השנים חלפו ומיכל סיימה שרות צבאי, נסעה לטיול בדרום אמריקה, הכירה בן זוג, עברה בעקבותיו לירושלים, יצאה ללמוד והשתלבה בעולמות ההייטק. רגע לפני שהחלה את החיים של הגדולים וברור היה לה שהשלב הבא הוא להביא ילדים לעולם, החלו לכרסם בה הספיקות והיא החלה להבין שהמימוש העצמי שלה קשור קשר ישיר לתשוקה לשדר ברדיו ואם לא תשדר לעולם לא תחוש מאושרת ומסופקת עד הסוף. עלה בה צורך עז להשמיע את קולה ולהותיר חותם בעולם משום שכילדה הייתה מופנמת, שתקנית ואף סבלה מגמגום שלא אפשר לה להשמיע את קולה כלל והיא הרגישה שקולה כלוא בתוך גוף ולא מקבל הזדמנות להדהד לעולם. כילדה, טופלה על ידי קלינאית תקשורת שהצליחה לחלץ אותה מהגמגום ואנשים בחייה החלו להחמיא לה על קול רדיופוני ומרשים.
>>>צלילי הנשמה: המסע המופלא...
הדחף האדיר להשמיע את קולה וההבנה שיש לה את מתנת הקול לא נתן לה מנוחה והיא החלה לחקור את קורות החיים של שדרנים על מנת להבין אילו נתונים נדרשים על מנת להתקבל לרדיו. באותם ימים הרשתות החברתיות לא היו מפותחות ולכן אף אלגוריתם לא זיהה את כמיהתה לרדיו . אולם, למחשבה ותודעה יש כח ואם מחשבות מייצרות מציאות הרי שכעבור זמן קצר התגלגלה לפתחה מודעה שקוראת לה להצטרף לתחרות השדר הצעיר ברדיו ירושלים. היא הגישה מועמדות, עברה שלבים שונים ולבסוף זכתה במקום השני כשהפרס היה תוכנית רדיו בהגשתה. החלום החל להתגשם והיא ניהלה סוג של חיים כפולים ומלאים כשהיא משלבת בין ההייטק לרדיו. ההייטק סיפק בטחון כלכלי לתא המשפחתי שבנתה כשהפכה עם השנים להיות אמא לשניים. באותן שנים, הרדיו סיפק לה את התשוקה האמיתית להשמיע את קולה אך השכר היה כה דל שהיא הייתה אומרת בהומור האופייני לה בתום יום עבודה בהייטק: "אני הולכת לחוג רדיו שלי" ושם הייתה מוצאת את עצמה חווה אושר, התרגשות, אנרגיה אדירה ושמחה פנימית שעולמות ההייטק לא סיפקו לה מעולם. היא הבינה שאדם שלא משמיע את קולו חש שקוף ולכן לא ויתרה לרגע על הרדיו למרות העומס.
17 שנה היא עבדה בהייטק בתפקידים בכירים אבל הלב היה ברדיו. באותן שנים עברה לקול ישראל לאחר שרדיו ירושלים הישן נסגר והיא החלה להגיש תוכניות שונות בשעות שידור שונות. היא הגישה בתחנת 88 FMבקול ישראל ועם השנים עברה לעוד פלטפורמות תחת קול ישראל. הילדים שלה אהבו יותר מהכל להצטרף לאמא לעבודה וכשהיא הייתה משדרת הם היו מתרוצצים באולפנים או נהנים לשחק בחצר המרווחת של קול ישראל בהלני המלכה. ואז נעצר הכל. באמצע החיים היא עוברת תאונת דרכים ובעקבותיה מתפרצת לה מחלה אוטואימונית בשם פיברומיאלגיה (המחלה שלקתה בה גם ליידי גאגא). הגוף נחלש, היא סובלת מכאבים והיא מוצאת את עצמה נופלת למשכב ממושך. המחלה שהתפרצה אפשרה לה לשאול את עצמה שאלות לגבי העתיד. מסתבר שהחיים שולחים סימנים, מפות ורמזים כשאדם לא מממש את ייעודו את עצמו וכך היא מתייחסת במבט לאחור למחלה שתקפה את גופה. מחלה אוטואימונית הלא היא מחלה בה הגוף תוקף את עצמו וכשמתבוננים בקשר בין גוף לנפש ברור שהנפש זעקה את זעקתה שבאה לידי ביטוי בגוף. במבט לאחור, היום היא מבינה שהיה לה תפקיד, לאותה התפרצות מחלה בחייה שאפשרה לה את דיוק חייה וחיבור לייעוד שלה.
התקופה המורכבת נמשכה שנה שלמה והיא גילתה תוך כדי התבוננות שמה שמאפשר לה להחלים ולהתחזק זו השמירה על שגרת השידורים. היא זוכרת את עצמה במיטה באפיסת כוחות וברגע שהייתה מגיעה לאולפן ומתחברת למיקרופון הייתה מתמלאת באנרגיית חיים גדולה וכל הכאבים היו מתפוגגים לשעה קלה. עבורה שידור היה ריפוי. לבסוף, בזכות המחלה היא בחרה לדייק את מציאות חייה. היא ויתרה על ההייטק לגמרי ובחרה ברדיו, בשידור ועריכה מוסיקלית כמקצוע והשתלבה בקול ישראל ובהמשך בתאגיד השידור כאן.במהלך השנים היא הגישה מגוון תוכניות. החל מערוץ שידור ב 88 FM בו הגישה וערכה את קסם שחור שהינה תוכנית החושפת את המאזינים למוסיקה שחורה על כל גווניה הססגוניים. בהמשך הגישה את התוכנית עידן הדלי, את התוכנית רגש מכוון, את התוכנית רוק בישראל בעריכת העורך המיתולוגי יוסי כסיף. לאחר התאונה כבר הגישה את גימל בדרכים ובהמשך גם ערכה. כשקול ישראל הפכה לכאן תאגיד השידור היא קיבלה הצעה מפתה להגיש את תוכנית הבוקר של רשת גימל ואותה הגישה שבע שנים עד המלחמה כשהיא מתעוררת בקלי קלות באישון לילה משום שהתשוקה להגשה בערה בה והרייטינג אף עלה ב 23% בשנה האחרונה מאז שאף החלה לערוך את התוכנית ועיצבה את הפסקול.
בהמשך היא גם הבינה שאותו דיוק עצמי מתבקש לא רק בחיים המקצועיים אלא גם בחייה הפרטיים והיא מקבלת החלטה מורכבת אך נכונה ל והיא נפרדת מבן זוגה, אבי ילדיה ויוצאת לחיים עצמאיים ומדויקים יותר עבורה כשהיא מוכנה לשלם את המחירים שהחלטה שכזאת דורשת. על זה נאמר בשירו של הזמר שהיא כה אוהבת דודו טסה שהיא מרבה להשמיע בשידורים שלה: "יש בינינו בית ולא נכנס מספיק אור". במסגרת המסע שלה לחיפוש יותר דיוק בחייה היא נחשפת למרכז שלווה שהינו מרכז לבעלי צרכים מיוחדים וקרוב לשלוש שנים את יום החופש שלה היא מקדישה להתנדבות במעונות של התינוקות בעלי הצרכים המיוחדים כשהיא מאכילה, משחקת ומסייעת בכל מה שמתבקש ובעיקר מקבלת ונותנת מהם ערמות של חום ואהבה ועל זה היא נוטה לומר: "אני אמנם מתנדבת אבל שם אני מקבלת מהם כמויות של אהבה והכלה טהורה ונאיבית שעבורי היא יותר ממה שאני נותנת ".
מיכל היא פצצת אנרגיה, תלתלים שובבים שטופים בצבע סגול, צחוק מתגלגל הכובש כל מי שפוגש בה וחיבור רגשי ללב שניכר גם בהגשה המרגשת שלה שנוגעת בקלות במאזינים. היא מספרת שמאז שהוקם התאגיד היה עליה להתיידד עם צילום בטלוויזיה משום שהתוכניות מוקלטות והיא מספרת שזה היה תהליך מורכב של קבלה עצמית. לאחר שראתה את עצמה על המסך. במסגרת תהליך הדיוק העצמי היא למדה גם להתפייס עם הדמות שהשתקפה מבעד למסך ואפילו להנות מדמותה הטלוויזיונית שלא הכירה עד כה.
מאז פרוץ המלחמה היא נבחרה להנחות את התוכנית הוותיקה אגן הים התיכון לפני ארבע שנים שבמלחמה הפכה לתוכנית יומית.המגישה מוסיקה ים תיכונית וכשאנחנו נפגשות היא אומרת: אני מבינה שבתקופה כה מורכבת ועצובה הייעוד שלי הוא לשמח אנשים. לפני מספר חודשים זכתה התוכנית בהגשתה בפרס יוקרתי מטעם אגודת העיתונאים בזכות התרומה החברתית האדירה של התוכנית שמאז פרוץ המלחמה עברה לשטח לראשונה בתולדותיה לריכוזי קהילות מפונים ואפשרה לשלוח דרישות שלום למפונים, לחיילים, לחטופים ולכל עם ישראל והפכה להיות תוכנית המאחדת את העם תחת המעטפת של מוסיקה ים תיכונית וערבות הדדית. לקראת סיום הראיון אני שואלת אותה על זוגיות והיא צוחקת את צחוקה המתגלגל והיא אומרת: אני צריכה מישהוא שלא מפחד מנשים חזקות עם תלתלים סגולים.
ורד גרנדיר פרוכטמן – כותבת תוכן, מאמנת מנטלית, יועצת ארגונית ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום בפנימי. לראיון המלא מוזמנים להקשיב לפרק 101 הפותח את העונה השנייה של הפודקאסט : ל"לטש את היהלום הפנימי".
הוספת תגובה