לימור ושרון הם בני זוג בפרק ב ולהם חמישה ילדים ביחד. שנים שלו ושלושה שלה ומידי שבוע כשאנו נפגשים עולים קשיים בעיקר מצד הילדים שלא מסכימים לקבל את העובדה שלהוריהם יש בני זוג. לכן הקשר בין הילדים לבני הזוג מינימלי, השיח מינימלי ובחודשים אחרונים אף יש נתק מוחלט ואין קשר. כל ניסיונות הקרבה מסתיימים בפיצוץ ואף ניסינו לזמן את הילדים לשיח בקליניקה והם מסרבים כל אחד מסיבותיו. בהשראתם אני בוחרת השבוע לעסוק בתופעה של אתגרי פרק ב’ שיכולים להגיע לכדי ניכור הורי.
“ניכור אינו מתרחש רק בין ילד להורה. לעיתים הוא מתרחש כלפי כל מי שמייצג את המציאות החדשה. בן הזוג החדש הופך לאויב”.
משמעות המונח ניכור הורי ניכור בפרק ב’ הוא מצב שבו ילד מפתח התנגדות, ריחוק או דחייה כלפי אחד מהוריו בעקבות כניסתו של בן או בת זוג חדשים לחיי המשפחה, ולעיתים גם בעקבות מסרים גלויים או סמויים מההורה האחר או מהסביבה המשפחתית. במשפחות משלבות, הניכור עשוי להתבטא בסירוב להיפגש עם ההורה, עוינות כלפי בן הזוג החדש, החרמות, נאמנויות כפולות ותחושת צורך לבחור צד. לעיתים הילד מאמין שקבלת בן הזוג החדש מהווה בגידה בהורה השני או במשפחה המקורית שהייתה.
חשוב להבחין בין קושי טבעי להסתגל לפרק ב’, שהוא תהליך נורמטיבי בתוך מציאות משתנה, לבין ניכור הורי, שבו נוצר נתק רגשי משמעותי ופגיעה בקשר עם ההורה ללא הצדקה נסיבתית. הדרך להתמודד עם התופעה היא באמצעות שיתוף פעולה בין ההורים, הצבת גבולות ברורים, הימנעות מהסתת ילדים למאבקי מבוגרים, ומתן מקום לרגשות הילדים מבלי לאפשר להם לנהל את המערכת המשפחתית. על בני הזוג להשאר צוות ולהתייצב זה לצד זו, אחרת יהיה בלתי אפשרי לצלוח את הקשיים.לניכור הורי קיים היבט נוסף. בשנים האחרונות יותר ויותר משפחות מוצאות את עצמן בונות חיים חדשים לאחר גירושין. זוגיות חדשה, בית חדש, תקווה חדשה. אך לצד החלום על התחלה טובה יותר, מגיע לעיתים גם אחד האתגרים המורכבים ביותר של פרק ב’ שהינו ניכור הורי וניכור במשפחה המשלבת. כאשר ילד מתקשה לקבל את בן או בת הזוג החדשים של הוריו, מדובר בתגובה טבעית ומובנת. הילדים לא ביקשו את הגירושין, לא בחרו במציאות החדשה ולעיתים הם עדיין מתאבלים על המשפחה שהייתה. אולם כאשר הקושי הופך למאבק כוח, וכאשר מבוגרים מתחילים להתנהל סביב רצונותיהם ופחדיהם של הילדים במקום להוביל אותם, נוצרת מציאות שבה הילדים הופכים למנהלי המשפחה. וכאן עולה השאלה החשובה האם הילדים מנהלים, או שהצוות ההורי מנצח?
כשהילדים הופכים למנהלים
ילדים זקוקים לקול. הם זקוקים לכך שיקשיבו להם, יראו את הכאב שלהם ויכירו בקושי שלהם. אך יש הבדל משמעותי בין הקשבה לבין העברת מושכות הניהול לידיהם. כאשר ילד קובע מי יוזמן לארוחה משפחתית, עם מי מותר להורה לבלות, היכן בן הזוג החדש ישב בסלון או האם יורשה להשתתף בחופשה משפחתית הוא למעשה מקבל כוח שאינו מותאם לסטטוס שלו והגיל איננו באמת משנה. לעיתים הדבר נובע מאשמה הורית. הורה שעבר גירושין חושש לאבד את אהבת ילדיו ולכן מוותר על סמכותו. הוא נמנע מהצבת גבולות, מסכים להחרמות, משלים עם התנהגות פוגענית כלפי בן או בת הזוג החדשים, ומקווה שהזמן יפתור את הבעיה. למרבה הצער, הזמן לבדו אינו פותר אותה. כאשר ילד מבין שההתנגדות שלו משפיעה על החלטות המבוגרים, ההתנגדות עלולה דווקא להתעצם. לא מתוך רוע, אלא משום שהוא למד שהכוח נמצא בידיו. משחקי שליטה.
ניכור במשפחה המשלבת
ניכור אינו מתרחש רק בין ילד להורה. לעיתים הוא מתרחש כלפי כל מי שמייצג את המציאות החדשה. בן הזוג החדש הופך לאויב. ילדיו הופכים ליריבים. המשפחה המורחבת נתפסת כמאיימת. גיסים, סבים וסבתות, ואף חברים משותפים עלולים למצוא את עצמם מודרים מהמערכת המשפחתית. במקרים מסוימים נוצרת קואליציה שהינה הילד וההורה הביולוגי מצד אחד, ובן הזוג החדש מן הצד השני. במקרים אחרים המשפחה המורחבת מעודדת במודע או שלא במודע את ההתנגדות, מתוך נאמנות לילד או מתוך קושי לקבל את המבנה המשפחתי החדש. התוצאה היא מערכת יחסים מתוחה שבה כל צד נאבק על מקומו ועל הלגיטימיות שלו.
הפתרון: הצוות ההורי חייב להוביל
אחד העקרונות החשובים ביותר במשפחה משלבת הוא יצירת צוות מבוגר יציב. אין הכוונה לכך שהילדים צריכים לאהוב מיד את בן הזוג החדש. גם לא לכך שהם צריכים לקרוא לו אמא או אבא אך הם צריכים להבין שהמבוגרים הם שמובילים את הבית. כאשר בני הזוג משדרים מסר עקבי, מכבד ורגוע הילדים חשים ביטחון. המסר צריך להיות פשוט: “אנחנו מקשיבים לך, אנחנו מבינים שקשה לך, אבל אנחנו המבוגרים שמקבלים את ההחלטות” . ילדים זקוקים לגבולות לא פחות משהם זקוקים לאהבה. גבולות ברורים יוצרים תחושת ביטחון. הם מלמדים שהמשפחה חזקה מספיק כדי להכיל רגשות מורכבים מבלי להתפרק.
“כאשר ילד מתקשה לקבל את בן או בת הזוג החדשים של הוריו, מדובר בתגובה טבעית ומובנת. הילדים לא ביקשו את הגירושין, לא בחרו במציאות החדשה ולעיתים הם עדיין מתאבלים על המשפחה שהייתה”.
לא נחייב לאהוב אבל נחייב לכבד
חשוב להבין שלא ניתן לכפות אהבה. לא ניתן להכריח ילד לאהוב את בת הזוג החדשה של אביו, או את בן הזוג החדש של אמו. אולם בהחלט ניתן לדרוש כבוד. כבוד אינו תלוי ברגש. אפשר לומר לילד: “אתה לא חייב לאהוב אותה, אבל אתה חייב לדבר אליה בכבוד.” אפשר לומר לנער:” אני מבין שאתה כועס, אבל אינך רשאי להחרים, להשפיל או לפגוע“. זהו שיעור חשוב לחיים בכלל: איננו בוחרים תמיד את האנשים שסביבנו, אך אנו בוחרים כיצד להתנהג אליהם. כבוד האדם הוא ערך עליון ביחסים.
מה יוגדר כניצחון או הצלחה?
משפחות רבות טועות לחשוב שניצחון פירושו שהילד יקבל לחלוטין את בן הזוג החדש. זהו אינו הניצחון. הניצחון הוא יצירת בית שבו אין צורך לבחור צדדים. בית שבו ילד יכול לאהוב את שני הוריו בלי להרגיש בוגד. בית שבו הורה אינו נדרש לבחור בין ילדיו לבין זוגיותו. בית שבו בן הזוג החדש אינו חי כאורח זמני או כמהגר שממתין לאישור מהילדים. בית שבו כל אחד זוכה למקום, לכבוד ולשייכות. בסופו של דבר, השאלה איננה האם הילדים מנהלים או האם הצוות מנצח. השאלה היא האם המבוגרים מצליחים להישאר מבוגרים גם כשהרגשות סוערים. משפחה משלבת אינה נבנית מאהבה בלבד. היא נבנית ממנהיגות, מסבלנות, מעקביות ומאומץ. האומץ להחזיק את ההגה גם כאשר הילדים מבקשים לקחת אותו לידיהם .וכאשר המבוגרים מצליחים לעשות זאת, הילדים מפסיקים לנהל ומתחילים סוף סוף להיות מה שהם אמורים להיות: ילדים.
לסיכום, הקפידו להיות צוות מול הילדים והתייצב זה לצד זו, אחרת הילדים ינהלו אתכם ממקום רגשי ופצוע וילמדו שעור שלילי לחיים כיצד להיות מניפולטיביים ולזכות בשליטה בכח ועל חשבון אחרים.
ורד גרנדיר – יועצת זוגית ומשפחתית ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי
הוספת תגובה