מופע האימים של קאסי
בסוף הפרק הקודם קאסי נשמה בכבדות על דלת בסצנה שהופיעה לי בסיוטים כי נייט החליט לעזוב אותה. בפרק הזה ראינו אותה עולה לבמה ומאבדת שפיות בפעם המי-יודע-כמה לעונה. קאסי טוענת על הבמה שלקסי בחרה להשפיל אותה ובאמת היו במחזה כמה רגעים שאני לא יודעת אם הם היו נחוצים (סיטואציית הפוני הקרינג'ית מהעונה הקודמת), אבל קאסי נפגעה באמת רק כשנייט נפגע. העזיבה הכואבת של אבא שלהן השפיעה עלייה ועל לקסי בהרבה צורות, אחת מהן היא המהירות בה הן מתאהבות. בזמן שלקסי שקולה ומחושבת, קאסי פשוט רוצה שיאהבו אותה. כאן אנחנו מקבלים את הריב המיוחל בינה לבין מאדי, שהייתה נפלאה העונה. אמנם קו עלילה מוזר בו היא פשוט מודדת בגדים בבייביסיטר, אבל כל פעם שהיא הופיעה על המסך, היא נתנה משפט אייקוני אחר. במקרה הזה, היא הסבירה לקאסי שמערכת יחסים עם נייט לא נגמרת כל-כך מהר. הוא לא מהאנשים שישחררו אותך, הוא מהאנשים שישחררו עלייך קיטור ובסוף יחזרו כמו בומרנג. מי כמו מאדי יודעת.
אבות ובנים
נייט הולך לאחד מאתרי הבנייה של קאל. שם הוא מוצא אותו באמצע מסיבה תמוהה, אבל לא אשפוט אדם מבוגר שיצא מהארון וצילק את בנו מהרגע שרק ניתנה לו ההזדמנות. נייט מספר לכל הנוכחים על הסיוטים שלו ועל הסרטונים של אבא שלו, כשהם הולכים, הוא שולף אקדח באקט לא ברור עד הסוף. אבל מי מבין את נייט בכלל? אני באמת חושבת שמדובר בדמות שכתובה כל-כך טוב, כי מצד אחד יש לו שכבות של זעם ומצד שני, אנחנו מקבלים תצוגה מושלמת איך הדחקה ותא משפחתי מקולקל יכול להשפיע על ההתפתחות שלנו. בסוף נייט, שלפני שני פרקים אמר שהוא לא רוצה שאבא שלו יואשם בפדופיליה בגלל העסק המשפחתי, שולח את אבא שלו לכלא. כי אין לו שקט ואולי, רק אולי, בעונה הבאה הוא ימצא ויתן גם לנו קצת נחת מההתנהגות הכאוטית שלו.
פזקו, אש והטעויות
באחד הסיכומים ציינתי שאני שונאת ילדים בסדרות של HBO, שום דבר טוב לא קורה איתם. ראה ערך משחקי הכס, ראה ערך אש. פיי ניסתה להגיע לעזרת חבר וכמעט הצליחה, אבל אש היה חייב לדקור את הבויפרנד הלא נסבל שלה ולהכניס אותנו למצב מתח תמידי במהלך הפרק. המשטרה מגיעה ובסצנה שוברת לב, אש נהרג. לא לפני שהוא יורה בשוטר, פוגע בטעות בפז ומרסס את כל הבית. לשנייה אנחנו רואים את סבתא שלהם שוכבת במיטה, הסתבא הגנגסטרית איתה נפתחה העונה ונגמרה עם פזקו הפצוע באזיקים. לא אשקר, בכיתי פה את נשמתי. הדיסוננס בין האופי של פז, הקשר שהוא התחיל לפתח עם לקסי לאורח החיים שהוא מנהל, שבר אותי חצי מהעונה והגיע לשיא בפרק הסיום.
להיות טובים
בעונה הזו היו לא מעט מוטיבים אומנותיים שלוינסון בחר להכניס, הומאז'ים לסרטים, לציורים. הכל היה שם והכל היה תענוג טלוויזיוני מבחינתי. אחד המוטיבים שחזרו על עצמם כבר מפרקי הספיישל היה המחשבה של הדמויות שהם לא אנשים טובים. אנחנו רואים את קאסי אומרת את זה על עצמה לנייט, אמא של רו אומרת את זה לרו, רו אומרת על עצמה שהיא לא אדם טוב בפרק עם עלי. אין לזה סוף. אני לא חושבת שהיה פרק אחד בלי מישהו שחושב על עצמו שהוא לא אדם טוב. בסוף הפרק רו נותנת לנו את הסיכום שלה לעניין, הסיכום שעלי נתן לה כבר בדיינר בפרק ספיישל, אבל היא סירבה להכיל, המחשבה על זה שבעתיד תוכלי להיות אדם טוב, גורמת לך להתנהג בצורה טובה. היא נקייה עכשיו ונקווה שבעונה הבאה זה ישאר ככה, כי אני לא יכולה להתמודד עם עוד עונה שלה נופלת לסמים קשים.
לא היו חסרות בעיות בעונה הזאת, כמו קו העלילה של קאט שנעלם לחלוטין והעלילה של ג'ולס שנכון לרגע זה עדיין לא ברורה לי. אבל עם כל קווי העלילה השונים, רו היא הדמות הראשית ובאה להעביר את חווית ההתמכרות. אופוריה גררה ביקורות מהעונה הראשונה על עידוד שימוש בסמים בקרב בני נוער והעונה בחרה להציג את הצד האפל והקשה של העולם הזה.
לוינסון משתמש בחוויות העבר שלו בצורה יפיפיה ולמרות שיש שיטענו שהאמנות האפילה על העלילה, בסוף הכל התחבר בצורה טובה. בעזרת צילום שהוא לא פחות ממרהיב, משחק מדהים ושיר של דומיניק פייק שאני מעוניינת שיצא כבר ביחד עם כל הפלייליסט. הייתה עונה עם פרקים פחות מוצלחים וכאלה שיותר אבל אין ספק ששנתיים של ציפייה נענו בצורה מופתית כמו שרק אופוריה מצליחה להציג.
נותר לקוות שבלי עננת קורונה, נקבל את העונה הבאה לפני 2024.
מאת: מאיה גולדין
הוספת תגובה