פרספקטיבה אוטיסטית – עידו עילם בעולמות פנימיים דרך עדשת הצילום

התמונות של עידו עילם אמן רב תחומי חושפות פרספקטיבה מדהימה על העולם שמעטים רואים, הוא תופס פרטים וזוויות יוצאי דופן, צבעים עזים ומרקמים מיוחדים, יופי בלתי שיגרת. כשהוא מצלם, הוא נכנס למצב של ריכוז עמוק שמאפשר לו לתפוס היבטים שחומקים מעינינו. התערוכה של עידו נועדה להעלות מודעות לראייה הייחודית ולפוטנציאל הגלום באנשים על הספקטרום האוטיסטי. צד נוסף בתערוכה יתקיים פאנל מרתק בנושא "חיים על הספקטרום. זהו דרך מצוינת לחשוף את המתנות הגאונות היכולות הבלתי-שגרתיות שאנשים אוטיסטים היכולים לתרום לחברה,

הוריו של עידו חולקים את סיפורם: עידו היה ילד מאתגר מאז שהיה תינוק, בלילה הוא היה מסובב שעות את טבעת הנישואין של ההורה שבא להרדים אותות. לא פעם מצאנו את עצמנו נרדמים עם יד אחת בתוך העריסה. למרות הקשיים שלא פסקו, במשך שנים נמנענו מלעשות לעידו אבחון לאוטיזם, היה לנו ילד אחד שכבר אובחן כאוטיסט, ונפשית התקשינו להתמודד עם האפשרות שגם עידו יאובחן כאוטיסט. בסופו של דבר, בעקבות תקרית קשה, שנבעה מאי הבנה של מצב חברתי בכיתה ז', הסכמנו לאבחון ועידו כמו אחיו הקטן קיבל את ההגדרה.

איך התחלת להתעניין בצילום ומה משך אותך לתחום?

התחלתי להתעניין בצילום באזור גיל 13, היה לי סטודנט לרפואה שבא לעזור לי ללמוד, אני ולשבת במקום וללמוד במשך שעתיים לא הולכים ביחד אז כדי להתגבר על זה הוא הציע לי שחצי מהזמן נלמד ובחצי השני נצלם ביחד.

אלו אתגרים נאלצת להתגבר עליהם בגלל היותך אוטיסט?

נראה לי בעיקר דעות קדומות, כנראה זה מה שרוב האנשים שאובחנו על הספקטרום האוטיסטי יגידו ודיי בצדק, מההרגשה שלי לא מנגישים לציבור את האוטיזם כפי שהוא, למשל כל החברים שאני מכיר לא ידעו שאני אוטיסט עד ששאלו.

מה היו המשאבים והתמיכה המרכזיים שעזרו לך להתפתח בתחום?

התמיכה של ההורים היא תמיד הייתה פאקטור מקדם, אני ממש מעריך אותם על כל מה שהם עשו ועושים בשבילי על מנת שאעשה את מה שאני אוהב לעשות בחיים ואני מרגיש שאני חייב להם על זה המון.

מה סגנון הג'אנר המעודף עליך בצילום? ומה הניע אותך לבחור בנושא זה.

בהתחלה כמו רוב הצלמים לא היה לי ג'אנר מועדף, בעיקר חקרתי את השטח לראות מה מתאים לי, בהתחלה העדפתי לצלם חרקים וטבע כי זה היה לי נוח, כי לא הייתי צריך לדבר עם אף אחד. היום אני בעיקר מצלם רחוב ופורטרטים התחלתי את זה כי רציתי לנסות ליזום יותר אינטראקציות חברתיות כי זה משהו שאני לא טוב בו ורציתי להשתפר בו. וגם אני ממש אוהב את הסביבה והפנים של אנשים, משהו בפרטים של הפנים במיוחד אצל אנשים מבוגרים ואנשים שעברו דברים קשים בחיים שלהם מספרים סיפור אישי וזה ממש יפה בעיני.

כיצד אתה מנצל את הצילום כדרך להביע רגשות דרך העדשה ?

אני מצלם לרוב מתוך רגש מסוים, לפעמים כשאין לי מצב רוח אני הולך לרחוב ומצלם לפי זה. הצילום מתוך הרגש הוא מניע חזק אצלי לצאת לצלם כי זה גורם לי להסתכל על דברים כל פעם בזווית אחרת.

מהם האתגרים העיקריים שאתה נתקל בהם כצלם אוטיסט?

אני לא ממש אוהב לדבר עם אנשים, וכצלם שמצלם הרבה פורטרטים זה בעייתי, עם זאת דרך הצילום למדתי לשמור על קשר עין עם אנשים וליזום שיחות. הצילום ממש עזר לי באינטראקציות חברתיות וזה משהו שאני ממש שם עליו דגש כשאני מצלם.

מה החזון שלך בעתיד כצלם?

אני לא ממש אוהב לדבר על העתיד, כי אין לי מושג מה הוא יביא לי גם כצלם. אני רוצה להיכנס יותר לעולם הצילום וללמוד עוד. אחרי זה אני חושב שאצליח להבין מה אני רוצה לעשות עם הידע שיש לי.

איזה חוויות ותובנות עברת כצלם אוטיסט?

אני חושב שהתובנה הכי גדולה שלי מהצילום היא ליזום, בין אם זה ללכת לצלם בחוץ דווקא ביום שאין לי מצב רוח או לדבר עם בן אדם לגבי תנוחות יותר פוטוגניות לפורטרט, הצורך ליזום קיים כל הזמן וזה אתגר.

על יצירותיו של עילם, כותב האוצר עו"ד אבי ברנע: "השילוב בין הצילום הוויזואלי למילה הכתובה, יוצר חוויה מרגשת שפורצת את גבולות הז'אנר ויוצרת ז'אנר חדש של אומנות".

הפאנל בנושא אוטיזם ואומנות, בהנחייתו של דן כנר, יתקיים ב- 3 לאפריל בשעה 17:00.

(כל ההכנסות ממכירת יצירותיו של עילם במסגרת התערוכה, הינן תרומה לעמותת 'זינוק לדרך חדשה' (ע.ר) המוכרת לצורכי מס לפי סעיף 46א'. קודש לרכישת ציוד צילום, על מנת לאפשר לעילם להמשיך ולרגש אותנו באמצעות יצירותיו).