות שלך, ללב, לאישה, לילדים לחברים הטובים. לגעת להקשיב ולקבל עצה טובה. תהיה שמח בחלקך ובמה שיש. תגיד תודה יום יום לבורא עולם שאנחנו בריאים ושלמים ודע להעריך הכול. שום דבר לא מובן מאליו. לדעת להיות חבר, לתמוך ולעזור בכל עת ובכל מקום. כל זה מוביל אותי וזה חלק מחיי ומיישם זאת הכבוד ובראש מורם.
מה הדבר הגורם לך הנאה במקצוע?
ההצלחה במשימות, להתחיל משהו מהתחלה סוג של חומר גלם ולאחר עבודה קשה וממושכת לקבל את התוצר הסופי שזה הצליח ובגדול. הסיפוק וההנאה ללמד צעירים ולחנך את דור העתיד של אנשי המודיעין והסוכנים. לראות ולהרגיש את הצלחת היחידה כולה. לקבל פירגונים והערכות מצד החברים והמפקדים ולהיות מצטיין. לשמחתי קרה לי מספר פעמים לקבל מצטיין וההרגשה היא אדירה. זהו שלב שאתה אומר לעצמך הכל היה שווה ולהמשיך הלאה בכל הכוח. להביא את ידיעת הזהב ולשלוח את הבלשים לבדיקת המידע ולקבל מהם שזה חיובי. באותו רגע אני מרגיש על גג העולם. להפעיל את הסוכן מרגע האתירה ועד לרגע הפיצוח ויציאה למבצע זהו רגע שקשה לתאר שבו אני וחבריי מקבלים את הבמה לאחר עבודה ממושכת, הפעלה קשה, לא מעט תסכולים שהכל ירד לטמיון ולבסוף לראות את התוצאה הסופית והוא רגע הפיצוח ויציאה למעצרים.
מה השיא שלך בקריירה מבחינתך?
היו כמה: ראשית תחילת תפקידי כרכז מודיעין – התרגשות עצומה. המעבר ליחידת הפעלת הסוכנים ועמידה בראשה. תקופת ההדרכה שמילאה אותי בכמות אדירה של שליחות ואנרגיות לדעת ולהרגיש שאני תורם ושותף להכשרת הדור הבא. קבלת דרגת הרב-נגד הנחשקת בטקס מרשים, בנוכחות בני המשפחה, הוקרת תודה על כל העשייה והעבודה הקשה לאורך שנות שירותי.
מה מרגש אותך?
שמחות בעיקר, להיות נוכח בשמחות ולהתרגש עם כולם (טקסים שונים שהייתי שותף להם בשירות, אירועי שמחה שונים, החתונות של הבנים, הלידה של הנכדה נויה. הברית של הנכד יגל. לראות הופעות חיות של להקות מחו"ל שגדלתי עליהם (רולינג סטון, סנטנה, דיפ פרפל, ועוד.. ) כנגן גיטרה בלהקת רוק להיות על במה מול קהל בתוך פאב זהו רגע מדהים ומרגש במיוחד.
מה סוד ההצלחה שלך?
פשטות וצניעות, חברות נאמנות, נכונות לעזור לזולת. ערך המשפחה והחברות שבשבילי זהו ערך עליון. נעים עם כולם, החוש הומור שלי שכולם מכירים מלווה אותי כל הזמן. יודע להקשיב ולתת את המילה הטובה או העצה שצריך. נמצא לטובת חבריי בטוב וברע. אהבה ללא תנאים עם לב נקי. מנומס, לא מתלהם. בפרישתי רשמתי פוסט על כל מהלך השירות במשטרה עד לרגע הפרישה וזכיתי למלא תגובות עם כמויות אדירות של אהבה שהרעיפו עלי מצד חברים מתקופת הבית ספר, הצבא והמשטרה ומזה ירדו לי דמעות של אושר ולהגיד לעצמי זכיתי. תמיד ידעתי לשלב בין העבודה לבין החברים ולהינות מכל מה שעושים. ההצלחה של כולם שמאוד קרובה לליבי. הצלחות היחידות השונות שידעתי לתת הכל מעצמי מבחינה חברתית ומקצועית ועד היום יודעים להעריך זאת.
מה לא תסכים/מי לעשות במסגרת העבודה?
לצאת נגד כל מה שאני מאמין ומכיר וזה לצאת נגד חבריי ומפקדיי ולדבר נגדם. לעולם זה לא קרה וגם לא יקרה. לעולם לא אשפיל. לא לרכל, לא לבגוד בחברים, לא לבגוד בארגון שבו אני משרת. לעולם לא אסכים ל"חפף" או לדלג על הוראות, לשקר או לזייף. ללכת בתחום האפור.
עד כמה העבודה משפיעה על חיי החברה?
ברור שיש השפעה ואני חווייתי זאת באופן אישי בגלל התפקיד ששאב אותי 24/7. מספר רב של פעמים נאלצתי לבטל מפגשים שתוכננו מראש בגלל אילוצי עבודה ואף אירועי שמחות שלצערי נמנעתי מלהשתתף בהם. לעיתים קרובות מצאתי את עצמי מסביר ומתרץ את אי הגעתי למפגש חברים או אירועים שונים ואפילו משפחתיים. עם הזמן מי שהכיר אותי הבין שאני נמצא בתפקיד שדורש ממני זמינות יום ולילה שכללו לא מעט הקפצות בעיקר בלילות ובסופי שבוע. גם משפחתי נפגעה מכך . בתקופת ההדרכה במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש כמעט ולא יצאתי לאירועים היות והייתי בדרכים בנסיעות ארוכות . יציאה 0500 וחזרה הביתה לא לפני 1900. כל כיוון ממוצע של שעתיים ויותר ומגיע הביתה גמור ללא יכולת לתפקד, כל מה שרציתי זה רק לנוח. כך שבכל תפקידי לכל אורך השירות לא היו לי שעות קבועות או מסודרות . בזמן שכן הייתי נפגש עם חברים זה באמת היה זמן איכות נטו עם המון הנאה.
מה החזון שלך לעשור הקרוב?
להיות מצטיין ומעולה בתחום העיסוק שלי ובכך לתרום תרומה רבה לכלל החברה בישראל. להיות חלק מתוכנית לימודים לבני נוער בעיקר תיכונים לדבר איתם על מעורבות בני נוער בכל תחומי הפשיעה וצמצום התופעה. בנוסף אני רואה את עצמי מתרחב למחוזות אחרים כמו חו"ל ובעזרת השם להגיע למצב שאנשים רבים יכירו אותי וידברו על ההרצאות שלי שהם מרתקים ומעמיקים.
מה היית רוצה שאנשים אחרים ידעו עליך?
שאני אדם פשוט ללא גינונים , מצחיק, יודע להיות חבר אמיתי, תמיד זמין למפגש שצריך לתת את המילה הטובה או העצה הנכונה. שאני מנגן בגיטרה וחבר בלהקת רוק. שהמוזיקה אצלי זה בנשמה. בעל מוסר עבודה מאוד גבוה ותמיד מבצע את המוטל עלי על הצד הטוב ביותר. כדאי ותמיד נכון לדבר איתי על מצבים כגון פוליטיקה או אירועים בטחונים זה השיחות איתי הם תמיד בעלי עומק ועניין רב עם הומור וציניות בקטע טוב. שערך המשפחה והחברות אצלי זה ערך עליון.
טיפ למתחילים?
לדעת להכיר היטב את החוזקות והחולשות. לעבוד על בטחון עצמי ועמידה מול קהל, לפתח תכונות אישיות כמו בטחון, דמיון, כושר אלתור, דמיון, מעוף. לא להיות "תבניתי" מדי. לדעת להתאים את עצמך לקהל. חוש הומור תמיד עוזר ועושה את האווירה נעימה וטובה. הכי חשוב "להביא את עצמך כמו אתה" לדעת לדבר תוך כדי תנועה, שפת גוף נכונה. לא להיות מונוטוני מדי אלא לדעת לשחק עם הקול שלך.
יעקב (קוקו) בן סימון מיוצג בסוכנות המרצים הבינלאומית – www.spylegends.co.il
הוספת תגובה