בנוסף למופעי הבידור שלה, ענת היא מרצה מבוקשת והרצאותיה זוכות להצלחה רבה בכל רחבי הארץ והעולם. הרצאותיה מתפרסות על מגוון תחומים: הומור כדרך חיים, חשיבה חיובית, שפת גוף, סטורי-טלינג ועוד. בנוסף, ענת מעבירה סדנאות מגוונות ומעשירות למרצים, אנשי עסקים, אנשי שיווק, אנשי מכירות ועוד, לעמידה מול קהל ומצלמה.
בפגישתי עם ענת אני פותח בגילוי נאות: 'גם אני עיראקי'. את ענת פגשתי בהמלצת חברה משותפת שלנו, זהבה ברכה, האישה שעומדת ומאחורי הקבוצה הגדולה והמשמעותית בתחומה – 'משמרים את השפה העיראקית'.
ענת, ספרי לי אך הכול התחיל?
תמיד חלמתי לעמוד על במה. אני באה מבית עיראקי וכשסיפרתי לאבא שלי שאני רוצה להיות שחקנית הוא אומר לי: "את רוצה להיות ענייה? את צריכה מקצוע עיראקי, שמתפרנסי ממנו". הוא רצה שאהיה כמובן רואת חשבון. ואכן, ויתרתי על לימודי המשחק ונרשמתי ללימודי עבודה סוציאלית. אבא שלי אמר לי, "יופי, עכשיו במקום להיות קצת ענייה, תהיי הרבה ענייה…".20 שנה הייתי עבודת סוציאלית ואפילו מדריכת סטודנטים, אבל חיידק הבמה לא עזב מעולם.
במהלך עבודתי כעובדת סוציאלית, ודי בסתר, למדתי משחק במסגרות שונות, למדתי תיאטרון סיפור, פסיכודרמה ואפילו התחלתי להופיע כמספרת סיפורים. באותם ימים ולאחר שילדתי ארבעה ילדים, התמודדתי עם לא מעט מחלות וקשיים שהגיעו כתוצאה מההריונות. פרצה אצלי מחלה אוטואימונית ועליתי 50 קילו במשקל. לילה אחד, לאחר לידת התאומים שלי, האכלתי אותם באישון לילה וכדי להישאר ערה פתחתי טלוויזיה. הדבר הראשון שראיתי הוא פסטיבל מספרי סיפורים. יוסי אלפי 'הפנט' אותי והחלטתי שאני חייבת לפגוש אותו.
ידעתי שרק הוא יוכל לעזור לי לחזור אל הבמה. למחרת צלצלתי למשרדו. המזכירה לא הבינה מה אני רוצה אבל סיפרה לי שבקרוב יוסי נפגש למספר מפגשים עם אנשי במה במטרה שכל אחד מהם יצור לעצמו מופע חדש. נרשמתי מיד. כשיוסי צלצל אליי לפני המפגש הוא שאל אותי אם יש לי רעיון למופע. "איזה רעיון, השבתי לו…אני עובדת סוציאלית". הוא שתק לשנייה אחד ואמר לי, "עד למפגש יהיה לך רעיון".
כשנפגשנו ידעתי שהחיים שלי עומדים להשתנות. תוך חודש וחצי עמד המופע הראשון שלי "על נשים ונפלאות". "תוך שנתיים את תהייה שחקנית ", הוא אמר. לא האמנתי אבל זה בדיוק מה שקרה. קצת אחרי שהתחלתי להופיע יוסי הזמין אותי להופיע עם גיבורות ילדותי, חני נחמיאס וניצה שאול.
עבורי זו הייתה התגשמות חלום. מאז נשרו להם 50 הקילו העודפים, לא ירדתי מהבמה וחרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה. שיחקתי בסדרות בטלוויזיה, הפכתי להיות שחקנית הבית של מוזיאון מורשת יהדות בבל, כתבתי מופעים והצגות והפכתי גם למרצה מבוקשת בנושא הומור ובשנים האחרונות אני מדריכה גם מרצים מתחילים ועורכת הרצאות בנושא סטוריטלינג ועמידה מול קהל ומצלמה.
מה בילדותך הוביל לבניה ותנופה של אישיות יזמית
שני דברים הפכו אותי ליזמית. הדבר הראשון, אבא שלי. תמיד התפעלתי מיכולתו להתמצא במספר תחומים ולהמציא את עצמו מחדש. על אף שלא למד באוניברסיטה, הוא סוחר מלידה ותמיד ידע להסתדר. הייתי ילדה סקרנית מאוד ואובחנתי כמחוננת. כל מה שרציתי זה שההורים שלי יקנו לי אנציקלופדיות והרבה.
כל פעם שדפק על דלתנו מוכר ספרים, כפי שהיה נהוג בעבר, זה הסתיים בקניית עוד אנציקלופדיה. אבא שלי בנה לי ספריה מפוארת. היכולת שלי לחקור ולגלות עולמות חדשים הביא אותי ליזום. בבית הספר היסודי הקמתי בית ספר מאולתר לשיעורים פרטיים לילדים מתקשים, בתיכון יזמתי פרויקט ביחד עם היועצת החינוכית של ייעוץ אנונימי לתלמידי כיתוב ט', וכעובדת סוציאלית פיתחתי אין ספור פרויקטים חדשים עבור המטופלים.
מה משך אותך למקצוע?
מאז שאני זוכרת את עצמי אני עומדת מול קהל. כילדה כתבתי הצגות, חיקיתי דמויות וערכתי מופעים לילדי השכונה. בכל הזדמנות הצחקתי. אהבתי לראות אנשים צוחקים. הערצתי את הגשש החיוור, ובעיקר הייתה בי תשוקה לספר סיפורים. סבתי ז"ל, הייתה נוהגת להושיב אותי על שרפרף עץ, לסרק את שערי ולהפליג בסיפורי אלף לילה ולילה "כאן ומכאן…" . כבר אז ידעתי שגם אני רוצה לספר. אני באה ממשפחה ססגונית מאוד והייתה בי תשוקה לחלוק את החוויות שלי. סבי ז"ל, אישיות ססגונית בפני עצמו, ריתק אותי עם הכריזמה שלו ועם היכולת שלו למגנט אנשים בנוכחותו ובסיפוריו המצחיקים. אבא שלי, אדם מצחיק מאוד עם חוש הומור מפותח, ואין ספק כי שלושת אלה יצרו אצלי זיקה אל הבמה ואל הקומדיה בפרט.
אך את יוצרת רלוונטיות ויצירתיות ?
הרלוונטיות והיצירתיות מגיעה מהיכולת שלי להתבונן ולהקשיב. למעשה הכל נמצא מסביב. אין צורך להמציא בדיחות או סיפורים. כל מה שצריך זה לצאת מהסיטואציה ולהתבונן עליה מבחוץ עד כמה שניתן. כשחווים קושי מאוד קשה לצאת מהסיטואציה. עסוקים מאוד ברגשות ובמחשבות הקשורות לקושי. קשה לסגל נקודת מבט נוספת. אומן מצליח לצאת מתוך הסיטואציה ולהתבונן עליה מבחוץ. היכול הזו מאפשר לפתח יצירתיות, לתת פרשנות אחרת, זווית אחרת.
מדובר על כל סיטואציה באשר היא: הקורונה, זוגיות, גידול ילדים – הכל! כך אני יוצרת מערכונים, שירה, הרצאות . אני מתבוננת על הסיטואציה מבחוץ ומגיעה אותה לקהל. הקהל מסוגל באמצעותי לקבל פרספקטיבה נוספת, מזדהה, וכך מתרחש הקסם הזה שנקרא אומנות.
נקודת המפנה שלך ?
נקודת המפנה מצד אחד קשורה למפגש עם יוסי אלפי ובנוסף במקביל החוויות הלא פשוטות שעברתי כעובדת סוציאלית גרמו לי ללכת עם החלום עד הסוף.
מהיכן התעוזה והאומץ ?
האמת, צריך אומץ רב לעשות מה שעשיתי. לעזוב מקצוע שאהבתי, אומנם לא הרווחתי הרבה כסף וזה תסכל אותי, אבל עבודה סוציאלית הייתה חלק מהזהות שלי. לעזוב את המוכר והידוע, עם ארבעה ילדים, מחלות רקע רבות ועודף של 50 קילו, ולקום יום אחד ולהחליט שאני הופכת להיות שחקנית, זה ממש טירוף.
וכל זאת מבלי להתייעץ עם אף אחד. פשוט החלטתי! התעוזה מגיעה מאמונה עצמית מאוד גדולה ומתשוקה עזה להגשים חלום. ממש ראיתי את עצמי עומדת על במה. אני גם רציתי לגדל את ילדיי ולשמש להם מודל שהכל אפשרי. האמונה שאני יכולה ומגיע לי להיות במקום של סיפוק ויצירה.
הפחדים שבדרך ?
מאיפה להתחיל….מה פתאום לעזוב פרנסה בטוחה עבור הרפתקה? ומי ירצה שחקנית ששוקלת 120 קילו? ואם לא יאהבו אותי? יש הרבה שחקנים ומרצים, מי מבטיח לי שאצליח? ומה תגיד המשפחה? ומי יעזור לי? ואם אכשל? יש מרצים ושחקנים מנוסים ממני, מוכרים וידועים, איך משווקים את ההרצאות והמופעים? איך אעמוד בביקורת?
כיצד את משלבת קריירה ומשפחה ?
זה אכן אתגרי וכשהילדים שלי היו עדיין קטנים היו ויתורים. זו גם אחת הסיבות שבגינם לא העזתי להגשים את החלום ולהופיע בערבים. התפשרתי עבודת יום כשבערב אני עם הילדים. אבל לא הייתי מאושרת. אולם מהרגע שקיבלתי החלטה להופיע, קרה דבר מדהים. אומנם ילדיי היו בגילאי 5-10 וחששתי לצאת בערבים ולהופיע, אבל הילדים וגם הסביבה חיבקו ותמכו. הילדים היו גאים בי ואחד הדברים הכי מרגשים שזכורים לי הוא שהם עמדו בדלת בכל פעם שהלכתי, נישקו ואיחלו בהצלחה. אחר הצהריים זה היה זמן איכות עם הילדים. משחקים, שיעורים ותחביבים. יחד עם זאת ויתרתי על חיי חברה. יצאתי מהבית רק להופעות ועבודה.
האם בארץ מיישרים קו עם מה שקורה בעולם?
אם הכוונה לקורונה, אז לדעתי אנחנו נמצאים במקום מאוד דומה למה שקורה בעולם אך המצב פה קשור מאוד למצב הפוליטי. אם הכוונה היא באופן כללי עם מה שקורה בעולם, אז מנקודת מבטי כשחקנית וכמרצה אנחנו רחוקים מאוד ממה שקורה בעולם. שחקנים ומרצים עסוקים בהישרדות יום יומית, נאבקים על מקומם ומשבר הקורנה רק הבליט והחריף את המצב.
מה את עושה בימים אלה של הקורונה ?
מפתחת הרצאות בזום, מנחה מרצים מתחילים, שוקדת על הקורס הדיגיטלי שלי.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
ללא ספק העצה הכי טובה שקיבלתי- יש הרבה שחקנים ומרצים, אבל אין אף אחת כמוך. לא לפחד מהייחודיות שלך, לא לנסות להדמות לאף אחד.להיות אני.
מה הדבר הגורם לך הנאה במקצוע?
אין דבר בעולם כולו לתחושה שגרמת לאנשים לצחוק ולהתרגש. היכולת שלי להעביר ערך, לרומם את רוחם של האנשים ולגרום להם להתרגש מזכירה לי כל פעם מחדש שאני במקום הנכון. כשהורים שכולים מגיעים אליי אחרי מופע בסדרת הופעות למשפחות שכולות ואומרים לי שלא צחקו ככה שנים מאז האסון שפקד אותם, אני מקבלת חיזוק שעשיתי משהו טוב.
מה השיא שלך בקריירה מבחינתך?
לא מאמינה בשיאים. החיים הם אוסף של שיאים.העלייה לבמה בפעם הראשונה עם גיבורות ילדותי- שיא.
הסדרה הראשונה שהשתתפתי בה- שיא עם הראשונה שבה הגיעו מאות אנשים לראות מופע שלי- שיא הזכייה בשנת 2019 בפרס שחקנית השנה של איגוד "אחי"- שיא וזוהי רק ההתחלה….
מה הערך שאת מביאה לשוק?
השילוב בין הומור ורגש עמוק. אין הפרדה מבחינתי. כל מה שאני עושה חייב להכיל את שני האלמנטים הללו.
מה מרגש אותך?
שני דברים: הילדים שלי ואומנות.
כבת יחידה, חלמתי על משפחה גדולה. אין לי מושג מה זה לחיות עם אחים. הדינאמיקה בין ילדיי מרגשת אותי. למרות הכעסים והמריבות יש שם אהבה מאוד גדולה ואכפתיות. כשהבן הבכור שלי מגיע מהצבא ורץ לנשק את האחים שלו אני מרגישה שהצלחתי. אומנות יכולה להביא אותי לשיאים של רגש. מוזיקה, ציור, קולנוע, תיאטרון והאהבה הכי גדולה שלי – שירה עברית: לאה גולדברג, רחל, יהודה עמיחי, ביאליק ומשוררים מהעת הזו: ביטון, רוני סומק, שמואל כהן, טובי סופר ועוד רבים וטובים.
מה סוד ההצלחה שלך?
אותנטיות והיכולת לקרא קהל ולהתאים את עצמי.
טיפ למתחילים?
לנסות. לא לחכות להרצאה המושלמת או המופע המושלם. אין דרך לדעת אלא באמצעות הדרך הרטובה- אין דבר כזה לנסות על יבש. לקפוץ למים.
מה לא תסכים/מי לעשות במסגרת העבודה?
לא אסכים לעשות משהו שיפגע ברגשות ילדיי ויביך אותם כגון להתערטל מול מצלמה.
עד כמה העבודה משפיעה על חיי החברה?
נקודה כואבת. יש בדידות גדולה במקצוע הזה. לפעמים נקשרים למישהו במסגרת פרויקט ואז זה נגמר. ולגבי חברים ותיקים, לא תמיד הם יודעים איך להתייחס למקצוע הזה, ולרוב שעות העבודה לא מסונכרנות. בערבים כשנפגשים אני לרוב עובדת ומחמיצה חיי חברה. חלק גדול מהקהל הופך להיות חלק מחוג מכריי אבל לא מדובר בחברות קרובה.
מה החזון שלך לעשור הקרוב?
להמשיך להופיע עם מופעים חדשים, להכשיר מרצים, להשתתף בתפקיד דרמטי בטלוויזיה או בקולנוע והחלום הגדול ביותר- להוציא לאור את ספר השירה שלי שמחכה לי עוד מגיל 14.
מה היית רוצה שאנשים אחרים ידעו עליך?
אני מאוד רגישה. אני פה להישאר ויש לי עוד המון מה לתת.
אתר סוכנות 'נשים מרצות אונליין': www.womenspeakers.online
הוספת תגובה