מאת אלדד שרי – סופר, משורר, מוזיקאי ואיש ניהול. מחבר הספרים “מילים בדרך לנשמה” ו”סוד מעגל היצירה” מנחה סדנאות כתיבה והתפתחות אישית עם כתיבה.
בוא בראש פתוח
אינך יכול להניח הנחות מוקדמות על מי שעומד מולך ולוקח את ספרך ביד. היא או הוא יכולים להיראות לך בדרך מסוימת וברגע שמתחילה שיחה, מסתבר שהם שונים לחלוטין ממה שחשבת. עמוקים יותר, חושבים בכיוונים מפתיעים ואחרים. נזכרתי בכך ולמדתי זאת מחדש בשבועיים האחרונים. כמות השיחות הגדולה שנוצרת ביריד מחדדת מאד שיעור חשוב זה לחיים.
תן לחיים להפתיע לטובה
שיחה טובה, מכירה, מישהו שמגיע לדוכן וספרך נוגע בו באופן עמוק, יכולים לקרות ברגעים מפתיעים, בזמנים שנראה שכלום כבר לא יקרה, ואפילו ברגע שאתה סוגר את הדוכן. תן לחיים להפתיע אותך לטובה ואל תניח הנחות מוקדמות עבורם. זה קרה לי בשבוע הספר והיה מרענן ומשמח מאד. אני מניח שזה קרה לרבים.
קולגות וקהילה
חלק חשוב מהנוכחות בירידים היא כדי ליצור קשרים עם קולגות, כדי ליצור ולהיות חלק מקהילות שונות (הוצאה, עיר, משוררים, סופרים ועוד). מפגשי הנפש והנשמה האלה עמוקים ומשמחים. היו לי הכרויות חדשות והעמקת הכרויות קיימות והתחושות של להפוך לחלק מקהילה, ולהעמיק קשרים משמחות ומשמעותיות עבורי.
מילים מילים
השבוע בנתניה פגשתי מישהי שאמרה לי שהספרים שלי נראים לה מרתקים אבל אין לה כח לקרוא כל כך הרבה מילים (והספרים שלי לא ארוכים במיוחד….). הבאתי לה ספר ילדים קטן מדוכן שכן, של חבר, עם מעט מילים וצחקנו יחד שגם זה ארוך מדי. בקיצור – היום קוראים פחות, ויש פחות סבלנות למילים רבות עם כל המסכים שמעסיקים אותנו. צריך לקחת זאת בחשבון כשכותבים, לדייק במה שנכון לך ולקהל שלך, ולקחת בחשבון צורות הפקה אחרות בנוסף (ספר קולי למשל).
העייפות הזאת
אין מה לומר, זה מעייף. לעמוד 4-5 שעות, אחרי יום עבודה, חם, כבר קיץ, לשוחח, להכיר, להתרגש, להסביר. השבת הזו, אחרי השבועיים האלה “נפלה” עלי כל העייפות. עכשיו כבר אחרי זה. ועם העייפות הזו יש גם תחושת סיפוק עמוקה וגם תחושת דיוק גדולה יותר: איך לקחת את זה לפעמים הבאות, מה יהיה נכון, מה לא.
יין ויאנג בשבוע הספר
יין ויאנג. המושגים הסיניים הנצחיים לזכרי ונקבי, התכנסות והתרחבות בטבע, ביקום, ברוח האדם. כסופרים, אנו מתחילים את דרך הכתיבה בחדר, בהתרכזות, במיקוד, בשיא אנרגיית היין, ההתכנסות וההתמקדות. שבוע הספר מהווה את שיא אנרגיית היאנג: ככרות, רחובות, שיחות, שמש, חם, שעות ארוכות בחוץ. לא תמיד זה מתאים לנו, כסופרים וכמשוררים. אך אל דאגה. יין ויאנג תמיד מאזנים אחד את השני, כשהאחד מתחזק מדי, השני חוזר לתמונה וחוזר חלילה.
אתה נראה
כאשר אני שם פוסט בפייסבוק אני תמיד מופתע כאשר פוגשים אותי אנשים, לא קרובים במיוחד, שלא מגיבים בפוסטים, לא עושים לייקים, וכאשר נפגשים מספרים לי על דברים שעשיתי שראו. אנחנו נראים. גם אם לא מגיבים לנו ולא נותנים לייקים – אנשים מסתכלים, רואים ויודעים מה קורה איתנו. גם אם חלקית, גם אם לא במדויק – כי רק רפרפו על הפיד שלנו, בגדול – אנחנו הרבה יותר נראים מאשר נדמה לנו. חוויתי זאת בשבוע הספר כאשר רבים מהקולגות שחברים שלי בפייסבוק וממש לא עמדנו בקשר ידעו עלי רבות.
אתה זה אתה
מסביבי בשבוע הספר הרבה סופרות, סופרים. כל אחד עם הקו שלו, הדרך שלו. ואין ממש תחרות בינינו. כי לכל לקוח מתאים ספר אחר, ולכל אחד יש משהו אחר שמעניין אותו ונוגע בו והוא מחפש. כך אנחנו מחדדים את התחושה של מי אנחנו, של מה אנחנו מביאים, מה תרומתנו ומה ייחודינו בקלות יחסית, בטוב, פשוט על ידי ההבנה שלכל אחת ולכל אחד יש את הקהל שלו, ויש את הקול שלו להביא לעולם.
המסע תם אך לא נשלם
כן, הוצאנו אנרגיה רבה בשבוע הספר, ונדמה שהכל כל כך חיי ותוסס, ומלא אנשים סביבנו ואיתנו. ואחרי שאנו נחים קצת, ומתאוששים, ומעכלים, החיים ממשיכים. ואולי אין כבר חגיגות ומפגשים כל כך תוססים בזמן הקרוב? אולי לפנינו עבודה סיזיפית של שיחה, מכירה, שיווק. הרבה פעולות טכניות ומכניות שצריך לעשות. איך יורדים מההתרגשות הזו לפעילות השגרתית היום יומית? אולי קודם כל מודעים לכך, ונהנים מפסק הזמן, ההפסקה הזו, וכמו בשבוע הספר – מנסים ליהנות וללמוד מכל פעולה ושיחה.
הספרים כאן כדי להישאר
למרות הכל, למרות המחשבים והסלולרים, והטבלטים והאייפדים והטלוויזיות והמסכים – הספרים כאן כדי להישאר. אולי יקראו פחות, אולי יקשיבו לספרים יותר, אבל אנחנו יותר מדי אוהבים להחזיק ספר, להפוך את הדפים, להריח את הניר הטרי והדבק, להעניק אותו מתנה מכדי לוותר על הספרים. עד שהמצאנו את הדפוס, לא כל כך מזמן..לפני חמש מאות ומשהו שנים נוותר על הספרים עכשיו? ממש לא.
להתראות בשבוע הספר בשנה הבאה!
הוספת תגובה