ואין דרך אמנותית ליפות את זה, במהלך עונה וחצי (עם תוספת שני פרקי ספיישל), אנחנו רואים כמה רו אוהבת לאהוב את ג'ולס, אבל אנחנו גם שומעים את עלי אומר לה יותר מפעם אחת, שזה או שהיא במערכת יחסים עם ג'ולס, או שהיא נקייה מסמים. זה לא יכול לבוא ביחד. אין לאף אדם מספיק אנרגיה להשקיע בתחילת הליכי הגמילה, גם במערכת יחסים. רו מדחיקה את המחשבה הזאת, חצי עונה חושבת על כל הדרכים היצירתיות להשתמש בסמים תוך כדי שהיא עם ג'ולס. היא בונה לעצמה את הבועה המושלמת. הבעיה בבועות- הן בעלות נטייה להתפוצץ.
צרות תיכון
קאסי יוצאת משליטה (כמו כל הדמויות בפרקים האחרונים) ומשתכרת במסיבה של מאדי עד אובדן חושים. היא ונייט רבים כי הוא קורא לה מאדי, באמת, משהו קטנוני שלא היה קורה אם היא לא הייתה בוחרת לשכב עם האקס של החברה הכי טובה שלה. אבל, בתיכון כמו בתיכון, קאסי משקרת לכולם, לא ברור לי (כנראה גם לה) אם היא מאוהבת בנייט או מאוהבת בתחושה שהיא עושה משהו אסור. בסוף, היא מקיאה בבריכה, בסצנה באמת משפילה מאוד. דמות טרגית בבחירותיה, אבל מה נעשה? נכיל.
במסיבה של מאדי גם קיבלנו שיחה מקסימה שלה ושל קאט שהדמות שלה כמעט ונעלמה מהמסך. מאדי אומרת לה שהיא חייבת להיפרד מאית'ן כי יש פער בין מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לרצות למה שאנחנו רוצים באמת. הלוואי על כולנו להבין את זה בגיל 16.
קאל ג'ייקובס והטעויות
קאל מחליט לצאת מהארון בפני התא המשפחתי המוזר ביותר בסדרה הזאת. הוא אומר להם מי הוא ומה התחביב שלו (מינוס ההקלטות, זה סתם לא חוקי). בעיקר ממשיך לצלק את הילדים שלו כמו האב הטוב שהוא. הוא גם אומר לנייט שהוא החרטה הכי גדולה שלו בחיים. דמות שבאמת אין סיבה לרחם עליה, אבל שניית ההתכווצות שלו שם נגעה לליבי. אני לא יודעת מתי התקבלה ההחלטה שקאל ג'ייקובס הוא דמות ראשית באופוריה אבל זאת החלטה תמוהה למדי.
איפה המזוודה
בפרק חמש, הפרק עליו חתום פרס האמי השני של זאנדיה, רו מתפוצצת. ג'ולס מספרת לאימא שלה שהיא חזרה להשתמש. רו מבינה שמזוודת הסמים שלה נעלמה ונכנסת לקריז רציני. מעולם לא ראינו את אופוריה כל-כך לא צבעונית. כמעט מכוערת. אין עריכה מפוצצת, אין מוזיקה. רק מציאות עגומה שמשפחות שלמות צריכות להתמודד איתה. רו שוברת את הבית, צורחת, מאיימת, עושה את כל מה שהיא יכולה לעשות בשביל להגיע למזוודה שלה. בשלב הזה אני לא חושבת אפילו שהיא מנסה למכור את מה שיש לה שם, היא פשוט רוצה את הסם הבא שלה. לרו לא אכפת למות, היא לא מפחדת מהמוות, התמודדות עם המציאות מפחידה אותה יותר.
אנחנו מגלים מאוחר יותר שג'ולס ישבה בסלון כל הזמן הזה. ראתה את רו מאבדת שליטה על עצמה, מאיימת על אחותה הקטנה ואמא שלה. היא מתביישת בעצמה לרגע, שנייה אחר כך היא מפוצצת גם את הקשר עם ג'ולס. היא מטיחה בה מילים קשות, ג'ולס יושבת שם, חשוב לזכור שאמא שלה אלכוהוליסטית, היא מצולקת מספיק מאנשים סביבה, עדיין מכילה את רו. את העלבונות והקללות. בסוף גם היא הולכת. בינתיים רו הספיקה לריב עם אמא שלה, אחותה, אליוט וג'ולס. אנחנו רבע שעה לתוך הפרק.
כשהיא מגיעה לבית של לקסי בשביל לחפש תרופות ותכשיטים לגנוב, אמא שלה וכל החברות שלה מהכתה כבר שם, מחכות לאינטרוונשן הבא. קאסי מנסה לעזור ובתגובה רו שואלת אותה, כדרך אגב, כמה זמן היא מנהלת רומן עם נייט. בזמן הדרמה המינורית בין קאסי למאדי, היא בורחת. מגיעה לפז, מנסה לגנוב את התרופות של סבתא שלו, הוא מעיף אותה מהבית. אנחנו בשלב שבו לא נשאר לה אף אחד. אמא שלה, אחותה, אליוט, ג'ולס, לקסי, פז. עם כולם היא הצליחה לריב בחצי שעה שעברנו איתה.
זיכרונות נמצאים מחוץ לגבולות הזמן
אחרי שהיא בורחת משוטרים, בסצנה שמגחיכה את המשטרה ועשויה להפליא, היא מגיעה למקום האחרון שהיא צריכה להיות בו- הבית של לורי, סוחרת הסמים עם הקול המלחיץ ביקום. הכל אצלה רגוע מדי, גם כשהיא רומזת לרו שהיא יכולה למכור את עצמה בשביל כסף, גם כשאנחנו מבינים שיש מישהו כלוא בבית שלה (סחר בבני אדם?), גם כשהיא נותנת לרו מורפיום לוריד. הכל רגוע. הכל מתחת לפני השטח. בזיכרונות שלה, רו בבית חולים ביום שאחותה נולדה ובהלוויה של אבא שלה. שני רגעים שונים במהותם אבל מעצבי אישיות באותה המידה.
כשהיא מצליחה לברוח מהגורל האכזרי שיכל לחכות לה אם הייתה מחכה בדירה הזאת עוד קצת, אנחנו רואים את אימא שלה יושבת בסלון ומחכה שהדלת תיפתח. כל מה שנותר זה לקוות שהיא חזרה הביתה ולנסות להבין לאן ממשיכים מכאן.
מאת: מאיה גולדין
הוספת תגובה