ביקשתי ממגי לקבל בכתב את 'כרטיס הביקור שלה', וזה מה שהיא כתבה:
"נולדתי וגדלתי עד גיל 12 בטביליסי, גאורגיה. אני ציירת פעילה שמציגה בארץ ובחו"ל ובמקביל פסנתרנית וניגנתי בעבר בהרכבים קאמריים. כיום אני מנגנת באירועים וקבלות פנים. לפני כ- 5 שנים כתבתי הצגה המבוססת על סיפור חיי הבלתי ייאמן בה אני גם השחקנית, עשיתי עיבודים מוסיקליים להצגה שבה אני מנגנת וכן מציגה את ציוריי הקשורים לעלילה. למזלי, התוצאה היא הצגה בלתי נשכחת… עד כה הופעתי עם ההצגה מהקאמרי, אוניברסיטת ת"א, תיאטרון הסמטה ועד היכלי תרבות בהצלחה רבה".
אני שואל את מגי לגבי צומת דרכים בחייה, והיא משיבה:
"נקודת המפנה שלי חלה כאשר ההרצאה שלי הפכה להצגה ממש ודי במקרה. כתבתי הרצאה עבור פורום ההרצאות של TED והתבקשתי להוסיף חומר על חיי האישיים וכן להוסיף קטעי וידאו של הופעה מול קהל להתרשמות ובנקודה מסוימת פטאלית אחת הבנתי שיש לי ביד לא הרצאה אלא הצגה. בהבזק של שבריר חלום בהקיץ ראיתי אותי עומדת על במה עם שמלת תווים ופשוט ציירתי בשמן על בד את מה שראיתי ומשם הכל התגלגל כבר. בעיניי לחיות משמע גם אומץ ונכונות לצאת למסע הרפתקאות. סבלתי מפחד במה משתק והבנתי שהגיע הרגע שאין ממנו חזרה. להסתכל למפלצת אל תוך העיניים ולצלוח את הטיפוס על הצוק התלול והמסוכן הזה. בדיעבד גיליתי שזה היה בסה"כ גבעה קטנה ואף ידידותית שהוקרן במוחי הקודח במראות מגדילות אשר שיוו לו צורת צוק תלול ומסוכן.".
ומהיכן האומץ?
התעוזה והאומץ הם מתוכי ומהאמונה שנבראתי בצלם אלוהים. הוא קיים בלבי תמיד בכל אשר אלך.. לגבי הפחדים? להיות גם אמנית וגם עצמאית במדינה שהכי לא ידידותית לאמנים. די מאזוכיסטי אפילו, לא? נולדתי אמנית וזה היעוד שלי בחיים האלה. לא אוכל להתכחש לכך".
איך משלבים אמנות ובמה עם חיי משפחה?
"שילוב קריירה ומשפחה הוא נושא שאני לומדת אותו כל הזמן. זה עניין של סדרי עדיפויות, לכל ילד מילדיי יש אופי משלו וצרכים שדורשים ממני התייחסות אחרת, יכולת ארגון, יעילות, ניהול נכון של זמן ועוד… כנראה שלעולם אשאר תלמידה נצחית של החיים. המדינה שלנו היא קשה בכלל והיא קשה עוד יותר לאמנים. אמן שבחר להתפרנס מאומנותו חייב להיות יצירתי ולמצוא דרכים להתפרנס בכבוד. אני משלימה את המעגל עם הציור, המוסיקה וההצגה… אולי יהיו עוד דברים בהמשך.
ספרי לנו איך שרדת את שנת הקורונה?
"בימי הקורונה צילמתי את ההופעה שלי כדי להתאים את עצמי לזום. פתחתי חנויות אמנות וירטואליות ומתמודדת עם הטכנולוגיה שרצה במהירות מטורפת".
מוטו לחיים? "אל תזנח את החלומות שלך, התמד. אתה תגיע לשם".
יעדים להמשך?
"רוצה להמשיך לתת ערך. בסוף ההצגה הקהל יושב מהופנט ובאופן ספונטני מתנהל מעין שיח, דיון. הקהל מרגיש צורך לשאול שאלות, לשתף לעתים בסודות שהסתיר עמוק בלב. ההצגה הזו גורמת למעין קסם ואני מאושרת מכך. בזמנו הבטחתי לעצמי שאם הפסנתר המעופף, שהוא מוטיב חשוב ביצירה שלי ואף הציל את חיי והפך לסמל של עמידה בקשיים, אגיע לידי הגשמה באמנות שלי, הייתי רוצה שהחזון שלי יגיע לכמה שיותר אנשים. הייתי רוצה שבהוליווד יפיקו מההצגה שלי סרט וכך יכולת ההשפעה של השליחות, המסר יגיעו להמונים".
מסר לעולם?
"הייתי רוצה להעביר מסר שהעלייה שלי מנקודת האפס לעבר ריפוי הלב החלה כאשר הבנתי שאינני חייבת להיות עשירה גדולה או מפורסמת או אישיות מיוחדת כדי לתרום לסביבה. בתקופה הכי קשה רצתי עם אורגן כדי לנגן לילדים קשי יום, לשמח אותם כאשר אצלי בלב היה חשוך וברגע שהבנתי שאני תורמת לאחרים, התחלתי לעלות ומאז התרומה לקהילה ולמי שזקוק לכך, מלווים אותי. הייתי רוצה שהמסר הזה יגיע הכי רחוק".
משהו שלא יודעים עליך?
"שאני 'לפלפית בקפה'. שותה רבע כפית שחור עם חלב שקדים. נא לשמור בסוד".
מגי רום מיוצגת באתר סוכנות 'נשים מרצות אונליין':www.womenspeakers.online
ראיתי את ההצגה של מגי – משהו מעולם אחר. זו הצגה, שירה, נגינה וגם ציור עם סיפור מרתק וגם עם תובנות לחיים. בקיצור – חוויה שלא אשכח לעולם.
כיף לשמוע