מתי בפעם האחרונה הרגשתם שאתם מאבדים שליטה? לא מצב שבו משהו קטן השתבש והתוכניות השתנו, אלא סיטואציה שבה הקרקע נשמטה לכם מתחת לרגליים. אולי זה קרה כשקיבלתם שיחת טלפון שלא ציפיתם לה. אולי כשמישהו שאתם אוהבים חלה, כשפיטרו אתכם, או כשפרצה מלחמה בין רגע.ברגעים כאלה, אובדן שליטה יכול להפוך לפלונטר מתמשך של מחשבות על מה יהיה: מה יקרה אם 7 באוקטובר יחזור? מה יקרה אם לא נמצא עבודה אחרת? מה אם נישאר לבד? מה אם האדם שאנחנו אוהבים לא יחלים? מתחת לכל השאלות האלו מסתתר פחד אחד דומה: האפשרות שהחיים שלנו ישתנו בין רגע, מבלי שתהיה לנו דרך אמיתית לעצור את זה.אובדן השליטה מעורר פרדוקס מעניין. דווקא בעידן שבו עומדים לרשותנו אינספור כלים שאמורים להעניק לנו ביטחון ותחושת ודאות בחיינו, נדמה שהיכולת שלנו להשלים עם מה שאינו תלוי בנו הופכת למאתגרת יותר. האם ייתכן שככל שאנו מתרגלים לשלוט ביותר היבטים במציאות סביבנו, כך אנחנו מתקשים יותר להתמודד עם הדברים שנותרים מחוץ לשליטתנו?
“הטכנולוגיה שינתה את היחסים שלנו עם חוסר הוודאות. ככל שעבר הזמן, קיבלנו יותר ויותר כלים להשלים מידע חסר ולקבל תשובות מידיות”
עד לפני כמה עשורים, חוסר הוודאות היה חלק בלתי נפרד מחיינו. כשאדם לא ענה לטלפון, לא תמיד הייתה לנו דרך לדעת אם הכל בסדר איתו. אם יצאנו לנסיעה לא מוכרת לא תמיד ידענו מתי נגיע ואיזו דרך תהיה המהירה ביותר. ואם התעוררה שאלה שלא ידענו את התשובה עליה, לפעמים פשוט נאלצנו לא לדעת. לא הייתה לנו תשובה מיידית לכל דבר, ובעיקר לא הייתה לנו ציפייה שתהיה כזאת.בשנים האחרונות, הטכנולוגיה שינתה את היחסים שלנו עם חוסר הוודאות. ככל שעבר הזמן, קיבלנו יותר ויותר כלים להשלים מידע חסר ולקבל תשובות מידיות. היום אנחנו יודעים איפה החבילה שהזמנו נמצאת בכל רגע, בודקים אם ההודעה ששלחנו בוואצאפ כבר נקראה, ומדברים עם ChatGPT כשמשהו בגוף שלנו מרגיש קצת מוזר.
כאן מתחדד מה שמכונה “פרדוקס השליטה של החיים המודרניים”: ככל שיש לנו יותר כלים לדעת, למדוד ולחזות, כך אנחנו מתרגלים פחות למצבים שבהם פשוט אין תשובה. באופן אירוני, דווקא היכולת הגוברת שלנו לשלוט בהיבטים שונים של חיינו עשויה להפוך את הרגעים שבהם השליטה נעלמת לקשים יותר להתמודדות.בפסיכולוגיה התחום הזה נחקר כחוסר סבילות לאי־ודאות (Intolerance of Uncertainty), המושג מתאר את הקושי לשאת את האפשרות שלא נדע מה עומד לקרות. עבור חלק מהאנשים, סימן השאלה הזה הופך למקור של מתח וחרדה, והדחף הטבעי הוא לעשות משהו שיחזיר לפחות לרגע תחושה של ודאות.ניתוח של 52 מחקרים שנערכו בין השנים 1999 ל־2014 הצביעו על עלייה בחוסר הסבילות לאי־ודאות, במקביל להתרחבות השימוש בטלפונים ניידים ובאינטרנט. אחת ההשערות שהעלו החוקרים היא שהיכולת שלנו לקבל מידע והרגעה כמעט בכל רגע מצמצמת את ההזדמנויות להתמודד עם מצבים יומיומיים שיכולים להפוך למקור מתמשך של מתח.
מכאן מתחיל להיווצר מעגל. חוסר הוודאות מייצר מתח. המתח דוחף אותנו לעשות משהו שיחזיר תחושת ביטחון כמו לבדוק בגוגל או לבקש שוב ושוב אישור מאחרים שהכול יהיה בסדר. לפעמים הפעולה הזאת באמת מרגיעה, אבל לרוב זה רק לזמן קצר. כשהספק חוזר, אנחנו חוזרים שוב לאותה פעולה, וכך בהדרגה לומדים לא לשאת את חוסר הוודאות, אלא לברוח ממנו ולהיכנס ללופ מתמשך של חרדות ובדיקות. כדי להבין כיצד ניתן להתמודד עם הרגעים האלו בחיים עצמם, חשבתי על סיטואציה שאני מניח שרובנו נוכל להתחבר אליה. אני רוצה שתנסו להכניס את עצמכם לתוכה ולשאול: מה הייתם עושים? תדמיינו שאתם נכנסים לים ביום שנראה רגוע יחסית. יש קצת גלים, ואתם מרגישים שיש מעט סחף. אתם מתרחקים כמה מטרים מהחוף ומתחילים לשחות. אחרי כמה דקות אתם מרימים את הראש ומבחינים שממש התרחקתם. אתם מסתובבים ומתחילים לשחות בחזרה. אתם שוחים עוד קצת, מרימים שוב את הראש, והחוף נראה דווקא רחוק יותר.
“ככל שנלמד לשהות ברגעים של חוסר ודאות מבלי למהר להיאבק בהם, נוכל לגלות שגם כשהמציאות אינה מתפתחת כפי שקיווינו”
אתם מגבירים את הקצב. הנשימה מתקצרת והידיים מתחילות להתעייף, כל כמה שניות אתם בודקים אם הצלחתם להתקרב. אבל ככל שאתם נלחמים יותר, אתם מרגישים את הכוחות שלכם אוזלים. אתם מתחילים להבין שכל המאמצים שלכם אינם מצליחים לחלץ אתכם מהסחף שנקלעתם אליו. ופתאום אתם נזכרים בכתבה שראיתם פעם בחדשות על זרמי סחף, שבה הסבירו שכדי להיחלץ ממנו צריך להפסיק להילחם בו ומשם ניתן למצוא את הדרך החוצה.
מה תעשו? האם תשחררו שליטה ותתנו לסחף לקחת אתכם אל אי הוודאות, או שתמשיכו להילחם בכל הכוח, בניסיון להחזיר את השליטה בידיעה שהסיכויים שלכם קטנים? אם החלטתם לבחור באפשרות הראשונה, נגעתם ברעיון שעומד בבסיס אחת הגישות המרכזיות להתמודדות עם חוסר סבילות לאי־ודאות. הגישה טוענת שעלינו לזהות את הרגע שבו הניסיון להחזיר שליטה כבר לא באמת משנה את המציאות. במקום להילחם במחשבות ולנסות להחזיר לעצמנו שליטה גם כשהסיכוי לכך נמוך, אנחנו מנסים להישאר לרגע בתוך הפחד, להרגיש אותו כפי שהוא ולייצר נוכחות אמיתית, עם הבנה שהכל יהיה בסדר, לא משנה מה תהיה התוצאה.
עם הזמן, ככל שנלמד לשהות ברגעים של חוסר ודאות מבלי למהר להיאבק בהם, נוכל לגלות שגם כשהמציאות אינה מתפתחת כפי שקיווינו, עדיין יש לנו יכולת להתמודד איתה. כל התנסות כזו עשויה לחזק את הביטחון שלנו ביכולת לשאת את חוסר הוודאות, ולהכין אותנו טוב יותר לפעמים הבאות שבהן נמצא את עצמנו במצב דומה.
כולנו חווים רגעים של אובדן שליטה לפעמים, וברגעים כאלה, ייתכן שכל מה שאכתוב כאן ירגיש חסר משמעות. כשהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו, קשה למצוא במה להיאחז. גם ההיגיון, שבדרך כלל מסייע לנו להבין את המציאות, לא תמיד מצליח להרגיע אותנו, וכל מה שאנחנו רוצים הוא להשיב לעצמנו את תחושת השליטה שאבדה. אבל אולי דווקא בתוך הכאוס הזה, משהו מהכתבה הזו יעלה לרגע בזיכרונכם ויזכיר לכם שגם אם כרגע אין לנו מושג לאן הזרם ייקח אותנו, זה לא אומר שלא נמצא שוב את הדרך לחוף מבטחים.
אם הגעתם עד לכאן, מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם לעוד תוכן:
https://www.instagram.com/ariel_psychology
הוספת תגובה