כשמתעורר אצלנו החשד שבני הזוג בוגדים בנו, אנחנו בדרך כלל לא נשב בחיבוק ידיים. הרצון לגלות את האמת בוער בנו ובדרך כלל נעשה הכל על מנת לגלותה. זה מתחיל בחיטוטים בפלאפון של בן הזוג ולהאזנה לשיחות שלו מעבר לדלת, גם מאחורי דלת השירותים ונמשך בשלל האופציות הקיימות הכוללות התקנת מעקב על הטלפון, הדבקת מעקב ג'י פי אס לאוטו, מכשירי ציטוט והאזנה, התקנת מצלמות וכלה בשכירת שירותיו של חוקר פרטי.
חלק מהדברים שציינו לעיל הינם בלתי חוקיים וחלקם כן. באופציות החוקיות נוכל להשתמש בבתי הדין על מנת להוכיח בגידה ולקבל בכך הטבות מסוימות בהליך הגירושים. באופציות הלא חוקיות לא נוכל לעשות הרבה מלבד בירור האמת לעצמנו.
משיחות עם רבים שתפסו על חם את בוגדיהם ומדובר גם בתהליכים שנפרסו על משך זמן ממושך בהם הם היו עדים לשיחות, התכתבויות ואף לצילומים קשים, למדתי שהכאב הנפשי בעת גילוי הממצאים המאומתים הוא גדול מנשוא. בפרט כשאתה רוצה לתפוס את הזוג על חם בשעת מעשה ממש, שכל הפרומו שקודם למעשה, גורם לדפיקות לב נוראיות.
כשכבר החלטתם לנהל מעקב, דעו מה מצפה לכם, יתכן שתעברו לילות רבים ללא שינה, אבל כנראה שאתם חייבים את זה לעצמכם על מנת לא לחיות בצילו של השקר.לעומת זאת, חוסר הידיעה וההתפלשות במה שקורה מאחורי גבינו גורם שלוות נפש. ישנה הנחה הטוענת שחוסר הוודאות ואי הידיעה גורמים להרגיש נח יותר עם העובדה שאיננו יודעים כלל.
כמובן שכשמדובר בעשן תמיר, קרוב לוודאי שאין עשן בלי אש. כשבני הזוג שלנו מאחרים הביתה בתדירות, יוצאים החוצה או מסתגרים בחדר כדי לשוחח בטלפון, צמודים למכשיר הטלפון בצורה אובססיבית, מחליטים פתאום לנעול את המכשיר בקוד כניסה, אלו סימני עשן מובהקים של אש בוערת המכוסה במכסה עבה. לא נוכל לשבת באפס מעשה ואין שמחה כהתרת הספיקות… בעצם לא תמיד… כי זהו ספק שהתרתו קרוב לוודאי שלא תהיה קלה עבורכם.
אך כשמדובר בחשדנות אובססיבית הנובעת מקנאות חולה, כאן החיטוט והנבירה בקרביו של השני הופכת להיות מציקה, חולנית וגורמת לחוסר משיכה מחמת חוסר הביטחון. קשה עלי מאד ההתנהגות האובססיבית של אלו שחייבים מדי פעם להציץ בטלפון של בן הזוג על אף שהקשר ביניהם מתנהל על מי מנוחות וביותר על אלה שלא מוצאים כלום ועדיין אוכלים סרטים בראש שקורה משהו מאחורי הגב שלהם ויתכן שיש לבן הזוג מספר נוסף. ישנם המהדקים את החבל יותר בחקירות מתישות הכוללות את השאלות: "למה איחרת, עם מי דיברת, מי זאת, למה הסתכלת עליה".
הרעה החולה הזאת נובעת מחוסר ביטחון אישיותי ובאיזשהו מקום מחרדת נתישה קיצונית. השורש שלה הינו רכושנות או מאידך התאהבות חונקת. זה לא יאומן, אבל שמעתי לא פעם מפי גברים ונשים כאחד שאמרו לי שדווקא החשדנות היתירה שהייתה סביבם על ידי בני הזוג שלהם, היא זאת שגרמה להם לבגוד בסופו של דבר. לא בגלל שהם רצו לעשות דווקא, אלא בגלל שכל המשיכה שלהם כלפי בני הזוג, בעיקר של האישה כלפי הגבר, דעכה ופגה. גבר חטטן וחשדן כשאין באמת סיבות מוצדקות לכך, משדר נידיות וחוסר גבריות משווע, מה שמאבד אצל האישה שלו את הביטחון בו וממילא גם את המשיכה אליו.
תרצו לקרוא לזה חוק מרפי, סבבה. אבל אפשר להיעזר גם בספר איוב בפסוק: "ואשר יגורתי יבוא לי". שמה שאנחנו כל כך חוששים ממנו ופועלים בצורה אובססיבית שלא יקרה, עלול לקרות לנו בסופו של דבר. פחד אובססיבי מפני דבר מסוים נובע מצירוף של חוויות קשות מהעבר והסקת מסקנות ממקרים אחרים ששמענו עליהם, המגבשים תפיסת עולם מסוימת המציירת לנו מצב שאנו לא רוצים שיתרחש. כשאדם מפחד מבגידה הוא מצוי באופן תמידי בדריכות של חוסר נתינת אמון וחשדנות באחרים.
המקרה הקשה ביותר בנוגע לבגידה, הינו בגידה הנגררת לנטישה שלנו לטובת מישהו אחר. אין מילים לתאר את ההרגשה הקשה של הנבגד שעובר סיטואציה כזאת, שכמובן נובעת מכך שהצד השני ראה רק את עצמו וגילה אפס רגישות כלפי בן הזוג שלו. דעו לכם שגם הצד הבוגד נמצא באיזושהי אשליה שהוא הגיע לגן עדן. לא מצד פירוק המשפחה אלא מצד הקשר העתידי. כשמנהלים רומן אסור והריגושים באוויר בטוחים שזה יהיה ככה לנצח.
רבים מאלה שפירקו את הקשר לטובת מישהו אחר, הבינו מאוחר מדיי שזה לא זה ונשארו קרחים מכאן ומכאן. כשהשותף לבגידה ולרומן נוטש את הבוגד ובן הזוג הנבגד כנראה שלעולם לא יקבל את הבוגד חזרה אליו בזרועות פתוחות, הבוגד העיקרי מבין שהוא אכל אותה. שלב ההתפכחות מגיע כשאין כבר הרבה מה לעשות.
הוספת תגובה