מור דקל, המייצגת את ילדי ישראל מגיל לידה עד גיל שמונה כיו"רית העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך OMEP ISRAEL (שלוחה של OMEP הארגון העולמי) ויועצת בנושא הגיל הרך לראש עיריית פתח תקווה. היא מובילות מחאת "ילדינו לא הפקר" 7.7.19 – המחאה החברתית שהוציאה מעל ל- 60 אלף איש ברחובות, ממובילות יישום חוק הפיקוח במסגרות לגיל הרך וחוק המצלמות.
מור: "המחאה 'ילדינו לא הפקר' הייתה מהפכה, שהגיעה לאחר מספר מקרים שנחשפנו אליהם בתקשורת על פגיעות בחסרי ישע. התאגדנו מספר שותפים והחלטנו שלא שותקים יותר ושהמדינה לא יכולה להתעלם יותר מהתחום הזה. התחלנו לפרסם בפייסבוק ומפה לאוזן ועד ליומיים-שלושה לפני המחאה לא האמנו שיגיעו יותר מ-100 איש. שלושה ימים לפני המחאה פורסמו בכלי התקשורת הסרטונים של כרמל מעודה, מה שגרם למסה של אנשים להחליט שהם לוקחים חלק. 48 שעות לפני התרחבנו ל-11 מוקדים ברחבי הארץ, כשמעל 60 אלף איש יצאו לרחובות לזעוק למדינה שבישראל ילדים לא נולדים בגיל שלוש והם לא הפקר! זאת הייתה הצלחה מסחררת שהביאה תוצאות, היו דברים גם לפני והיו גם אחרי אבל מחאה זו היא אבן דרך משמעותית בתחום, שאני מודה אך ורק לשותפות ולשותפים שלי ולאזרחים שיצאו לרחוב יחד איתנו".
מור דקל, בת 37, אמא לשלושה ילדים בגילים ארבע, שבע ותשע, נשואה לעידו, היא סטודנטית לתואר שני במדיניות ציבורית. בשנים האחרונות היא פועלת בכנסת ומול רשויות מקומיות לשינוי וקידום מעמד הפעוט; פועלת לקידום לקיחת האחריות של הרשויות והמדינה על חינוך מלידה; הקימה בפתח תקוה יחידה לגיל הרך, יחידה ייחודית וראשונית, המהווה מודל ארצי; מסייעת ותומכת בהורים נפגעי עבירה; מקימת פורום הורים לגילי לידה עד 3; בין מובילות קבוצת הרשת "נלחמים ונאבקים למען הילדים" ומייסדת נשים מנהיגות שינוי.
במקביל לפעילות של העמותה וכיועצת ראש העיר היא מרצה על הנושא של "מאקטיביזם לשינוי מדיניות" מול בנות ובני נוער בחטיבות ותיכונים, מסגרות של הכשרות, קבוצות גיל שלישי וכל מי ומי שמזמין ורוצה לדעת איך אפשר לעשות שינוי קטן מהשטח ולהפוך אותו לשינוי מדיניות גדול.
לדבריה, המדינה חייבת לשים את של הגיל הרך בראש סדר העדיפויות שלה, כולל מינוי יועצת ראש הממשלה לענייני הגיל הרך והקמת באופן מיידי תוכנית לאומית לנושא. "צריך לדבר על התחום הזה של גיל לידה עד שלוש, לתת לזה תקציבים ולהתחיל להניע. אני קוראת לרשויות המקומיות להרים את הכפפה ולהניע את הנושא הזה בתוך הרשות שלהן. בנוסף, יש להכיר בגננות כמקצוע חיוני ולהגדיר אותו כמקצוע ליבה ויוקרה עם חשיבות עליונה לעתיד החברה", היא אומרת.
היא נולדה ברמת גן בת בכורה מתוך שלושה אחים, ומאז שהיא זוכרת את עצמה כילדה בולטת, פעילה חברתית בנשמה ונלחמת במלחמות שאינן שלה למען הצדק. בכיתה ב' עברה משפחתה למקסיקו למשך שנתיים. "ישבתי חצי שנה בכיתה בלי לדעת מילה, אבל כל יום למדתי אחרי הלימודים את השפה ולמרות הפער בשפה הכרתי חברים שמלווים אותי עד היום", היא נזכרת. בגיל 13 עברה משפחתה לפתח תקוה, ושם לראשונה נפגשה עם המושג חטיבת ביניים. היא למדה בתיכון אחד העם במגמת תיאטרון וסיימה בהצטיינות יתרה תקופה יפה עם פעילות חברתית במועצת התלמידים והתנדבות למען אוכלוסיות מוחלשות.
כשהייתה בת 17 התגרשו הוריה גירושים מורכבים מאוד, ובועת חייה המושלמים התנפצה לרסיסים. "אבא שלי נכנס לדיכאון והתדרדר רפואית, דבר שהפגיש אותי לראשונה עם הגוף שנקרא ביטוח לאומי, התחלתי לנדב את עצמי כל יום שלישי אחרי צהריים מחוץ לביטוח לאומי בפתח תקוה, והצעתי עזרה לאנשים שהיו צריכים ליווי במילוי טפסים, שאלות וכו'. לאט לאט זה צבר תאוצה והצטרפו אליי לפרויקט אנשים נוספים. הגירושין של ההורים שלי היו אבן דרך ששינתה את חיי. אז הבנתי שאין שום דבר מובטח או ברור מאליו ושהאחדות שלנו כמשפחה וכאחים היא מעל הכול".
לפני הצבא עבדה בצוותי בידור באילת וקודמה לתפקיד מנהלת צוותי בידור, דבר שנתן לה כלי לחיים של עבודה מול אנשים, קהל ניהול אירגוני ועוד. בצבא שירתה בתזמורת צה"ל ובערב הייתה לומדת לפסיכומטרי. אחרי הצבא למדה תיאטרון ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ושם לקחתי קורס בשם תיאטרון קהילתי, שבמסגרתו במשך שנה הייתה כל שבוע נוסעת לכלא נווה תרצה ולמדה עם אסירות בכלא, שם נחשפתי לעולם של עבירות, רצח, סיפורי חיים מצמררים וראויים להערצה. מילת המפתח הייתה 'פרופורציה'. הכי השפיע עליי הנושא של אימהות: כולן בנות של ואימהות של".
היא למדה תואר ראשון במשפטים בקריה האקדמית אונו, ובימים אלו היא סטודנטית לתואר שני במנהל עסקים והתמחות במדיניות ציבורית במרכז האקדמי אונו. היא בוגרת תוכנית "עתידות" של עמותת כ"ן קידום נשים ובוגרת תוכנית של בית ספר לפוליטיקה 51 לקידום נשים בפוליטיקה. לאחרונה התקבלה לתוכנית היוקרה של משרד ראש הממשלה, החינוך, וקרן רש"י למחזור הראשון של תוכנית "כרם" עתודות למנהיגי הגיל הרך במדינה. "אני תמיד שמחה להמשיך לעוד ועוד לימודים, הכשרות ולמידה, כי ידע זה כוח", היא מצהירה.
לפני עשר שנים הכירה את עידו בעלה, והשמות של שלושת ילדיהם – אור, רן ועמית – הם המסר שלהם לזוגיות למשפחה ולחיים והם הערכים ששניהם שואפים לחיים שלהם כמשפחה: בית מלא אור, רינה וחברות. "היו לי שלוש לידות קיסרי חירום עם רעלת הריון, וכול לידה יותר מוקדמת מהשנייה. למרות הכול אני חולמת על עוד ילד/ה. הילדים שלי הם הכוח המניע והסיבה שאני פועלת ככה למען אחרים. הם המבוגרים של העתיד וזו הדוגמה והכלים, שאני מאבזרת אותם להגיע לעולם האמיתי. תמיד אני אומרת שאני לא מגדלת ילדים, אלא מגדלת שני גברים ואישה לעתיד ושהחינוך שלי מונע מהשאלה איזו אישה אני רוצה שהבת שלי תהיה ואילו גברים אני רוצה שיצאו לעולם מהבית שלנו. זה מה שמעצב אותנו כהורים ואותם כילדים".
מזה ארבע שנים היא משמשת כיו"רית העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, שלוחה של OMEP הארגון העולמי לגיל הרך, ארגון העל שאליו מסונפת העמותה. מדובר בארגון העולמי היחיד שאיננו ממשלתי ומתמקד בילדים ובילדות מגיל לידה ועד שמונה שנים. לארגוןיש סניפים ביותר מ- 60 מדינות ברחבי העולם, ויש לו קשר הדוק ליוניסף (unicef) , לאונסקו (unesco) ולמועצת אירופה המורכבת מאנשי מקצוע ואקדמיה מתחום החינוך, העבודה הסוציאלית, הפסיכולוגיה והבריאות בעולם. היא נחשבת לנשיאה הצעירה ביותר בעולם. העמותה פועלת להגנה על זכויותיהם של ילדים בגיל הרך ולהבטחת זכותם הבסיסית למסגרות טיפוליות-חינוכיות המבטיחות את שלומם, רווחתם והתפתחותם המיטבית.
"אני פעילה חברתית אקטיביסטית בנושא ומתוקף תפקידי אני מייצגת את הפעוטות, ההורים וצוותי הטיפול-חינוך במסגרות השונות. לפני ארבע שנים פנו אליי חברות הוועד המנהל של העמותה לאחר היכרות ושיתוף פעולה בדרכים שונות והציעו לי את תפקיד יושבת ראש העמותה לאחר שהיו"רית הקודמת ד"ר תמר ארז הלכה לעולמה. זה קסם לי ונתן לי הזדמנות פז לצאת מההגדרה של מור האמא האקטיביסטית ולקפוץ מדרגה וללמוד עולם חדש של ניהול עמותה וכמובן טייטל, שפתח לי הזדמנויות רבות והוצע בהתנדבות בלבד ללא שכר וכמובן שלא יכולתי לסרב. כיו"רית העמותה הייתי מעורבת בהליכים משני מדיניות בתחום דוגמת: חקיקת חוק הפיקוח על מסגרות לפעוטות וניסוח התקנות שנאבקנו שיעברו לפני נפילת הממשלה ה-23. במשך ארבעה ימים רצוף מהבוקר עד הלילה היה תסריט, שאף תסריטאי לא היה יכול לדמיין. הסיפור קיבל חלק מכובד בסרט האחרון של "זמן אמת" ששודר בכאן 11 על פורום קהלת, חקיקת חוק המצלמות ומעבר גילאי לידה עד שלוש לאחריות משרד החינוך. במערכות בחירות האחרונות העמותה הייתה מעורבת בכל המסר של הבחירות: מעבר התחום למשרד החינוך בחירות לכנסת 24 וחינוך חינם מגיל לידה עד שלוש".
היא שותפה פעילה בוועדות בכנסת בדיונים ובהחלטות המתייחסות לתחום הגיל הרך. "כל יום שני זה 'יום הכנסת' שלי וכמובן בעת הצורך אני מגיעה לימים נוספים", היא אומרת. במשך שנים היא פעילה ואקטיביסטית בנושא של מגדר, אוכלוסיות מוחלשות וחינוך.
לאחר המקרים שנחשפו בתקשורת על מוות ומקרי התעללות במסגרות לידה עד גיל שלוש קמה קבוצת הרשת "נלחמים ונאבקים למען הילדים", שהקימה נטלי בוזגלו ובנויה ממספר שותפים ומנהלים שאני אחת מהם ותוך כדי שהתחלנו לארגן את המחאה החברתית בשנת 2019 "ילדינו לא הפקר". "ניגשתי לראש העיר שלי רמי גרינברג והצעתי לו לקחת מושכות ולעשות מעשה תקדימי שהמדינה לא מוכנה לקחת על עצמה: להקים גוף שמאגד ומפקח על כל הנעשה בעיר בנושא של לידה עד שלוש. לשמחתי הוא הקים את היחידה לגיל הרך, שכבר הפכה לאגף ומנוהלת על ידי צופנת יפת ואני מוניתי ליועצת ראש העיר לנושא, תפקיד בהתנדבות שלא קיים בשום רשות בארץ אך עם הרבה כוח השפעה לעשות טוב למען התושבות והתושבים".
בשנים האחרונות מובילה העמותה בראשותה מהלך למול הרשויות המקומיות ללקיחת אחריות לפעוטות בעירם. היא בקשר רציף עם ראשי רשויות מקומיות ומובילה במקביל את המהלך בפתח תקוה, שהמודל הפועל בה משמש דוגמא לרשויות ולמועצות בארץ. "יש לנו 'אמנה לראשי רשויות לגיל הרך' שאנו מחתימות ראשי ערים ומחייבות אותם לקחת אחריות בנושא. פרויקט זה היה במקביל דחיפה מדינית שלנו לגרום למדינה להכריז לרשויות לקחת אחריות, ואני שמחה לבשר שבשנים האחרונות אחת ההצלחות הנוספות של העמותה הייתה הקול קורא שיצא באוגוסט 2022 ממשרד החינוך לכול רשות מקומית למנות מוביל/ה רשותית לתחום לידה עד שלוש עם תקציב ייעודי לרשות – חותם ענק שלנו. אני רואה את עצמי כשליחת ציבור, ואמשיך לפעול למען הציבור בכל מקום שאוכל להיות ולתרום את הכי טוב שלי לכלל הציבור ובעיקר לילדים".
מאת יהורם גלילי
הוספת תגובה