גאיה הגיעה מותשת. סיפרה שאחרי הטיפול הכימי החמישי שעברה, לפני שבועיים, היו לה ימים קשים. עד עכשיו, היא מתעייפת מהר. כל דבר שהיא עושה, הכל יותר קשה לה. וזה מתיש אותה. החלטתי להחליף את כל המזוזות בבית, סיפרה גאיה. ועשיתי את זה כבר. בתחושה שלי, החלפת המזוזות היא כדי להרחיק ממני את כל הדברים הרעים. הייתי מאוד בסטרס, עשיתי כל יום מדיטציה דרך היוטיוב. לפעמים זה עזר לי. הרגיע קצת את הסטרס. אחר כך הסטרס חזר. היו ימים שהיה לי לא קל להרגיע את עצמי. אבל, המשכתי כל יום לתרגל מדיטציה שלפעמים עזרה להרגיע את הסטרס ולפעמים פחות.
דיברנו על הסטרס, על הכאב שעולה מידי פעם. כשכואב, הגוף מוצף ברגשות. רגשות שצריכים לצאת החוצה. דיברנו על החשיבות של לתת לרגשות להתבטא. וזה אומר, פשוט להיות איתם. להתבונן בהם, לנשום. להבין שהם חלק מהריפוי. עלו תחושות של כעס, פחד, חוסר אונים, זמנים של איבוד אמונה בריפוי. כי כמה אפשר לעשות ולעשות ולהרגיש כל כך רע? וכאן גאיה פרצה בבכי. לאחר זמן מה, כשהבכי נרגע, גאיה אמרה:
עכשיו אני צריכה עזרה. הבנתי, שאני רוצה לשחרר ולתת לאלוהים לעזור לי. עלו המילים : ריפוי רוצה שתרפי.
ומכאן, נכנסנו לתהליך של מדיטציה לריפוי ודמיון מודרך.
במדיטציה, כשגאיה נכנסה להרפייה עמוקה, היא התבוננה בגידול. ביקשתי אותה לשאול את הגידול, אם יש לו מסר בשבילה. תשובת הגידול הייתה: "אני לקראת הסוף. את צריכה להמשיך לשחרר, להרפות, להירגע ולהאמין שזה עומד להסתיים. אל תפחדי, את בדרך הנכונה".ביקשתי מגאיה לשאול את הגידול, מה לעשות, כשעולה הפחד? תשובת הגידול הייתה: "הפחד זה רגש. הוא לא יודע שאנחנו לקראת הסוף. אז הוא מתעורר. זה רגש, תני לו ללכת, כמו שהוא בא, ותחליפי אותו ברגש אחר, של שלווה ורוגע".נראה היה שגאיה מתחברת למילים האלה, של המסר שהגידול שלח לה. שקט נעים התפשט בחדר. נתתי לגאיה להיות עם המסר הזה, לזמן מה. ואז גאיה אמרה, אני יודעת שהגוף יכול להחלים ולתקן את כל הנזקים. אני סומכת על הגוף שלי שהוא יעשה את זה. אני צריכה להגיע לשם.
ביקשתי מגאיה, לדמיין, לראות ולהרגיש, כאילו היא כבר הגיעה לשם. אחרי כמה דקות שקטות, גאיה אמרה, הכל מרגיש יותר רגוע, בלב בבטן. תחושה נעימה כזאת. נתתי לגאיה להישאר עוד זמן מה עם התחושות האלה. ענתה הבנתי, כשאבריא אני לא אהיה אותה אישה. אני אהנה מכל הדברים הקטנים/גדולים שהיו נראים לי מובנים מאליהם והם בכלל לא מובנים מאליהם. נראה היה, שגאיה הרגישה תחושה של להיוולד מחדש. תחושה של אישה, שיודעת להנות מהדברים הקטנים "המובנים מאליהם".
במקרה, או שלא במקרה, זה קרה אחרי שעבדנו ביחד כתשעה חודשים. סוג של לידה מחדש אחרי תשעה חודשים. הגידול, כנראה לא ממש יודע לדבר. מה שמדבר אלו התובנות שעולות מחוכמת הגוף שלנו. חוכמה, שאנחנו בדרך כלל לא מגיעים לשמוע אותה, בגלל כל הרגשות, הפחדים ובילבולי המוח של המינד שלנו. במדיטציה, ברגיעה העמוקה, אנחנו מצליחים לתקשר עם חוכמת הגוף שלנו, ולהתחבר למה שנכון לנו.
הוספת תגובה