עמוד הבית » זכרונות מהמושבה הטמפלרית

זכרונות מהמושבה הטמפלרית

צילום: עמוס סרי
מייד עם הכניסה למושב בני עטרות  מקיפה את הנכנסים אווירה ייחודית. מבני המושב אינם נראים כמו מבני מושב סטנדרטי כלל מדובר על בתי מידות רבועים הבנויים אבן בני 2 קומות וגגות רעפים. סגנון הבניה הסדר של המבנים והתחושה בהחלט יוצאי דופן. ואכן, בני עטרות איננו עוד מושב רגיל.

ראשיתו של היישוב הוא במושבה הטמפלרית "חמדיה – וילהלמה " המושבה הוקמה ב – 1902 על ידי קבוצת נוצרים פרוטסטנטים גרמנים שהיו חלק מקהילת הטמפלרים בגרמניה. שמה מנציח הן את שמו של הסולטאן התורכי של אותם ימים איבן אל חמיד ושל וילהלם השני קיסר גרמניה אשר גם סייע בכסף ובתמיכה מוראלית במאמצי ההתיישבות של הטמפלרים ב ארץ ישראל.

במהלך ביקורו של הקיסר וילהלם בארץ, הוא גם ביקר בכמה ממושבות הטמפלרים. במקביל, זאב הרצל אשר ייסד בסוף המאה ה – 19 את התנועה הציונית, הגיע במיוחד לארץ ואף נועד עם וילהלם במהלך ביקורו כאן. הרצל האמין שהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל תושג רק בתמיכת המעצמות של אותה תקופה, גרמניה הייתה באותו זמן אחת החשובות במעצמות העולם.

גם הרצל וגם הטמפלרים האמינו שארץ ישראל עומדת בפני שינוי דרמטי וקרוב. הרצל ראה בעיני רוחות את הארץ מיושבת על ידי מיליוני יהודים המייסדים בה חברת מופת ואור לגויים ואילו הטמפלרים גם כן, שאפו ליישב את ארץ הקודש בקהילות מופת של נוצרים מאמינים שיזרזו את שיבתו של המשיח.

הטמפלרים פרשו במהלך אמצע המאה ה – 16 מהזרם המרכזי של הכנסייה הפרוטסטנטית בגרמניה. בהשראת מנהיגיה בני הקהילה שאפו לייצר קהילת מופת שתהווה דוגמא חיה של אורח חיים נוצרי אידיאלי. קהילה בה תשרור אחווה ואהבה ובה כל אחד יטפח את תכונותיו האישיות כאשר ההבנה שגופו של כל אדם הינו סוג של מקדש וירטואלי ועל כל אדם להקפיד על ההתנהגות האישית שלו כדי להבטיח עשייה של טוב כללי וציבורי.

סיפור חייו של ישו כפי שמתואר בברית החדשה היווה את מודל ההתנהגות האידיאלי של בני הקהילה.האמונה שהופעתו השנייה של ישו צפויה כל רגע, גרמה למאות מבני הקהילה לעזור את חייהם הנוחים יחסית בגרמניה ולהגר לארץ ישראל שהייתה באותם שנים  חבל ארץ נידח ושולי תחת שילטון תורכי. הם האמינו שבניה של קהילות מאמינים בארץ הקודש בכלל, ובירושלים בפרט, תזרז את תהליך התגלותו מחדש של ישו.

ההגעה של הטמפלרים הייתה הדרגתית, הם שאפו לייסד מושבות של מאמינים התפרנסים מעבודת האדמה הקדושה של ארץ ישראל תוך הקפדה על חיי רוח עשירים ועשייה  מוסרית אישית וציבורית.הטמפלרים הקימו מספר מושבות. ביניהם המושבה הגרמנית בחיפה, המושבה הגרמנית בירושלים, בשרונה הסמוכה ליפן, בבית לחם הגלילית ובאלוני אבא באזור עמק יזרעאל ובבני עטרות הסמוכה ליהוד.מקור הפרנסה בחמידיה – וילהלמה הסמוכה ליהוד באה מחקלאות מטעים  ובעיקר ממשק חלב.

מבנה רפת עתיקה

הפרות האירופיות שהביאו איתם הטמפלרים שפעו חלב והיישוב היהודי הדליל אמנם של אותם ימים היה הצרכן העיקרי לחלב הגרמני ומוצריו. לאור דרישת השוק היהודי אפילו גייסו משפחה יהודית שהתגוררה במושבה ושבניה שמשו כמשגיחי כשרות.

היחסים הטובים עם היישוב היהודי נותרו חזקים עד לשנות ה 30. כמה מאכזב שאפילו בישראל במרחק של אלפי קוחומטרים מגרמניה התנועה הנאצית עשתה לה גם כאן חסידים רבים. רבים מבני הנוער הטמפלרי וביניהם בני וילהלמה השתתפו במחנות קיץ לנוער נאצי ומזרו חדורי רוח לאומנית ושנאת יהודים. בתגובה החרימו בני היישוב היהודי את התוצרת הטמפלרית והיחסים בין הטמפלרים והיהודים הלכו מדחי אל דחי.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה  והעובדה שהבריטים הם ששלטו בארץ ישראל הנתינים הגרמנים החיים כאן נחשבו לאזרחי אויב בעלי פוטנציאל להוות גייס חמישי ושיש לפקח את צעדיהם בקפדנות. בתחילה הקיפו כוחות צבא בריטים רת וילהלמה בגדרות ומנעו כניסה ויציאה חופשית. עם ההתקדמות הנאצית לעבר מצרים הוחלט להעביר את תשובי המושבות הטמפלרים  ובתוכם תושבי וילהלמה למחנות שבויים. לבסוף גורשו חלק מהם לאוסטרליה וחלק הוחזרו לגרמניה כחלק מעסקת חילופי אזרחים במסגרתה גורשו טמפלרים לגרמניה ובתמורה שחררה גרמניה נתינים ארץ ישראלים ברובם יהודים לחזור ארצה. וכך, הקיץ הקץ על עשרות שנות התיישבות טמפלרית בארץ ישראל. וילהלמה ננטשה ועמדה שממונה עד למאי 1948.

במהלך קרבות מלחמת העצמאות ולאחר נפילת גוש עציון שרבים ממגיניו נהרגו או נלקחו בשבי, המשיך הלגיון הירדני את תנועת הכיתור של ירושלים מכיוון צפון הם תקפו את שני היישובים היהודיים המבודדים הממוקמים בין רמאללה לירושלים.

עטרות היה מושב עובדים באזור קלנדיה של ימינו והשני מושבה בשם נווה יעקוב באזור בו נמצאת השכונה הירושלמית פסגת זאב. עד ל 14 במאי 1948 היה הכוח הבריטי שאבטח את שדה התעופה בקלנדיה סוג של גב שעזר להגן על עטרות. אולם עזיבצ הנציב הבריטי העליון בטיסה משדה זה ב 14 למאי נתן את האות למתקפה גדולה של הלגיון הירדני. עשרות מגיני עטרות נצטוו לפנות את היישוב ולחבור למגיני נווה יעקוב אבל עוד בטרם הגיעו ליעדם ראו שהלגיון תוקף את נווה יעקוב ומעלה את בתי המושבה באש.עם פינוי עטרות החריבו תושבי הכפרים הערבים באזור את המושב כליל והשטח נותר בשליטה ירדנית.

המגינים ששרדו ובני משפחותיהם פונו ויושבו מחדש בבתיה הנטושים של וילהלמה הסמוכה לשדה התעופה לוד היום בן גוריון. המפונים לא שכחו מהיכן באו וקראו למושב החדש – ישן "בני עטרות". במושב עד היום מצוייה אנדרטת זיכרון המנציחה את מגיני עטרות הנופלים ואת בני "בני עטרות" שנפלו במערכות ישראל.

עם תום קרבות ממלחמת השחרור, הצטרפו למפוני עטרות מספר משפחות שפונו מהיישוב הצפוני שבמזרח עמק החולה – שאר יישוב. מגיני שאר יישוב אמנם הצליחו להדוף את ניסיונות הכיבוש הסוריים אך לא עמדו בהפגזות הבלתי פוסקות ממוצבי הסורים ברמת הגולן לעבר יישובי עמק החולה לאחר המלחמה.

על אדמות וילהלמה הוקמו עוד 2 ישובים של פליטי הקרבות הקיבוץ בארות יצחק בנגב המערבי  שנכבש על ידי כוחות הצבא המצרי ונחלים גם הוא ישוב שפונה מצפון עמק החולה.וכך, בתי ואדמות המגורשים הטמפלרים משמשים עד היום כביתם של הפליטים היהודיים של מלחמת העצמאות.

כחלק מהסכמי השילומים עם ממשלת גרמניה שלאחר השואה, הופחתו מסכום הפיצוי שניתן למדינת ישראל, ערך הרכוש שהוחרם על ידי השלטון הבריטי מהטמפלרים בארץ ישראל.

מסלול סיור מומלץ בבני עטרות

רוב הבתים והאתרים החשובים נמצאים לאורך רחוב הראשונים במוושב. לאחר הכניסה למושב מכיוון כביש 40 (צומת טייסים) נעבור כיכר ראשונה ונמשיך ישר. בכיכר השניה נפנה שמאלה ונחנה לאחר כ 100 מטרים מול מבנה בית הספר הנטוש של בני עטרות.

בתוך חצר בית הספר בולט מבנה רחב ידיים מקורה ברעפים ונטייח לבן. היום משמש המבנה כאולם ספורט יישובי בעבר היה זה מבנה בית העם של המושבה הטמפלרית . זה היה מבנה רב שימושי ששימש ככנסיה בימי א' וכאולם ההתכנסות הכללי של המושבה.למעט מגדל קטן ובראשו פעמון יחיד לא היה המבנה מקושט ומעוטר כפי שמצופה מכנסיה.

צילום: עמוס סרי

הטמפלרים ששאפו לחיים של צניעות ופשטות בחרו שלא לפאר את הכנסייה שלהם כי הרי לפי אמונתם כל אדם נושא את המקדש הפרטי שלו בגופו שלו. מבית העם נמשיך בהליכה צפונה לאורך הרחוב כאשר משני צידי הרחוב נוכל לראות מבנים יפהפיים בסגנון כפרי גרמני אשר חלקם שוחזרו ושוקמו.

מבנה בית העם הטמפלרי

בהמשך נוכל לראות לשמאלנו את מבנה הדואר של המושב הסמוך למבנה בית הכנסת המושבי. מבנה הדואר ממוקם במבנה שבעבר שימש במקום מושבה של הנהלת וילהלמה. עוד כמה מאות מטרים משם מומלץ לבקר במבנה יקב וילהלמה – יקב בוטיק משובח המציע טעימות יין למבקרים ומכירה של מיטב היינות מתוצרתם.היקב ממוקם במרתף של וילה וילהלמה בית משפחת גולדמן.וילה יפהפייה ומשוחזרת המהווה דוגמא נהדרת ליופי של הבניה הטפלרית של לפני כ 120 שנה.

מעט צפונה מהיקב נוכל לבקר במתחם מגדל המים של המושבה.

מגדל המים נבנה בסמוך לבאר שנחפרה בשנת 1910 ומספקת מאז ועד היום מי שתייה למושב . בטרם הוקם המגדל מימי הבאר רוכזו בבריכת אגירה אשר בהמשך שימשה גם כבריכת השחייה של המושבה ובהמשך גם של מושב בני עטרות במהלך השנים הוקמה בריכת השחייה החדשה והנוכחית של מושב בני עטרות  ומתחם הבריכה ננטש.ממגדל המים נפנה מערבה ונלך לאורך הדרך המוליכה אל בית הקברות העתיק של וילהלמה.

בבית הקברות נותרה הגדר המקורית וצמחיית בית הקברות.

הקברים עצמם פונו לאחר מלחמת העצמאות והועברו לבית הקברות הטמפלרי בירושלים. מבית הקברות נוכל להמשיך דרומה במקביל לרחוב הראשונים ונגיע אל הכיכר הראשונה בכביש הגישה למושב ומשם לחזור ברגל לכיוון הרכבים החונים בחזית בית הספר הנטוש.

מבית הקברות, אפשר  גם לחזור על עקבותינו לרחוב הראשונים שם נעשה את דרכנו דרומה לאורך הרחוב ונתענג על מראה הבתים היפהפיים והעתיקים הפזורים לאורך הרחוב עד שנגיע חזרה לרכבים.