עמוד הבית » פרשת פינחס

פרשת פינחס

צילום: pexels
מה בפרשה? הפרשה נפתחת בפסוקים: " וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "

הנושאים הנידונים בפרשת פינחס:

  • מעשה פינחס
  • בנות צלפחד
  • מינוי יהושע בן נון למנהיג
  • מפקד בני ישראל
  • קורבנות המועדים

 

  • מעשה פנחס

בפרשה הקודמת סופר כי בני ישראל הגיעו למקום שנקרא שיטים: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים". כאמור, בלעם יעץ לבלק, מלך מואב, להחטיא את בני ישראל בזנות ובעבודה זרה, וכך עשה. בני ישראל חטאו עם בנות מואב ומדיין שפיתו אותם לעבוד את אלילן, שנקרא 'בעל פעור', שהוא העבודה הזרה השפלה ביותר: " וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר" . בתגובה הקב"ה הביא עליהם מגיפה: " וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. "

משה כינס את ראשי השבטים והורה להם להרוג כל מי שלקח אישה נוכריה.

נשיא שבט שמעון, ששמו זמרי בן סלוא, לקח אישה מבנות מדיין ושמה כזבי בת צור. ביחד הוא בא למשה רבנו  ושאל אותו אם האישה הזו אסורה, איך אתה (משה) נשאת לאישה את ציפורה שהיא אישה מדיינית?

משה היסס לרגע ובני ישראל שראו את החרפה הנוראית הזו והחלו לבכות. פינחס בן אלעזר, נזכר בהלכה לפיה: "מי שמתחתן עם גויה, קנאים הורגים אותו". פינחס היה קנאי מאוד להשם ולא יכול היא לשאת את חילול השם. הוא לקח רומח והרג את שניהם בשעת המעשה.

בני ישראל יצאו נגד פינחס בטענה: "איך יתכן שפינחס, שאמו היא נכדה של יתרו המדייני, העז להרוג נשיא מישראל?"  בתגובה הורה הקב"ה למשה שיגיד לכולם ש: "פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם". כלומר, פינחס הסיר את כעסו של הקב"ה מעל בני ישראל, וכך פסקה המגיפה והם ניצלו.

"הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי".  בתיבת  "חמתי"  יש את האותיות חי מת, – פירוש: בגלל שהרג את זמרי, השיב את ישראל לחיים (תורת הפרשה).

מעבר לך, מאחר וקנאתו הייתה לשם שמיים בלבד, השכר על פעולתו הוא שפינחס ובניו יזכו לכהונה: "לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם–תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם" . אומרים חז"ל, בדין שיטול שכרו, אם הציל את ישראל, נמצא שעל כל שעה ושעה מגיע לו לחיות 600,000 שעות, אם-כן, חי לעולם, כדי לשלם לו שכרו, ולכן (אליהו שהוא) פינחס חי לעולם. כלומר, מאחר שפינחס  עשה שלום בין בני ישראל לבין הקב"ה, אז הקב"ה נתן לו חיי נצח! פינחס הוא אליהו הנביא שמגיע לכל ברית מילה.

צילום: pexels

שאלה: מאין מופיע העניין שאליהו הנביא מגיע לכל ברית מילה?

תשובה: פינחס נקרא "אליהו מלאך הברית."  כתוב בזוהר הקדוש, שבגלל שאמר לה' (בנ"ך מלכים) כלל ישראל עברו בריתך, לכן אמר לו ה', אתה מקטרג על ישראל, חייב אתה לבוא לכל ברית-מילה. מסביר האר"י, איזה עונש זה שצריך להשתתף בברית, אדרבא, זה מצוה גדולה, אלא שהוא מפסיד מהחידושים מישיבה-של-מעלה, כי לפעמים באמצע החידוש, הוא צריך לרדת להשתתף בברית.

שאלה: מדוע לא כתוב שמו של זמרי בסוף פרשת בלק, אלא רק בפרשת פינחס?

תשובה: כי בפרשת פינחס הקב"ה רצה לציין שבחו של פינחס שהתגבר להרוג אפילו נשיא בישראל, כמו זמרי, אך אין התורה מספרת סתם לשון-הרע שלא לתועלת.

בהמשך נכתב כי הקב"ה ביקש ממשה לשנוא את המדיינים ולהורגם: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם".

נשאלת השאלה: הרי גם המואבים החטיאו את בני ישראל. מדוע לא ציווה הקב"ה להרוג גם אותם?

תשובה: רות היא הסבתא רבתא של דוד המלך, ממנו בע"ה עתיד לצאת המשיח.

צילום: pexels
  • בנות צלפחד

בני ישראל נדדו במדבר קרוב ל-40 שנה והתקרב הרגע שיזכו להיכנס לארץ כנען, ויחלקו את הנחלות בין השבטים. כל זכר מגיל עשרים שנה ומעלה יזכה לקבל נחלה בארץ.

היה אדם משבט מנשה ושמו צלפחד. הוא היה האדם הראשון שמת בגלל חילול שבת. הוא קושש עצים ביום השבת ונסקל באבנים ומת. הוא הותיר אחריו 5 בנות: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו–מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. " בנות צלפחד שמעו שהארץ תתחלק לגברים ולא לנשים וגם הן רצו  לקבל נחלה. הן פנו למשה שפנה לקב"ה. הקב"ה הצדיק אותן וציוה כי הן תקבלנה את נחלת אביהם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן".

מעבר לכך הקב"ה הגדיר את סדר הירושה: "וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ–וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ וְאִם-אֵין לוֹ, בַּת–וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְאֶחָיו וְאִם-אֵין לוֹ, אַחִים–וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לַאֲחֵי אָבִיו וְאִם-אֵין אַחִים, לְאָבִיו–וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה."

צילום: pexels

שאלה: מה הדין לגבי גר?

תשובה: לכל ישראל, יש להם יורשים, חוץ מן הגר, שכל הקודם לזכות בנכסיו זכה.

 

  • מינוי יהושע בן נון למנהיג

משה ראה שהקב"ה מדבר איתו על נחלות בארץ, ועלתה בו המחשבה שאולי הקב"ה ביטל את הגזירה, לפיה הוא לא יכנס לארץ. הקב"ה ראה את מחשבתו ומייד אמר לו שהגזירה עודנה עומדת בגלל מי מריבה. יחד עם זאת הקב"ה אמר למשה שהוא  יעלה להר העברים ומשם הוא ייתן לו לראות את הארץ: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל." לאחר מכן הוסיף הקב"ה שמשה יפטר מן העולם: "וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ.  "

משה פנה אל הקב"ה שימנה מנהיג במקומו: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. " הקב"ה הודיע למשה שיהושע בן נון יתמנה למנהיג במקום משה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן–אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "

משה מילא את הצו האלוקי, לקח את יהושע בן נון והעמיד אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העם, הניח את ידיו עליו והעביר לו את ההנהגה מול כל בני ישראל: "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה. "

"וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו. " דרשו חז"ל, ולא כל הודך, זקנים שבדור אמרו, פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה, אוי לאותה בושה, ואוי לאותה כלימה. מפרש החיד"א, שיהושע, אף על פי שהיה גדול בתורה, לא התבייש, והיה מסדר בבית-המדרש את השולחנות והספסלים, והזקנים התביישו לעשות כן, ואחרי שראו שיהושע זכה להיות מנהיג ישראל, אמרו אוי לאותה בושה, הם מתחרטים על-זה שהתביישו לסדר את בית-המדרש כיהושע.

 

  • מפקד בני ישראל

כאמור, המגיפה הפילה עשרים וארבעה אלף איש  מבני ישראל. רק כדי לסבר את האוזן: מניין כל חללי מערכות ישראל בשנת 2022 עמד על 24,068.

לאחר המגיפה הקב"ה ביקש למנות את בני ישראל לפני כניסתם לארץ והתוצאה היא 601,730:  "אֵלֶּה, פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וָאָלֶף; שְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים.  "

 

  • קורבנות המועדים

הקב"ה הורה למשה שמלבד הקורבנות שיש להקריב כל יום, ישנם קורבנות מיוחדים שנקראים: מוספים. בפרשה מפורט אילו מוספים יש להקריב בשבתות, בראשי חודשים, בימים הנוראים ובשלושת הרגלים.

בקרבנות המוספים של חג-הסוכות הקריבו 70 פרים, שהם כנגד 70 אומות העולם. ביום הראשון הקריבו 13 פרים, ביום השני – 12 ובכל יום פחתו פר אחד, וכך הלאה כדי להחליש את כוחם שיהיו פוחתין והולכין. ובכל-זאת בזמן המקדש, היו הקרבנות מגינים עליהן. ואמרו חז"ל, אילו היו יודעים הגויים, כמה שבית-המקדש עושה להם טובה, היו מעמידים שומרים יומם ולילה לא לגעת בו. ומרוב טיפשותם, החריבוהו.

מהם המסרים בפרשה?

הרבי אמר לתלמידים, אין להתבייש לסדר את הספרים והספסלים בכתה ובבית-הכנסת, כי זו זכות גדולה להיות ממזכי הרבים, כמו שאנו רואים אצל יהושע.

כאשר בנות צלפחד עמדו לפני משה בבקשה לקבל נחלה הן אמרו: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ." מה משמעות דבריהן? הן למעשה אומרות למשה: אבא שלנו לא השתתף במרד של עדת קורח נגדך. במילים אחרות: אבא שלנו הצביע בעדך! משה הבין מייד שהוא נגוע בעניין באופן אישי, ולכן הוא פנה אל הקב"ה שיכריע בעניין. הלוואי שלהנהגה שלנו  ולנו יהיה את המוסר הגבוה של כפי שהיה למשה רבינו.

כתוב ברש"י, מה עניין עצרת אחרי שעבר חג-הסוכות, כי הקב"ה אומר לישראל קשה עלי פרידתכם. בעלי-מוסר אומרים, שהקב"ה אומר" קשה עלי פרידתכם", שקשה לו פירוד הלבבות בישראל, שצריכים להיות באחדות, ואז יהיה הצלחה גדולה.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה,

 ותומכיה מאושר 

– טעמו וראו כי טוב ה'—  

בכתיבה הסתמכתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א: https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi

הוספת תגובה

הוספת תגובה