יום חמישי יצאתי עם כמה חברות למסיבה, אני רוקדת ונהנת מהחיים ופתאום מישהי מחבקת אותי מאחור ואומרת לי: איך אני שמחה לראות אותך. החיבוק שלה היה חזק והיה קשה לה להרפות שאפילו לא הצלחתי להבין עם מי אני מתחבקת. אחרי כמה רגעים הבנתי שזאת חברה שלא ראיתי שנים. ואז היא אומרת לי באוזן: את לא מאמינה אבל הייתי צריכה למות ב 7.10. אני בהלם מנסה לעכל את מה ששמעתי. מחזיקה לה את היד ויוצאת איתה החוצה. מחבקת אותה שוב ונותנת לה מרחב וזמן להוציא …
כהיותי מטפלת אני יודעת להיות רגישה ומבינה שכל שאלה שאשאל עלול להחזיר אותה לטראומה וליצור תגובה רגשית לא רצונית.ואז היא מספרת לי שהיא נסעה בכביש בדיוק שהתחילו הצרורות של הירי אבל למזלה היא הצליחה לנסוע ממש מהר ולהינצל. ואז היא המשיכה ואמרה: עכשיו אני בסדר ומיהרה לחייך חיוך שהסתיר את האמת מפניה.
פתאום המשמעות של הישרדות בעידן המודרני קיבלה תפנית. במשך שנים בכל הקורסים להתפתחות אישית וגם בהכשרה שלי כמטפלת בתת מודע לימדו אותנו שרוב האנשים חיים במירוץ העכברים, פועלים בצורה אוטומטית וחלק גדול מאתנו חיים בהישרדות. הסיבה לכך, כי במוח שלנו יש חלק שנקרא המוח הקדום האחראי על מנגנון הישרדותי בדומה לחיות בטבע : הילחם או ברח. מטרתו לשמור עלינו בחיים, בתוכו קיים עוד איבר הנקרא אמיגדלה, שתפקידו להתריע באופן מידי אם קיימת סכנה או לא.
להילחם, לברוח לקפוא או להיכנע הן ארבעה תגובות ללחץ הבסיסיות ביותר שאנחנו מגיבים אליהם באופן טבעי לאירועים והם תגובה של מערכת העצבים הסימפתטית שמגיעה מאבותינו הקדמונים שהיו צריכים להתמודד פנים אל פנים עם חיות מסוכנות. תגובת הלחימה היא הדרך של הגוף להתמודד עם כל איום שנתפס אגרסיבי. לברוח פירושו שהגוף שלך דוחף בך להימנע מסכנה. לקפוא אומר חוסר היכולת של הגוף שלך לזוז או לפעול נגד איום. להיכנע היא תגובה של הגוף שלך כדי לנסות לרצות מישהו כדי להימנע מעימות.
עד היום לא ממש הייתה לנו סכנה ממשית על חיינו. אבל מבחינת המוח ברגע שהוא מרגיש רגש עוצמתי כמו פחד וכיוצא בזה הוא מתרגם את אותם תחושות לאיום. כשאדם מרגיש לדוגמא פחד כלכלי, שלא יהיה מספיק כסף לאוכל, לשלם שכירות/ משכנתא או שלל תסרוטים שעוברים במחשבה על מה יקרה אם..במצב כזה הגוף חווה סטרס, נהיה דרוך ובמצב כזה גם אם נהיה רעבים או צמאים לא נרגיש את הגוף מאותת לנו.
בעצם הפחד שומר עלינו להישאר בחיים כדי למנוע מאיתנו סכנה (שעד היום לא הייתה באמת ממשית).הפחד הזה מנהל אותנו וברוב במקרים משאיר אותנו באזור הנוחות (או יותר נכון אזור הנכות). מה שאומר שכ 90 אחוז מהאנשים לא ממשים את הפוטנציאל שלהם או נמצאים במסלול הייעוד שלהם. אלו ששרדו את ה7 באוקטובר קרוב לוודאי שהם באמת נולדו מחדש ותפיסת המציאות למשמעות שלהם בחיים האלה קיבלו תפנית.
ומה עם כל שאר האנשים שחזרו ״לשגרת החיים״ ולהישרדות בחיים המודרנים האם השתנה משהו?
סביר להניח שאצל רובינו הבקשה לחזור ל״שגרה״ גורמת להמשיך לפעול על אוטומט בלי יותר מידי חשיבה על מה הייעוד שלי? מה המשמעות שלי בחיים כאן על כדור הארץ? הרי הנשמה שלנו לפני שיורדת לכאן בוחרת את המסלול שלה ואת השיעורים שלה. מי שממשיך בשגרת החיים וכל יום נראה אותו דבר מפספס בעצם את המהות האמתית.
אז כמה החיים שלכם באמת שווים אם אתם מוותרים לעצמכם או נשארים באזור הנוחות?
מאת טליה קדם – לגעת בך מכאב לריפוי. מלווה ועוזרת באיזון בין גוף לנפש, ריפוי כאבים פיזיים ורגשיים
הוספת תגובה