פרשת וישלח

הפרשה נפתחת בפסוק: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם׃."

 הנושאים הנידונים בפרשת וישלח:

• ההכנות למפגש עם עשו
• יעקב נאבק במלאך
• המפגש בין יעקב לעשו
• מעשה דינה
• הקב"ה משנה את שמו של יעקב לישראל
• הולדת בנימין ופטירת רחל
• פטירת יצחק

• ההכנות למפגש עם עשו

יעקב שולח מלאכים אל עשו כדי שיאמרו לו שהוא בא כדי להתפייס עימו, לאחר שנטל ממנו את הברכות. יעקב ביקש מהם שיגידו לעשו שהברכות לא התקיימו בו, ולכן אין לו סיבה להמשיך לשנוא אותו מאחר והוא גר אצל לבן, כך שהוא לא נעשה "גביר לאחיך". הוא שמר תרי"ג מצוות ולא למד ממעשיו הרעים של לבן. כמו כן, יצחק בירך אותו בברכה "מטל השמיים ומשמני הארץ", אך יעקב זכה לצאן ובקר: "וַיְהִי־לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֶיךָ׃".

המלאכים חזרו וסיפרו ליעקב שעשו עודנו בשנאתו כלפיו ויוצא נגדו עם ארבע מאות אנשים: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׃". יעקב חשש מאוד: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ".

יעקב נערך למפגש עם עשו בשלוש דרכים:

• יעקב מחלק את האנשים שאיתו לשני מחנות: "וַיַּחַץ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וְאֶת־הַצֹּאן וְאֶת־הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׃", במקרה שמחנה אחד יותקף, האחר יוכל לברוח: "וַיֹּאמֶר אִם־יָבוֹא עֵשָׂו אֶל־הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׃".
• יעקב מתפלל לה': "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי־יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן־יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל־בָּנִים׃ וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפֵר מֵרֹב׃".
• יעקב שולח מתנות לעשו: עזים, תיישים, רחלים, אילים, גמלים, פרות, פרים, אתונות, ועיירים. כל עדר הוא סידר בנפרד עם שליח משלו וביקש שיהיה רווח בין כל עדר: "וַיִּתֵּן בְּיַד־עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר׃", וביקש מכל שליח להגיד שזו מתנה מיעקב שיגיע עוד מעט לפגוש אותך: "וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם־הוּא אַחֲרֵינוּ׃", כדי שעשו יראה שהוא מקבל הרבה מתנות, וכך קיווה יעקב שהדבר יקטין את עוינותו כלפיו: "כִּי־אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי־כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי׃".

• יעקב נאבק במלאך

יעקב קם בלילה והחל להעביר את כל משפחתו ורכושו מעבר לנהר יבוק. יעקב שכח פכים קטנים והלך להביאם ואז הופיע מלאך, שרו של עשו, שהחל להיאבק ביעקב במאבק שנמשך עד עלות השחר: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׃". המלאך נוכח שהוא לא מצליח לנצח את יעקב, אז הוא פגע במפרק הירך של יעקב: "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ׃". המלאך ביקש מיעקב שישחרר אותו כי עלה השחר ועליו להגיד שירה לקב"ה. יעקב השיב לו שהוא לא ישחרר אותו עד שהמלאך יודה שהברכות של יצחק הגיעו אליו ביושר ולא במרמה. המלאך השיב לו שהקב"ה עתיד להתגלות אליו בבית אל ולהחליף את שמו מיעקב לישראל, לברך את יעקב, ולא יאמר עוד שהברכות הגיעו אליו במרמה, אלא בשררה ובגילוי פנים. אז גם המלאך יהיה שם ויאשר שהברכות הגיעו אליו ביושר: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃". יעקב קרא למקום פניאל: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי׃". כתוצאה מן המאבק במלאך, יעקב צלע: "וְהוּא צֹלֵעַ עַל־יְרֵכוֹ׃". השמש זרחה וריפאה את צליעתו.

הקב"ה ציווה את בני ישראל במעמד הר סיני לא לאכול את גיד הנשה כדי שבני ישראל יזכרו את הנס שנעשה ליעקב אבינו: "עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה׃".

• המפגש בין יעקב לעשו

יעקב ראה שעשו מתקדם לעברם. הוא הציב את השפחות וילדיהן ראשונות ולאחריהן את לאה וילדיה ולבסוף את רחל ויוסף: "וַיָּשֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת־לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת־רָחֵל וְאֶת־יוֹסֵף אַחֲרֹנִים׃". יעקב הלך בראש והשתחווה ארצה שבע פעמים עד שהגיע לעשו: "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד־גִּשְׁתּוֹ עַד־אָחִיו׃". על פי ספר הזוהר הקב"ה נגלה ליעקב, כך שיעקב השתחווה לקב"ה ולא לעשו. יעקב התפלל שהמפגש עם עשו יעבור בשלום. עשו ראה שיעקב, כביכול, משתחווה לו, והתעוררו אצלו רחמים גדולים כלפיו, עד שרץ אל יעקב חיבק ונישק אותו ושניהם בכו: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ׃".

ראשונות השתחוו השפחות וילדיהן, לאחר מכן השתחוו לאה וילדיה, ולבסוף ניגשו יוסף ורחל להשתחוות לפני עשו. רש"י מסביר שהאימהות ניגשו לפני הבנים, אך מאחר שרחל הייתה יפת-תואר, יוסף ניגש לפניה כדי להסתירה מפני עשו. עשו פנה אל יעקב ושאל אותו מדוע כל המתנות הללו, ויעקב השיב: "לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי׃". עשו ענה לו שיש לו הרבה ושישמור אותן לעצמו וגם התכוון שאת הברכות שקיבל מיצחק, ישמור לעצמו: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ־לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר־לָךְ׃". למרות זאת יעקב הפציר בעשו שיקבל את המתנות משני טעמים, כפי שרש"י מסביר:

• פני עשו חשובים ליעקב כפני המלאך, שרו של עשו, שפגש בלילה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל־נָא אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים". יעקב הזכיר לעשו שהוא ראה את המלאך כדי שעשו יחשוב בליבו: אם יעקב ראה מלאך וניצל, אז מעכשיו אני לא יכול לנצחו.
• על כך שעשו מסכים למחול לו על עניין הברכות שיעקב לקח לעשו: "וַתִּרְצֵנִי׃".

לבסוף עשו הסכים לקחת את המתנות: "וַיִּפְצַר־בּוֹ וַיִּקָּח׃".

עשו הציע ליעקב שהם ילכו יחד לשעיר ועשו יאט את קצב ההליכה בשבילו: "וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ׃". יעקב השיב לו שהילדים רכים וגם הצאן והבקר צריכים ללכת בקצב איטי בלי שיזרזו אותם, כדי שהצאן לא ימות: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי־הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל־הַצֹּאן׃", ולכן אמר לעשו שהוא יתקדם ויעקב יגיע בהמשך. עשו הציע שחלק מאנשיו ילוו את יעקב, אך יעקב אמר לו שאין לו צורך בהם. כך עשו הלך לשעיר ונפרדו דרכיהם: "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה׃". יעקב המשיך עד סוכות והתגורר שם שנה וחצי: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם סֻכּוֹת׃".

לאחר מכן יעקב הגיע לעיר שכם וקנה שם חלקת אדמה: "וַיִּקֶן אֶת־חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה־שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי־חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה׃",  כדי שיוכל לבנות עליה מזבח ולפרסם את הנס שהקב"ה עשה לו. יעקב קרא למזבח אל אלוהי ישראל: "וַיַּצֶּב־שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא־לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃".

• מעשה דינה

דינה, בתו של יעקב, יצאה לראות את מנהגי בנות העיר שכם. שכם, בנו של חמור, שליט האזור, ראה אותה ואנס אותה: "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַֽחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּֽהָ:". הוא התאהב בה וניסה לשכנעה להינשא לו. הוא פנה אל אביו שיסייע בידו. יעקב שמע על דבר התועבה שנעשה בבתו ושתק עד אשר שבו בניו: "וְיַֽעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶֽחֱרִשׁ יַֽעֲקֹב עַד בֹּאָֽם:". חמור ושכם הגיעו לדבר עם יעקב ובמקביל בני יעקב שבו מן השדה, והדבר חרה להם מאוד: "וּבְנֵי יַֽעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָֽאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּֽת יַֽעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵֽעָשֶֽׂה:".

שכם פנה אל יעקב ובניו וסיפר שבנו, חמור, מעוניין מאוד להינשא לדינה והוא מבקש שיתנו לו אותה לאישה, ואף הציע להם שהם יתחתנו עם בנותיהם והם יתחתנו עם בנות יעקב ויקיימו ביניהם קשרי מסחר. שכם הציע להם לקבל עבור דינה כל סכום שירצו לקבוע בכתובה: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה."

הדבר ששכם וחמור לא ידעו הוא שבעוון חטיפת דינה ומעשה גילוי העריות, הם וכל תושבי עירם חייבים מיתה על עצם המעשה, ועל כך שאנשי העיר לא דנו אותו על המעשה שעשה. הם עברו על מצוות בני נח.

בני יעקב השיבו לו שהם לא יכולים לתת לו את דינה עד אשר כל תושבי שכם יעברו ברית מילה כי זו בושה עבורם לתת את אחותם לאדם שהוא ערל:  "וַיֹּֽאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַֽעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּֽי חֶרְפָּה הִוא לָֽנוּ:". בני יעקב התנו שאם שכם, חמור ותושבי העיר יעברו ברית מילה, הם יסכימו על קשרי נישואין ומסחר ביניהם לבין תושבי העיר: "אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּֽהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָֽר: וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹֽתֵיכֶם נִֽקַּֽח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָֽד:". במידה והם לא יקבלו את ההצעה, יעקב ובניו ימשיכו בדרכם. שכם וחמור קיבלו את דבריהם: "וַיִּֽיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמֽוֹר:", ופנו לשכנע את תושבי עירם, שהסכימו לעבור ברית מילה: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹֽצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹֽצְאֵי שַׁעַר עִירֽוֹ:".

ביום השלישי לברית המילה של תושבי העיר, כשהם חלשים מהכאבים, נכנסו שמעון ולוי לעיר והרגו את כל הזכרים בעיר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּֽהְיוֹתָם כֹּֽאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַֽעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּֽהַרְגוּ כָּל זָכָֽר: וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָֽרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵֽאוּ:". לאחר מכן הגיעו שאר בני יעקב אל העיר ועל פי דין לקחו את נשותיהם, ילדיהם ושאר רכושם.

יעקב פנה אל שמעון ואל לוי ואמר להם שהם מסכנים אותו מאחר והם מעט ואילו תושבי האזור רבים ויכולים להורגם. תשובתם ליעקב: "וַיֹּאמְרוּ הַֽכְזוֹנָה יַֽעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵֽנוּ:".

הקב"ה פנה אל יעקב ואמר לו שצרת דינה באה עליו מאחר והוא לא קיים את נדרו בזמן, ועליו לעשות מזבח בבית אל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶֽל יַֽעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַֽעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִֽיךָ:".

יעקב פנה אל כל בני ביתו וביקש מהם שיביאו לו את כל הדברים הקשורים לעבודה זרה שהם הביאו איתם מאנשי שכם כדי שהוא יקבור את זה באדמה. לאחר מכן יעקב ומשפחתו המשיכו לבית אל. הקב"ה הפיל פחד על הערים שבסביבה כדי שלא יפגעו בהם: "וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶֽעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָֽדְפוּ אַֽחֲרֵי בְּנֵי יַֽעֲקֹֽב:". יעקב הקים מזבח בבית אל: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָֽאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִֽיו:". הפרשה מספרת כי דבורה המניקה של רבקה נפטרה ונקברה שם.

• הקב"ה משנה את שמו של יעקב לישראל

הקב"ה נגלה אל יעקב, בירך אותו ואמר לו שמעכשיו לא יקרא שמו יעקב, אלא ישראל: "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַֽעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתֽוֹ: וַיֹּֽאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַֽעֲקֹב לֹֽא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַֽעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִֽהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵֽל:", והוסיף: "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִֽהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵֽחֲלָצֶיךָ יֵצֵֽאוּ:". לסיום הקב"ה מבטיח את ארץ ישראל ליעקב ולזרעו אחריו: "וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַֽחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָֽרֶץ:". יעקב מקים מצבה וקורא למקום בית אל: "וַיִּקְרָא יַֽעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵֽל:".

בספר 'טעם התורה' מצוין כי האר"י הקדוש כתב שישראל הוא שם כללי ובו כתובים כל האבות והאמהות:

י – יצחק, יעקב

ש – שרה

ר – רחל, רבקה

א – אברהם

ל – לאה

• הולדת בנימין ופטירת רחל

יעקב ומשפחתו המשיכו מבית אל לכיוון אפרת. בדרך רחל ילדה בלידה קשה שתי בנות ובן ולאחר הלידה נפטרה. יעקב קרא לבן הנולד בנימין : "וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַֽיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּֽהּ: וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַֽמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּֽי גַם זֶה לָךְ בֵּֽן: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָֽרָא לוֹ בִנְיָמִֽין:".

יעקב קבר את רחל על הדרך: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָֽחֶם:" והציב מצבה: "וַיַּצֵּב יַֽעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻֽרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻֽרַת רָחֵל עַד הַיּֽוֹם:".

רש"י מפרש שלאחר פטירת רחל, יעקב העביר את מיטתו, שהייתה באופן קבוע באוהל רחל, אל אוהל בלהה, שפחת רחל. ראובן, בן לאה, אמר איך ייתכן ששפחת רחל יותר חשובה מלאה אימו, ולכן הלך והעביר את מיטת יעקב אל אוהל לאה. הדבר נחשב כמעשה חמור ביותר עד כדי כך שנחשב לראובן כאילו הוא שכב עם בלהה: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵֽל".

התורה מסכמת שעכשיו, לאחר לידת בנימין, נולדו ליעקב 12 בנים: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַֽעֲקֹב שְׁנֵים עָשָֽׂר:" על פי הפירוט הבא:

לאה – ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון: "בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַֽעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִֽיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבֻלֽוּן:".

רחל – יוסף ובנימין: "בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִֽן:".

בלהה (שפחת רחל) – דן ונפתלי: "וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִֽי:".

זלפה (שפחת לאה) – גד ואשר: "וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר".

• פטירת יצחק

יעקב המשיך אל אביו יצחק שבקרית ארבע: "וַיָּבֹא יַֽעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָֽאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָֽק:". הם חיו ביחד עוד 22 שנה עד שיצחק נפטר מן העולם בגיל 180, ויעקב ועשו קברו אותו במערת המכפלה: "וַיִּֽהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָֽה: וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַֽעֲקֹב בָּנָֽיו:".

בהמשך הפרשה מסופר כי עשו לקח את כל משפחתו ורכושו מאחר שהארץ לא הספיקה מבחינת המרעה לצאן של יעקב ועשו ביחד: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַֽעֲקֹב אָחִֽיו: כִּֽי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָֽכְלָה אֶרֶץ מְגֽוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶֽם:". עשו הלך והתיישב בהר שעיר: "וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדֽוֹם:".

מהם המסרים בפרשה?

• כי במקלי עברתי את הירדן הזה. אומרים על דרך המוסר שמי שֶּׁמֵּקֵל תמיד, "עברתי" יכול לעבור על איסורים.
• הצילני נא מיד אחי מיד עשו. הגויים באים לפעמים על ישראל בדרך טובה שנתדבק בהם ולהיות כמוהם, ולפעמים הם באים בכוח ובאכזריות, וזה שהתפלל יעקב הצילני מיד אחי פירוש כשבא בדרך טובה שנוהג כמו אח ורע, ומיד עשופירוש כשבא בזרוע ובכוח.
• כתוב בזוהר שהמתפלל צריך מה שיותר לפרט את העניין, והראיה שיעקב פירט מיד אחי מיד עשו. אפילו שהקב"ה יודע את הכל, צריכים לפרט.
• ואתה אמרת היטב איטיב עמך . הדרך היא כששואלים לאיש מה שלומך הוא עונה ברוך ה' טוב לי, וכשאומר כך, אומר הקב"ה: אם אתה שמח בחלקך ואין לך טענות עליי גם אני איטיב עמך. אני אוסיף לך עוד טובות, וזה הוא איטיב.אם אתה אומר טוב לי, מוסיף לך הקב"ה עוד טוב.
• כתובורוח תשימו בין עדר ובין עדר. מפרש רש"י כדי להשביע עינו של אותו רשע שיחשוב שזו מתנה גדולה, אומר רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל וכי מה יש בין עדר לעדר הבל ורוח, ללמד לנו מה זה עולם הזה הבל ורעות רוח.
• חז"ל אומריםשלושה מקומות אין הגויים יכולים לטעון ששייכים להם:
• א. חברון מפני שאברהם שילם על זה בכסף מלא.
• ב. שכם קנה יעקב במאה קשיטה.
• ג. מקום המקדש קנה דוד מארונה היבוסי בשש מאות שקל.

ונסיים בסיפור מתוך הספר 'טעם התורה':

הניצוץ היהודי

להלן סיפור מופלא ביותר, ויש בו כדי ללמדנו על העובדה, כי הניצוץ בקרב האדם היהודי תמיד נמצא שם, וכיצד הקב"ה מגלגל את העניינים:

פרלה כהן הייתה אחת מהבנות שהשתתפו בשיעורי תורה בבית חב"ד בליאון שבצרפת. עם הזמן, למדו המשתתפות עוד ועוד מושגים ביהדות, ואף החלו ליישם את הדברים צעד אחר צעד. באחד השיעורים, הסבירה הרבנית גורביץ אודות מצוות מזוזה וחשיבותה.

הדברים חדרו לליבה של פרלה, ובעקבות זאת החליטה לקבוע מזוזה בפתח ביתה, ואכן בתוך זמן קצר התנוססה מזוזה מהודרת על משקוף הבית וקיבלה את פני הבאים. תקופה קצרה נחה המזוזה על מקומה בשלום, אולם לאחר מכן נעלמה מפתח הבית.

היה זה לאחר שחברותיה הסבירו לה, כי מסוכן לשים סימן יהודי כה מובהק בסביבה של גויים, היות שהאנטישמיות בצרפת גואה וישנם רבים המבקשים לפגוע ביהודים ובראותם סממן מובהק  זה – לא יהססו לבצע את זממם. החשש חלחל ללבה של פרלה, והיא הסירה את המזוזה בצער.

שבועות אחדים חלפו, וכאשר באחד הימים הגיעה פרלה לדירתה, על הדלת מצאה פתק האומר: "נמצאת אצלי חבילה עבורך – השכן מקומה שלישית".

היא מיהרה בסקרנות אל דלת השכן, כשהיא תוהה: 'כיצד הגיעה חבילה הממוענת עבורי לשכן? ובכלל איני מכירה אותו'. כשהגיעה אליה נקשה עליה. שכן חביב יצא מפתח הדלת בעל סבר פנים מחוייכות ובידיו חבילה. הוא הסביר לי כי 'במקרה' עבר בחדר המדרגות בדיוק כאשר הדוור הגיע למסור לה את החבילה הממוענת עבורה. מאחר והדוור נקש על דלתה מספר פעמים ולא התקבל כל מענה מדירתה, פנה הוא אליו והציע לקחת את החבילה אליו.

פרלה לקחה את המשלוח בתודה ופנתה לצאת. או אז אמר לה השכן בעברית: "שלום". "האם אתה יהודי?" שאלה פרלה בפליאה. "אכן כן" השיב השכן וביקש לשאול: "אמרי נא לי, מדוע הורדת את המזוזה שהייתה על פתח ביתך?" לשאלה זו היא לבטח לא ציפתה. פרלה התנצלה והחלה לגמגם, כשניסתה להסביר את הסכנה הטמונה בהכרזת יהדותה בגאון בפני כל עם  ועדה.

השכן הקשיב לדבריה בפנים מהורהרות והחל לספר: "אני ניצול שואה. נשארתי בודד בעולם, לאחר שאיבדתי במלחמה לא עלינו את אשתי ואת ילדיי. רציתי לברוח מהתורה והמצוות, ולכן הגעתי לגור באזור זה".

"כאן – הייתי בטוח – לא אפגוש יהודים. ואכן, מאז המלחמה ועד היום לא התעסקתי בשום דבר הקשור ליהדות. לפני כחודש התקלקלה המעלית, ונאלצתי לעלות במדרגות. לפתע הבחנתי במזוזה על דלת ביתך, וברגע אחד צפו ועלו בי זיכרונות מן העבר הרחוק. במשך כחצי שעה עמדתי ליד המזוזה, אוחז בה ומתייפח, מרגיש שהמזוזה שוב מחברת אותי  אל עברי. מאז, התחלתי לעלות ברגל יום יום כדי לנשק את המזוזה שלך, ולמלא בתוכי את החלל החסר".

השכן סיים את סיפור ואמר: "כעת בוודאי תביני עד כמה התאכזבתי, כאשר ראיתי שהמזוזה הוסרה". עוד באותו היום הוחזרה המזוזה אל פתח הבית, ויחד איתה חזר גם השכן, ר' אברהם לונדרט, לחיות מחדש כיהודי.

 כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—