במסגרת זו אחד מבני הזוג (לרוב האישה) הופכת לתלותית בזמן שהיא מטפלת בבן זוג מכור ופגוע נפש. ב"מתחת לעור", תמר מתאהבת באדם ונוסעת אחריו לארצות הברית, שם היא נסחפת למערכת יחסים רעילה והרסנית עם מכור לסמים לשעבר ופגוע נפש בהווה, ולמרבה הצער והאהבה, לא מצליחה להציל עצמה ולהתנתק ממנו.
"זה סיפור שהייתי חייבת לספר", מודה שירז אפיק. "יש שם סיפור אהבה "עקום" שנופל בשטח האפור. זה לא "לישון עם האויב" שבו הרע רע והטובה טובה. יש כאן רומן בין שני אנשים מאוד פגועים ומאוד מאוהבים, שלוחצים אחד לשני על הכפתורים, לטוב ולרע. אני מקווה שהספר ייגע בעוד אנשים שהסיטואציה הזו מוכרת להם. בינתיים קיבלתי לא מעט תגובות מכאלה שהיו שם, או שאדם קרוב להם נמצא במערכת יחסים כזו, וזה מאוד מרגש עבורי".
מדוע תמר, הגיבורה שלך, נמשכת לאדם? מה יש בו מבחינתה?
"מבחינת תמר, אדם הוא הבית. הוא החום והאהבה שחסרו לה בילדותה. היא נמשכת לכנות ולפתיחות שלו, אחרי ילדות של הסתרות מצד המבוגרים. כילדה שגדלה עם אימא דכאונית, היא רגילה לטפל באחרים והדינמיקה ביניהם מרגישה מוכרת עבורה".
סבתה של תמר שותה שרי ומלאת שיק. מה היא מסמלת?
"הסבתא היא הדמות המיטיבה. בסיפור כיפה אדומה המקורי, האימא מפקירה את הילדה, כמו שאני שואלת בספר, "איזו אימא שולחת את הילדה שלה לבד ליער חשוך?", ולסבתא אין בעצם שום תפקיד מהותי חוץ מלהיות ארוחת הערב של הזאב. רציתי לתת לגיבורה שלי סבתא מגניבה, עם ניסיון חיים ותועפות של אהבה".
בלי לעשות ספויילרים, תמר עוברת מהפך.
"לתמר יש הרבה נקודות עיוורות בתחילת הספר. היא "כאילו" מודעת, "כאילו" מנתחת את עצמה, אבל יש הרבה דברים שהיא בוחרת לא לראות, הרבה נורות אזהרה מהבהבות שהיא מתעלמת מהן עד שהמציאות מורידה לה כאפה. בסוף הספר היא רואה את הדברים בבהירות רבה יותר, כולל את החלק שלה במערכת היחסים עם אדם".
אם היינו נכנסים לנבכי נשמתה של תמר, מה היינו מגלים?
"בסך הכול, לתמר נוח בעור של עצמה. אני לא חושבת שהייתה רוצה להיות מישהי אחרת. היא כמהה לבית, אבל זה חייב להיות בית בלי שורשים. שתמיד יהיה לה איזה פתח יציאה, הזדמנות לעקור הכול ולהתחיל מחדש במקום אחר".
כמה יש ממך בתמר?
"הרבה מאוד! עברתי במסלול עם הרבה נקודות דימיון ואני מרגישה שאני מבינה אותה מצוין".
אפיק נשואה ואמא לשני בנים. היא מתגוררת במודיעין ומתגעגעת לתל אביב. "גדלתי בתל אביב, וגם אחרי הרבה גלגולים ומעברי דירה, הלב שלי עדיין נשאר שם. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לקרוא. יש לי תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני בפסיכולוגיה מארצות-הברית, אבל לפני שבע שנים עזבתי לגמרי את תחום הטיפול ועברתי לעריכת סיפורי חיים, מקצוע שעוזר לי לשלב את אהבת הכתיבה עם הסקרנות שלי לגבי אנשים".
אך הקורונה השפיעה עליך?
"כדי לא להשתגע, אפיתי המון וכתבתי המון. רוב העבודה על "מתחת לעור" מול העורכת שלי נעשתה בשנה הזו"."מתחת לעור" הוא כאמור ספרה הרביעי של אפיק. קדמו לו "לנקות את יפו" (מטר, 2014), "בשורות טובות" (מטר, 2017), ו"אבקועים" (פרדס, 2019). "הכתיבה תמיד הייתה שם, וגם הידיעה שאני יכולה ליצור ולבטא את עצמי דרכה", היא מספרת.
איזה טיפ את יכולה לתת למי שרוצה לפרסם ספר?
"אפריד כאן בין טיפ לכתיבה לטיפ לפרסום ספר. טיפ לכתיבה: שימרו ב-Notes בנייד או בפנקס כל זנב משפט/הבעה/סיפור/ניואנס שאתם נתקלים בהם במגע עם אנשים. הם ישמשו חומר מעולה לכתיבה בהמשך. טיפ לפרסום: סליחה אם אני מקלקלת את השמחה, אבל אני מציעה בחום להנמיך ציפיות. השוק רווי, התמלוגים זעומים ומספר הקוראים הולך מתמעט. עם זאת, עוד לא נתקלתי במישהו אחד שזה גרם לו להפסיק לכתוב, ולכן אני מפנה אתכם חזרה לטיפ מספר אחד".
מאת: מאיה גז
הוספת תגובה