הפרשה נפתחת בפסוק: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃."
הנושאים הנידונים בפרשת וירא:
- ביקור המלאכים
- המלאכים מחלצים את לוט ומשפחתו מסדום
- הקב"ה מחריב את סדום
- לוט ובנותיו במערה
- אברהם בגרר
- לידת יצחק
- אברהם נאלץ לגרש את הגר
- אברהם כורת ברית עם אבימלך בבאר שבע
- עקדת יצחק
- הולדת רבקה
ביקור המלאכים
הזמן: היום השלישי לברית המילה של אברהם אבינו. היום שבו הכאבים של ברית המילה מתגברים.
המקום: אלוני ממרא.
אברהם יושב בפתח האוהל ומצפה לאורחים כדי לקיים את מצוות הכנסת אורחים.
הקב"ה רוצה להקל עליו, ולכן כותב רש"י הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה על מנת לחמם את העולם כדי שלא להטריח את אברהם בהכנסת אורחים. למרות זאת, אברהם מצפה לאורחים. הקב"ה לא מאכזב אותו ושולח שלושה מלאכים בדמות ערבים: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃". אברהם מזמין אותם לביתו: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃ יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ׃".
אל נא תעבור מעל עבדך. כתוב נא והוא לשון בקשה, מפני שאברהם התחנן אליהם וביקשם שיבואו לביתו, ומזה רואים מהי אהבת חסד ורודף צדקה וחסד.
להכנסת האורחים הזו ישנה משמעות גדולה וחשובה מאוד. הקב"ה שמר זכות זו במשך כמה מאות שנים ו"השתמש" בה בעת שהותם של בני ישראל במדבר, בעת שהוריד להם מזון מן השמיים – את המן.
באיזו זכות בני ישראל קיבלו את מזונותיהם בזמן שהותם במדבר שלא כדרך הטבע?
חז"ל אומרים שמה שאברהם עשה למלאכים שבאו אצלו בעצמו ולא ע"י שליח, גם ה' שילם לבניו אח"כ במדבר ע"י עצמו ולא ע"י שליח, וזה המן והשלו, ומה שנתן אברהם על ידי שליח ה' נתן לבני ישראל על ידי שליח, וזה מים שהיה ע"י משה שהיכה את הצור בחורב. ויש מקשים הרי אברהם היה אז בן 99 שנה ובוודאי זו לא הייתה הפעם היחידה שנתן אכילה ושתיה לאורחים, וא"כ מדוע רק משום הכנסת אורחים זו זכו בני ישראל לכך, והרי כל ימיו עסק בזה? וההסבר הוא שלתת אוכל ושתיה במדבר זה למעלה מדרך הטבע, מפני שזה מקום שומם וארץ לא זרועה, וכדי שתהיה להם הזכות לקבל שם אוכל, צריך היה גם זכות למעלה מדרך הטבע, ולכן רק בזכות זאת שאברהם אבינו לעת זקנתו ובימי חוליו ביום השלישי למילתו, לא רק שנתן להם לאכול, אלא גם רץ אחריהם ונזדרז למלא צורכיהם על הצד הטוב ביותר, זאת היא הזכות שעמדה לבני ישראל במדבר שיקבלו מזונותיהם גם שלא כדרך הטבע (באר יוסף).
מדוע נשלחו 3 מלאכים?
רש"י מסביר שאין מלאך אחד שעושה שתי שליחויות:
- מלאך אחד הגיע לבשר לשרה שבעוד שנה תלד את יצחק.
- מלאך שני הגיע לרפא את אברהם.
- מלאך שלישי הגיע להפוך את סדום.
אברהם מזמין אותם לאכול ולהתרענן באוהלו והם נענו לבקשתו. אברהם ביקש משרה לאפות מצות ורץ להביא שלושה עגלים צעירים כדי להכין לכל מלאך לשון בחרדל. אברהם עמד כל העת לידם כדי לשרתם. המלאך הראשון פנה אל אברהם ובישר שלו: "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה (כעת הזאת לשנה הבאה) וְהִנֵּה־בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו׃." כל אותה עת עמדה שרה מהצד השני והקשיבה לשיחה. שרה צחקה לשמע הבשורה, הרי: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים׃", אז כיצד ייתכן ש: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן׃"? הקב"ה השיב לאברהם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי׃ הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן׃". האם יש משהו שהקב"ה לא יכול לעשות? הרי הקב"ה הוא כל-יכול.
המלאכים סיימו את שליחותם אצל אברהם ושרה ועומדים להמשיך בשליחותם בהחרבת סדום. אברהם מלווה אותם בדרכם ללמדנו שהליווי הוא חלק מהכנסת האורחים: "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל־פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם׃".
הקב"ה החליט לא להסתיר מאברהם את תוכניתו להחריב את סדום: "וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה׃" מאחר והקב"ה נתן את הארץ לאברהם ולזרעו, ואברהם מחנך את בני ביתו לאמונה בה': "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל־אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלָיו׃". הקב"ה מספר לאברהם שבחמש הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים ובלע נעשים חטאים חמורים ביותר: " וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד׃", ועל כן הוא מתכוון לבדוק את הדברים מקרוב: "אֵרֲדָה־נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ ׀ כָּלָה וְאִם־לֹא אֵדָעָה׃". כמובן, שהכל גלוי וידוע לפני הקב"ה ואין לו צורך "לרדת לבדוק", אלא הוא בא ללמד את הדיינים שיבדקו וייראו בעצמם בטרם יחרצו דין.
אברהם מקיים שיחה עם הקב"ה ומנסה להציל את סדום בזכות צדיקים הנמצאים שם, אך הקב"ה מודיע לו שאין אפילו עשרה צדיקים בכל סדום: "וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה׃", ולכן נגזרה גזירה וסדום ושאר הערים תחרבנה.
- המלאכים מחלצים את לוט ומשפחתו מסדום
כל אותה עת שאברהם משוחח עם הקב"ה, המלאכים עושים דרכם בשליחות ה' לכיוון סדום, כאשר המטרה היא קודם כל לחלץ את לוט ומשפחתו ורק לאחר מכן לבצע את השליחות ולהחריב את העיר. המלאכים יכלו להגיע לסדום ברגע אחד, אך מאחר שמדובר במלאכי רחמים הם התקדמו רגלית על מנת לאפשר לאברהם לסנגר על תושבי סדום ואולי לצמצם או אף לבטל את הגזירה שגזר הקב"ה על סדום והסביבה.
המלאכים מתקרבים לעיר ולוט יושב בשער העיר. לוט קולט את המלאכים ויוצא אליהם כדי להזמינם לביתו: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־סְדֹם וַיַּרְא־לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה׃". יש לציין שזהו דבר המנוגד לכל חוקי סדום, האוסרים על הכנסת אורחים. המלאכים סירבו בתחילה, אך לוט הפציר בהם: "וַיִּפְצַר־בָּם מְאֹד" והם נענו: "וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתוֹ" . לוט הכניסם לביתו והחל להכין להם אוכל: "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ׃". תוך זמן קצר פשטה השמועה בכל סדום על כך שלוט הכניס אורחים לביתו וכל תושבי העיר הגיעו על מנת לבצע באורחים מעשה סדום: "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל־הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן כָּל־הָעָם מִקָּצֶה׃ וַיִּקְרְאוּ אֶל־לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם׃". לוט יצא מביתו והציע לתושבי סדום שייקחו את בנותיו ולא ייגעו באורחים: "הִנֵּה־נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה־נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל־תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי־עַל־כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי׃". תושבי סדום דחו את הצעתו והתעקשו שלוט יוציא את אורחיו. הם פנו לשבור את הדלת: "וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת". המלאכים שלחו יד, הכניסו את לוט לביתו וסגרו את הדלת. הם היכו את כל תושבי סדום בסנוורים, כך שלא יוכלו למצוא את הדלת: "וְאֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח׃".
המלאכים גילו ללוט שהם בשליחות להחריב את העיר והציעו לו לפנות לבני משפחתו כדי שיתפנו יחד איתו: "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל־לוֹט עֹד מִי־לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן־הַמָּקוֹם׃ כִּי־מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי־גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת־פְּנֵי יְהוָה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ׃". לוט פנה לחתניו, אך הם לא האמינו לו: "וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו׃". המלאכים דחקו בו לצאת עם אשתו ובנותיו ומבצע החילוץ יצא לדרך.
נשאלת השאלה: איזו זכות עמדה ללוט שיזכה לחילוץ שכזה?
התשובה היא שבזמן שלוט ירד עם אברהם ושרה למצרים, הם עמדו מול פרעה, מלך מצרים. לוט יכול היה לספר ששרה היא אשת אברהם, המצרים היו הורגים את אברהם, לוקחים את שרה אל פרעה ולוט היה יורש את כל רכושו של אברהם, שכידוע היה עשיר גדול. לוט שתק, וכשם שהציל את חייו של אברהם, הקב"ה השיב לו מידה כנגד מידה, ועכשיו הקב"ה מציל את חייו. כמו כן, הזכות שלו הייתה בזכות אברהם.
השחר עלה: "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת־אִשְׁתְּךָ וְאֶת־שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן־תִּסָּפֶה בַּעֲוֺן הָעִיר׃". לוט התמהמה כדי להציל את ממנו, והמלאכים אחזו בידם כדי להוציאם מן העיר והכל בחמלת ה': "וַיִּתְמַהְמָהּ ׀ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד־אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר׃". תוך כדי המילוט המלאך ציווה על לוט ומשפחתו לא להביט אחורה: "וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל־נַפְשֶׁךָ אַל־תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל־תַּעֲמֹד בְּכָל־הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן־תִּסָּפֶה׃ " ולברוח עד לאוהל אברהם. לוט חשש שאם הוא יהיה בקרבת אברהם הוא יחשב רשע, ולכן ביקש להימלט לעיר הסמוכה "צוער" שנחשבת לעיר צעירה שעוד לא הגדישה את הסאה מבחינת עוונות.
- הקב"ה מחריב את סדום
לוט נכנס לעיר צוער בזריחה, כאשר כבר מעלות השחר החל הקב"ה להוריד גשם על סדום והערים הסמוכות לה כדי לאפשר לתושבים הזדמנות אחרונה לחזור בתשובה (בדיוק כמו שירד גשם לפני המבול), אך משלא חזרו בתשובה התחלף הגשם בגפרית ואש, מחזה שטרם היה כדוגמתו בעולם: "הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה׃ וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְהוָה מִן הַשָּׁמָיִם׃." הקב"ה הפך את ההר עליו ישבו סדום וארבעת הערים הסמוכות לה והשמיד את כל התושבים והצמחייה באזור: "וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה׃". בזמן הזה לוט, אשתו ובנותיו נמלטו אל העיר צוער. המלאך הורה להם לא להביט לאחור, אך אשת לוט הביטה לאחור ונהפכה לנציב מלח: " וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח׃".
נשאלת השאלה: מדוע אשת לוט הפכה לנציב מלח?
רש"י מסביר שבלילה שבו לוט הזמין את המלאכים לביתו, הוא ביקש מאשתו לתת קצת מלח לאורחים. אשתו אמרה לו: "אף המנהג הרע הזה (של הכנסת אורחים), אתה בא להנהיג במקום הזה?". לאחר מכן היא עברה בין שכנותיה וביקשה מהן מלח כי יש להם אורחים, מתוך כוונה שהשכנים יבואו להתנכל לאורחים. הקב"ה העניש אותה מידה כנגד מידה, וכפי שניסח זאת רש"י: במלח חטאה ובמלח לקתה.
במהלך הפעולה של השחתת סדום ועמורה, הקב"ה מציל את לוט: "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט׃" . נשאלת השאלה מה כוונת: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם"?
רש"י מסביר שכשלוט היה במצרים הוא שמע את אברהם אומר על שרה שהיא אחותו. לוט לא גילה למצרים ששרה היא אשת אברהם מאחר וחס עליו. הקב"ה נהג בו מידה כנגד מידה, וכפי שלוט חס על אברהם, כך הקב"ה חס על לוט והצילו.
- לוט ובנותיו במערה
לוט חשש שגם העיר צוער תחרב, ולכן נמלט עם שתי בנותיו אל מערה: "וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו׃". בנותיו של לוט חשבו שכל העולם נחרב ולא יהיה להן עם מי להתחתן. הבת הבכורה הציעה שישקו את אביהן יין, ישכבו איתו וכך יהיה להן זרע: " וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ׃ לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע׃". הבת הבכורה שכבה עם לוט בלילה הראשון והבת הצעירה שכבה איתו בלילה השני. מהבת הבכורה נולד מואב: "וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם׃ ."מהבת השנייה נולד בן-עמי: "וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם׃". משני הבנים יצאו העמים: מואב ועמון.
- אברהם בגרר
אברהם בחר להתרחק מן המקום ועבר לגרר, אזור של פלשתים. גם שם חזר הסיפור שאברהם חושש שיהרגו אותו וייקחו את שרה, ולכן אמר שהיא אחותו. הפלשתים לקחו את שרה אל אבימלך מלך גרר. הקב"ה התגלה בלילה אל אבימלך ואמר לו שאם הוא יגע בשרה, הוא ימות כי היא נשואה לאברהם: " וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל׃". אמנם אבימלך לא נגע בשרה, אך הקב"ה העניש את המלך וכל בני ביתו ועצר להם את הילודה. אבימלך פיצה את אברהם ושרה בממון רב ושחררם. אברהם התפלל בעד אבימלך ובני ביתו והקב"ה ריפאם: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ׃ כִּי עָצֹר עָצַר יְהוָה בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם׃". מכאן למדים כמה הקב"ה מקפיד על קדושת המשפחה וכמה הניאוף חמור בעיניו עד שקבע עונש מוות על עוון ניאוף ("לא תנאף").
- לידת יצחק
כפי שהקב"ה הבטיח, שרה הרתה וילדה את יצחק: "וַיהוָה פָּקַד אֶת־שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃ וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים׃". אברהם קרא לבנו יצחק: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ הַנּוֹלַד־לוֹ אֲשֶׁר־יָלְדָה־לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק׃", וערך לו ברית מילה בגיל 8 ימים: "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן־שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים׃".
המתפלל על חברו – נענה תחילה
כעונש על לקיחת שרה לאבימלך, הקב"ה מנע מנשיהן ללדת. לאחר שאבימלך החזיר את שרה לאברהם, אברהם התפלל אל הקב"ה שיאפשר להן ללדת. רש"י מסביר שהקב"ה בא ללמדנו שאם אדם מתפלל עבור בעיה שיש לחברו, והמתפלל זקוק גם הוא לישועה באותו עניין, האדם שמתפלל נענה תחילה, ולראייה שרה נפקדה בבן וילדה בע"ה את יצחק. מכאן המשפט: המתפלל על חברו – נענה תחילה.
- אברהם נאלץ לגרש את הגר
יצחק נולד כאשר אברהם היה בן מאה ועל פי מדרש אגדה ביום הזה נפקדו הרבה עקרות בעולם, הרבה חולים נתרפאו, הרבה תפילות נענו והייתה שמחה רבה בעולם. כשיצחק נגמל, ערך אברהם משתה גדול.
כאשר שרה ראתה שישמעאל יורד לתרבות רעה מבחינת עבודה זרה וגילוי עריות, היא דרשה מאברהם לגרש את הגר ואת בנה: "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת־בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן־הָאָמָה הַזֹּאת עִם־בְּנִי עִם־יִצְחָק׃". הדבר חרה מאוד לאברהם: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ׃", אך הקב"ה הרגיע אותו שיקשיב לשרה כי כל הברכות תתקיימנה דרך יצחק, וגם ישמעאל לא יקופח ויהיה לעם גדול: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם אַל־יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל־הַנַּעַר וְעַל־אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע׃ וְגַם אֶת־בֶּן־הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא׃".
אברהם קם מוקדם ושלח את הגר וישמעאל עם מים ולחם: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם ׀ בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח־לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל־הָגָר שָׂם עַל־שִׁכְמָהּ וְאֶת־הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע׃". בדרך אזלו המים והגר הניחה את ישמעאל מתחת אחד השיחים כי לא רצתה לראות אותו סובל וגוסס מחוסר מים. הגר התרחקה והחלה לבכות: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל־אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת־קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ׃". הקב"ה שמע את תפילתו של ישמעאל לישועה, ושלח אליהם מלאך, שבישר לה שהקב"ה שמע את תפילתו וכי הוא דן את ישמעאל לפי מצבו היום, ולא לפי מעשיו הרעים שהוא צפוי לעשות בעתיד. כמו כן, הקב"ה יעשה אותו לגוי גדול: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים ׀ אֶל־הָגָר מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה־לָּךְ הָגָר אַל־תִּירְאִי כִּי־שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל־קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא־שָׁם׃ קוּמִי שְׂאִי אֶת־הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת־יָדֵךְ בּוֹ כִּי־לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ׃." הקב"ה פקח את עיניה של הגר ונגלתה בפניה באר מים: "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת־עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת־הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת־הַנָּעַר׃" וכך ניצלו. בהמשך הגר הביאה לישמעאל אישה מצריה שיינשא לה: "וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח־לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃".
- אברהם כורת ברית עם אבימלך בבאר שבע
אבימלך מלך פלשתים ראה את הברכה השורה על אברהם והגיע עם פיכול, שר צבאו, אל אברהם ואמר לו: "אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־אַתָּה עֹשֶׂה׃", וביקש ממנו שכשם שהוא איפשר לאברהם לגור בארצו, כך אברהם ישבע לו שהוא יאפשר לו, לבניו ולנכדיו להתגורר בארץ ישראל. אברהם הסכים: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ׃". אברהם התלונן שעבדי אבימלך גזלו ממנו באר מים. אבימלך התנצל על כך וטען שלא ידע מזה. הם כרתו ברית: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית׃". אברהם הביא שבע כבשים לאבימלך שהן יעידו על כך שהבאר שייכת לאברהם: "וַיֹּאמֶר כִּי אֶת־שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה־לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת־הַבְּאֵר הַזֹּאת׃". מאז נקרא המקום באר שבע: " עַל־כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם׃". רש"י מסביר כי אברהם נטע פרדס בבאר שבע, והקים אוהל למטרת הכנסת אורחים ולפרסום האמונה בקב"ה: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא־שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם׃". אברהם המשיך לגור בארץ פלשתים עשרים ושש שנה: "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים׃".
- עקדת יצחק
הקב"ה העמיד את אברהם בניסיון העשירי והוא עקדת יצחק: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל־אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה (ירושלים) וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃."
אברהם השכים קום, חבש את חמורו ויצא עם יצחק בלוויית ישמעאל ואליעזר אל ירושלים: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים׃". אברהם ראה ענן מרחף מעל ההר וביקש מישמעאל ומאליעזר שימתינו להם. אברהם לקח את עצי העולה, את האש ואת הסכין והחל לצעוד עם יצחק: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל־יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת־הָאֵשׁ וְאֶת־הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃". יצחק שאל היכן הקורבן ואברהם רמז לו שזה הוא: "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׃ וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי". למרות זאת, יצחק הלך בלב שלם עם אביו: "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו׃".
כשהגיעו לראש ההר, אברהם הקים את המזבח, ערך את העצים וקשר את יצחק. אברהם הניף את הסכין: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ׃". בדיוק ברגע זה התגלה אליו מלאך שעצר אותו: "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם ׀ אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל־הַנַּעַר וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי ׀ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי־יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ מִמֶּנִּי׃."
אברהם הביט הצידה וראה איל, וניגש להעלות אותו לעולה במקום את יצחק: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ׃." אברהם קרא למקום ה' יראה: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה ׀ יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה׃". הכוונה היא שלעתיד לבוא על ההר הזה הקב"ה יראה לבני ישראל.
לאחר מכן התגלה המלאך שנית אל אברהם ואמר לו שבזכות המעשה הזה הוא ויצחק יזכו לברכות: "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל־אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן־הַשָּׁמָיִם׃ וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידֶךָ׃."
מהן הברכות שקיבלו אברהם ויצחק בזכות מעשה העקידה?
"כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃ וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי׃."
לאחר מכן אברהם חזר עם יצחק, ישמעאל ואליעזר לבאר שבע: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל־בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע׃".
- הולדת רבקה
הפרשה מסתיימת בסיפור הולדת רבקה. מילכה, אשתו של נחור, אחיו של אברהם, ילדה את בתואל, שילד את רבקה: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם־הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ׃ ... וְאֵת בְּתוּאֵל׃ וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת־רִבְקָה". כל זה נכתב כדי לספר שנולדה רבקה, אשתו לעתיד של יצחק.
מהם המסרים בפרשה?
- "וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃". שמאי אומר: הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. בא ללמד שאם אדם נותן לחברו את כל המתנות שבעולם, אך פניו זועמות, התורה מחשיבה לו כאילו לא נתן לו כלום. ולהיפך, אם אדם מקבל את חברו בסבר פנים יפות ואפילו לא נתן לו כלום, התורה מחשיבה לו כאילו נתן לו את כל המתנות שבעולם.
- גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה . אנו למדים מאברהם אבינו שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, והשאלה היא מאיפה ידע אברהם אבינו עצמו שהכנסת אורחים גדולה יותר עד שהשאיר את הקב"ה וקיבל את האורחים? והתירוץ מפני שאברהם אבינו ראה שהקב"ה הוציא חמה מנרתיקה שלא יבואו אליו אורחים, ואם קבלת פני השכינה גדולה וחשובה יותר, לא היה צריך להוציא את החמה מנרתיקה, שבמילא לא יקבל אורחים כשהקב"ה בא לבקרו.
- וה' פקד את שרה. אומר רש"י המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה. מספרים שאחד בא להתאונן בפני צדיק אחד שחברו פתח חנות סמוך לחנותו ומוכר את אותם חפצים. ענה לו הצדיק: "תתפלל שיבואו קונים אצל חברך וממילא תתברך גם אתה מזה."
- ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים. שואלים המפרשים, למה את הציווי של העקידה, ציווה הקב"ה בעצמו, כמו שכתובקח את בנך, אבל להוריד את יצחק מהמזבח די היה בשליחות של מלאך? ומתרצים כי לשחוט יהודי זה רק ה' יכול לצוות, אבל להציל יהודי די גם במלאך.
- מכל מצווה שאדם עושה נברא מלאך שביום הדין מסנגר עליו. ולא חשכת את בנך את יחידך 'ממני'. לכאורה היה לו לומרמה', אלא מפרש הגר"א שאמר המלאך לאברהם אל תחשוב שלא קיימת את המצווה בשלמות, אני הוא המלאך שנבראתי ממצווה זו וראה שאני מושלם, וזה פירוש 'ממני' מזה שאתה רואה אותי מלאך מושלם סימן הוא שקיימת את המצווה בשלימות.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה