אולי קצת כמו המסעדות הסיניות שנפתחו בארצנו בסוף שנות השבעים למאה הקודמת והיו הדבר הכי אקזוטי שיכולנו לדמיין. אוכל סיני! ווואוו! העניין הוא שבמטבח בדרך כלל היו עובדים תאילנדים, ואוכל סיני, לא ממש היה שם, אם היית שואל סיני אם זה מה שהוא אוכל, אבל לנו זה הספיק בכדי שנרגיש לרגע אנשי העולם הגדול בפינה הנידחת שלנו במזרח התיכון המיוזע.
גם בסרט רב הקסם של הבמאי הפיני קאוריסמקי, סיני נוחת כמעט משום מקום לשום מקום בחבל לפלנד, מחוז שכוח אל בפינלנד, ובעיקר מחפש מישהו או משהו לא ברור. הסביבה של הלפלנדים, שהם הפריפריה של הפריפריה של צפון סקנדינביה, מביטים בו בעיקר בחשדנות. והוא, עושה את מה שהוא יודע לעשות, כמו בשנגחאי, מבשל.
אבל בישול בסין, הוא הרבה יותר מתפוחי אדמה ונקניקיות להם רגילים הפינים במחוז שבו איילי גשם מסתובבים כמו חתולי רחוב, ולפעמים גומרים בקדירה. גם שם, מזון מהיר השתלט עליהם, והזר הסיני עומד להחזיר אותם למקום שבו מזון הוא גם דרך חיים.
דמותו של הסיני שמלווה בבנו ופוגש גרושה ששקועה בדיינר שלה, הופכת למוקד עליה לרגל בעבור מי שאוכל סיני הופך אותו לאדם סקרן. שכן, בישול בעבור דמותו של הסיני, היא פילוסופיה, היא דרך חיים, היא תפישת עולם. וכשהוא פורש את אלה בסבלנות אין קץ, התוצאה היא מסקרנת וגם לא פחות מאסתטית ונפלאה. שלב בזה את הנופים הקסומים של היערות האינסופיים של לפלנד, הקשישים המרגשים שמככבים בסרט כאנטי גיבורים מובהקים, ויש לך שעתיים של בריחה למקום שבו היינו רוצים לחיות בו לפחות את הפנסיה.
סרט נפלא. לכו לראות!
מאת: אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה