נוציא את המרכיב המדעי לרגע וננסה לראות מה קורה שם. חומרים כימיים המופרשים במוח מעורבים ישירות בתהליכים המתפרשים אצל בני אדם כאהבה על כל שלביה: התאהבות, אהבה, מונוגמיה, מגע, רגשות, קשר, סקס, ארוטיקה, אינטימיות, מחשבות, מבטים, תחושות פיזיולוגיות, תחושות על זמן ועל מרחב והכל מתמצה בכמה הורמונים ונוירוטרנסמיטורים?
"מים רבים לא ישטפוה"
אומר שלמה המלך על האהבה, בשיר השירים. הנה ספר ראוי, שמלבה ומתאר כראוי את הפעולה האנושית המבורכת ביותר. איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר? האם זה מתחיל בכימיה – חומרים שונים שעוברים ממקום אחד לאחר במוח ובגוף? אם יש דרך לכבות את האהבה – זה להתחיל להתעמק בפן המדעי של כל המעברים הכימיים האלה. אוקסיטוצין, וזופרסין, טסטוסטרון, אסטרוגן, אדרנלין, נוראפינפרין, פרומונים – גם אם נלחש את המילים הללו בשקט ובנימה פתיינית, לא יקרה כלום… זה פשוט מנותק מכל הסערה המרגשת שהם מעורבים בה. הנה נפתרה חידה אחת. זה לא מתחיל בחומרים הכימיים. החומרים הם רק השליחים, הנושאים את שלל ההתנהגויות, המרכיבות את הרקמה הקסומה, המכונה אהבה על כל גווניה ורבדיה.
המיסתורין
התבלין המכושף, האורג צעיפים ייחודיים על האהבה ומזין אותה לאורך זמן, פועל את קסמיו דווקא כשלא הכל ידוע. באופן כמעט טבעי, שלב ההתאהבות הקצר והאינטנסיבי, מחפש התערטלות מכל מה שיוצר המיסתורין. רצון להכיר ולדעת כל סיב בגופו ובנפשו של מושא האהבה, לרוב יהיה גם המקום אליו יזדחלו, ללא בושה, כל המרכיבים שיאיימו לפורר ולמוטט כל קשר אהבה ראוי. אילו היינו יותר זהירים ופחות לוקחים את מושא אהבתנו כמובן מאליו…. אהבה זקוקה לעבודת קודש מתמשכת, המורכבת מאתגרים חדשים לבקרים וביטוייה משתנים תדיר.
עיניים של אהבה
לכל שלב באהבה יש את הזמן המיוחד לו. יש ערך בכך שלכל שלב יש מקום וזמן משלו. כל שלב מפנה מקום לשלב הבא. התאהבות עוצמתית אינה נטולה מרכיבי אובססיביות, שאם הם משתלטים על האהבה, הם מחסלים אותה בתחושות של קנאה ורכושנות. יש המתמכרים לשלב זה וטועים לחשוב שהוא אהבה האולטימטיבית. אולי הפחד לאבד את העוררות והמיקוד ששלב זה מציב, את תחושת החיוניות, המתגברת לעיתים אפילו על עייפות או רעב למזון חומרי. הרבה תחליפים מנסים להתחפש לזמן המיוחד הזה, שבו לא קיים בעולם כלום, פרט למושא האהבה. בכולנו קיים צורך קיצוני לחוש אהבה עוטפת כל ומחבקת מבפנים או מבחוץ ועדיף גם וגם.
הלב של האהבה
זוהי אותה תחושה מערסלת, חמימה ורכה המקנה בטחון ואמון מלא בעולם שסביבנו. תחושה שיש בה מרכיב השווה בערכו לזמן בו שהינו ברחם אמנו. נטולי דאגות, פחדים או חרדות, ללא מודעות או שליטה על המתרחש בעולם שמחוץ לרחם. היכולת לשחרר כל מחשבה או שליטה היא זו המובילה אותנו לשתי דרכים של אהבה עוצמתית מאין כמותה: אחת תלויה בדבר – באדם אהוב אחר, גבר או אישה או אפילו בעלי חיים, עולם הצומח, תחביבים שונים והמגוון כאן אין סופי. האחרת – התמסרות מלאה לשינה רצופה.
שינה רצופה
היא מתנת אהבה בהתגלמותה היום יומית. היא מעניקה חיבוק חיצוני של בית חם, חדר מיוחד, מיטה מזרון ומצעים. השינה מאפשרת גם הרדמות בזרועות אהובות. אך המופלא מכל, היא משרה חיבוק פנימי וחיבור ישיר לרחם של אמא אדמה ולזה של היוצרת. שינה רצופה היא כמו נשיקת הורות אוהבת. היא מאפשרת גם ליתומים לחוש שהם לא לבד בעולם. השינה הרצופה, מקבלת את כולם, ללא תנאי, מחברת אותנו מעבר לכל הזהויות השאולות, שאנו בוחרים בהן באור היום. השינה משילה מאיתנו את הכל ועוטפת אותנו באהבה אחת מכילה וממלאת, כדי שנוכל לקום לכל בוקר חדש. אולי זו יכולה להיות הגדרה של אהבה במובן הרחב והמקיף ביותר שלה. שינה רצופה היא חג אהבה מדי לילה בלילו.
שינה רצופה וחלומות פז
הוספת תגובה