האישה הזאת, היא לא מארץ כל כך רחוקה. היא גרה כאן ביננו, ויש עוד המון א-נשים כמוה, שהם מיוחדים, אבל הם בטוחים שהם לא שווים. כל החיים הם מסתובבים עם התחושה שהם צריכים להוכיח לעולם ולעצמם שהם שווים. ועל זה הם משלמים מחירים כבדים.
הסיפור שלנו הוא על גאיה, בת חמישים פלוס, נשואה פלוס ילד. מורה ללשון ודקדוק עברי, בבית ספר מאוד יוקרתי. היא באה אלי כשהסרטן חזר בפעם השלישית. כשההבחנה, סרטן מאוד נדיר, שאינו בר ריפוי. גאיה הגיע אלי דרך עמותת תעצומות. זוהי עמותה מופלאה, אשר שמה לה למטרה ללוות ליווי אישי משולב , אנשים שפגשו סרטן. לעזור להם למצוא את הדרך שלהם לריפוי ולכוון אותם למטפלים שנכונים להם.
גאיה סיפרה לי, שעשתה שינויים בתזונה, שהיא עושה ספורט, יוגה ומדיטציות. ובעצם, שום דבר לא באמת עזר, והגידול ממשיך לגדול.
הסיפור שלנו הוא סיפור על ריפוי מעבר לכל סיכוי. מה שנקרא נס. נס שמתרחש תוך כדי תהליכי שינויי תודעה עמוקים. זהו מסע לריפוי עם עליות ומורדות. יש במסע הזה קשיים, אבל גם יופי והנאה לאין שיעור. אז בואו נצא לדרך ונתבונן במסע של גאיה, אל הריפוי שלה.
מפגש ראשון
גאיה סיפרה שמלבד מבעלה אחיה, אמא וחברה טובה אחת, אף אחד לא יודע על המחלה. לבן שלה לא אמרה כלום. כדי לחסוך לו חרדות. גם בבית הספר שהיא מלמדת, חוץ מהמנהל והסגנית שלו, אף אחד לא יודע, וגם לא ידעו בעבר. הסודיות הזאת היא בגלל שהיא לא רוצה שירחמו עליה.
שאלתי אותה למה לדעתה חלתה בסרטן?
סיפרה, שהתחתנה אחרי גיל 40, וחשבה, שלא יהיו לה ילדים. אבל, נכנסה להריון ספונטני, ונולד טל ילד בריא ומקסים. כשטל היה בגן, הגננת שאלה אם היא רוצה עוד אח או אחות לטל, כדי שטל לא יהיה לבד. הגננת סיפרה לגאיה, שהיא הגננת עשתה טיפולים, וכך נולדו לה הילדים, גם כשעברה את גיל 40. גאיה סיפרה שהרגישה, שזה לא בסדר, שטל יהיה לבד, ואז התחילה טיפולים הורמונאליים כדי להיכנס להריון. סיפרה שהייתה במין אובססיה להרות. וניסתה שוב ושוב, ללא תוצאות. סיפרה שהיא מאוד פרפקציוניסטית. בכל נושא.
כאן, אני הכותבת הבנתי, שיש לנו עבודה חשובה לעשות. משהו פשוט והוא ללמוד להרפות ולשחרר. כן, קל לומר אבל איך משחררים כשנמצאים במתח בלתי רגיל. מה שקורה כשלא משחררים, נוצר כיווץ. במקום המכווץ הזה אין זרימה. ושם נולדת לה מחלה. כן, כמעט כל מחלה. גם סרטן לפעמים נולד כך. לא פשוט לשחרר לבד. במצב הזה, זה כמעט בלתי אפשרי. כאן, נכנס הליווי שלי לתמונה ויכולת ההתמדה של המטופלת.
בחזרה לגאיה, סיפרה, שרצתה זוגיות וילדים שנים.אבל הרגישה לא ראויה, ושזה לא יקרה לעולם.בפנים הרגישה, שלא נכון להביא ילד לעולם, שיהיה עוד יצור כמוהה.
שאלתי, איזה יצור היא, שלא כדאי שיהיה עוד אחד כזה.
אמרה, שהרגישה מאוד נחותה, שבר כלי, דימוי עצמי בקרקעית. הרגישה, שהיא לא מוצאת בן זוג, ושלא יהיו לה ילדים לעולם.
תרגלנו מדיטציה, שמכוונת להרפיה עמוקה ולהתבוננות במה שעולה, פיסית, רגשית, או נפשית. גאיה, למרות כל יכולת השליטה והפרפקציוניסטיות, הצליחה להרפות, הרגישה תחושה נעימה שהתפשטה בבטן, ובכל הגוף…כשהסתיימה המדיטציה, הייתה בחדר תחושה טובה, נינוחה. גאיה אמרה לי, אני מרגישה שהגעתי הביתה, למקום הנכון, איתך בילי.
כן, זה באמת הרגיש כך גם לי. קיוויתי, שתחזור, שנמשיך לעבוד.
הוספת תגובה