ספרה יוצא הדופן "יש לך צוואר יפה מאוד", (פרדס), שרואה אור ממש בימים האלה, מתייחד בכתיבה הנעה בין הנמוך והעלוב אל הגרנדיוזי והנשגב: אביגיל מצליחה לגעת במחוזות הקשים ביותר בטון יבש, קליני כמעט, שאל חרכיו מתגנבות כרוח רעננה חדוות החיים, ההומור והחמלה. רשמיה – ספק פרוזה ספק שירה – מישירים מבט אל ההזדקנות הנשית, האברים המדממים והמתכלים, חשבונות הבנק המתרוקנים, הנישואים המתערערים, חרדות ההורות ואימת הנפילה.
ספרי קצת על עצמך ועל הבית שבו גדלת – איך הבית והילדות עיצבו אותך להיות האדם וההורה שאת היום?
גדלתי ברובע היהודי בירושלים, במשפחה דתית לאומית. אבי היה אדריכל ואמי היתה מורה. אני השלישית מבין ארבעה ילדים. אחי ואחיותיי גרים עם משפחותיהם עד היום שם בבתים צמודים זה לזה, מעין קומונה. אני גרה במרחק של חצי שעה הליכה משם בשכונת בקעה.אבא שלי היה מאוד מרוכז בקריירה שלו כאדריכל אני חושבת שהתבוננתי בו ובמאבק שלו להכרה. והמאבק הזה לימד אותי שאמנות כרוכה בסבל.
האומן אף פעם לא מרגיש מוערך מספיק, והוא כל הזמן יוצר ושואף להיות חלק מקהילת האמנות, אבל תמיד מרגיש בודד, ומתבונן על ההתרחשויות מבחוץ. התסכול הזה הוא מנוע אדיר ליצירה ואסור להיבהל ממנו. אמא שלי היתה מורה וגידלה אותנו. ממנה למדתי את אהבת השגרה והטיפול בבית ובילדים. הכתיבה שלי היא צירוף של אבא ואמא. אני מנסה להפוך את הפרוזה את החיים האפורים על כל פרטיהם לפואטיים.
כתבת ספר מאוד יוצא דופן, גם מאוד נוקב. מדוע בחרת דווקא בנושא הזה?
אני כותבת תמיד על מה שקורה לי.אדריאן ריץ' כותבת: "את חייבת לכתוב, ולקרוא, כאילו חייך תלויים בכך".זו בדיוק אני. אני כותבת כי חיי תלויים בכך.ריץ' מוסיפה ואומרת: כאשר אשה אומרת את האמת, היא יוצרת את האפשרות לעוד אמת סביבה".וזה גם המוטו שלי. אני מרגישה שיש לי תפקיד, שיש לי שליחות והיא לכתוב אמת על מה שקורה לי, ולגאול נשים אחרות מן האידאליציות שהן רואות סביבן.החיים כואבים, מורכבים ומאתגרים, והקריאה בספרות שנשים כתבו חושפת את האמת ומאפשרת להתפכח מן השקרים אותם אנחנו רואים ושומעים ברשתות ועל המסכים.
ספרי מעט על סגנון הכתיבה שלך, איך היית מאפיינת אותו?
הכתיבה שלי פשוטה מאוד. אני כותבת בדיוק את מה שקורה. אני מוצאת שהפרטים האפורים הם המעניינים. למשל: 'עכשיו אני יושבת על ספה בן זוגי מבשל ובתי לוגמת מן הקפה שלה אנחנו מחכים לחברות של בתי ויחד נכין קישוטים לסוכה'.אני מנסה להיצמד עד כמה שאפשר לפרטים היומיומיים ולתאר אותם כפי שהם.
מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו? מה הדרך שאת מקווה שהוא יעשה בעולם עבור נשים ואנשים?
הייתי רוצה שהספר שלי יאפשר לאנשים 'לחבק את הצער'. להבין שאפשר ליצור מתוכו, שהוא באר עמוקה באמצעותה אפשר להגיע למקומות חדשים, מרתקים, וגם לפגוש אנשים חדשים.
איך את חושבת שהתמודדות עם אתגרים נשיים כמו אלה שאת מתארת בספרך, יכולה להיטיב בסופו של דבר עם האישה שנדרשת אליה?
כולנו מתמודדות עם אתגרים שהגוף מציב בפנינו, השינויים המתחוללים בתוך הגוף הנשי ובגוף בכלל. הגוף טומן בתוכו הרבה מאוד סודות, ואנחנו נדרשים לפענח אותם. הייתי רוצה להתייחס להתבגרות שלי, כאל חידה קסומה, אותה אני מפענחת באמצעות הכתיבה.
מה את חושבת שיש ביכולתה של כתיבה לחולל עבור אדם? ובממד הפילוסופי? כתיבה היא…
ג'וליה קמרון כותבת בספרה 'הזכות לכתוב' על כך שכל אחד מאיתנו הוא אדם כותב משום שהמחשבות המתרוצצות בראשנו הן תמיד משפטים ומילים אותם אנחנו אומרים לעצמנו.היא מציעה לכתוב כל דבר שעולה לתודעה וכך להבין את עצמנו טוב יותר. הכתיבה מעניקה משמעות, היא סוג של מדיטציה של תפילה רבת עוצמה.
אם היו מאפשרים לך לחזור בזמן, באיזה נתיב בחייך היית פונה לשביל אחר?
הייתי לומדת משחק. אני אוהבת לצחוק על כל מה שקורה לי. אני חושבת שהייתי סטנדאפיסטית.
איזה חלום לא הגשמת עדיין?
החלום שלי מתגשם לאיטו.אני רוצה להגיע לכל הנשים המתמודדות עם השינויים המתחוללים בגופן ולהציע להן לכתוב ובאמצעות הכתיבה להבין את עצמן טוב יותר.
מתוך הספר:
אני יושבת ליד מכתבה מעץ. כבר ארבע ועשרים.
מתי תזרח השמש?
יואב שוכב במיטה הרכה וקורא ספרון של צווייג.
אנחנו פוחדים לצאת אל הכפר.
נזכרים בכלב שנשך את יואב באמצע המסע לאושוגולי בגיאורגיה,
נשיכה שקטעה את הטיול ההוא.
ירדנו מן ההרים כדי שיקבל חיסונים נגד כלבת במרפאה,
גם פרות עמדו בה בתור.
"יש לך צוואר יפה מאוד" זמין לרכישה באתר הוצאת "פרדס" https://tinyurl.com/4duk658r
הוספת תגובה