קולות בין עולמות

“קולות בין עולמות” הוא הספר שזרם ממנו בלי תכנון מוקדם, ספר שלפי דבריו כתב את עצמו. אבל כדי להבין את הספר, צריך קודם להכיר את האדם.

ילד שקפץ כיתה וחיפש את הנישה שלו

הוא נולד בחיפה, בן יחיד להוריו. אביו היה ניצול שואה, היחיד ששרד ממשפחה ענפה  וצל השואה ריחף מעל הבית כנוכחות שקטה ומתמדת. בגיל ארבע נפצע בתאונת דרכים ונותר מרותק למיטה יותר משני חודשים, ללא יכולת ללכת. מה שנראה כעצירה זמנית של החיים הפך לנקודת מפנה. בחדרו השקט, הילד למד לקרוא ולשנן את לוח הכפל. הצעד הזה הוביל לקפיצת כיתה מכיתה א’ ישירות לכיתה ג’. בכיתה ה’ עבר לבית הספר הריאלי בחיפה, בריחה מתוכננת ממורה שהתנגדה בכל מאודה לרעיון של קפיצת כיתות והתנכלה לו. הכניסה לריאלי כילד חיצוני בתוך חברה מגובשת לא הייתה קלה. הוא מצא את הנישה שלו במקרה בתור סטנדאפיסט. הופיע בערבי כיתה, ובמסיבת הסיום של כיתה י”ב עלה לבמה ונתן את ההופעה הגדולה ביותר שלו. הסטנדאפ לא נעלם אחר כך; הוא הופיע בו באופן ספורדי לאורך השנים, ולאחרונה בפגישת המחזור של שכבתו בבית הספר.

“הקים כתב עת ספרותי בשם “בין סגול ובין תכלת” שם שנלקח מספר השירה הראשון שכתב בדיאלוג עם המשוררת סיגל מגן”.

מהצבא עד מכון ויצמן: הדרך למדע

בצבא עבר קורס תכנות בממר”ם והוצב ביחידת המחשב של חיל האוויר, שם התקדם עד לתפקיד מפקד גף. במהלך שירותו יצא לפרויקט משותף בין חיל האוויר ומכון ויצמן, ובילה שנה במוסד. “כל מה שעשיתי במהלך הקריירה המחקרית שלי הוא להוסיף  הערות שוליים לפרויקט הזה,” הוא אומר בצניעות. לאחר השחרור הצטרף לצוות ניהול של חברת סטארטאפ, לפני שהמציאו את הכינוי הזה, ויצא מטעמה לקורס ניהול של דייל קארנגי. שם התבקשו המשתתפים לגבש תוכנית קריירה: לאן הם רוצים להגיע, ואיך. בדרך חזרה בטרמפ, שוחח עם המדריכה ואמר שהוא פשוט לא רואה מעבר מ”כאן” ל”שם”. המדריכה הציעה לו לחשב מסלול מחדש. הוא עשה בדיוק את זה. עזב משרה טובה, יצא לדוקטורט במדעי המחשב בארצות הברית, חזר לארץ והתקבל כחבר סגל בטכניון. שבע שנים לאחר מכן יצא לשנת שבתון במעבדת המחקר של IBM ונשאר שם שש עשרה וחצי שנים.

חלוץ עולמי ומנהיג קהילה

בשנות עבודתו בחברת -IBM מילא תפקידים מקצועיים וניהוליים רבים, ובמסגרתם פעל להקמת קהילה מקצועית חדשה בתחום Event Processing’ תחום שבו היה אחד מחלוציו ברמה הבינלאומית. כיהן כראש האגודה המקצועית בנושא. במקביל המשיך ללמד כעמית הוראה בטכניון, הנחה שישה דוקטורנטים ועשרים וארבעה סטודנטים לתואר שני. בשלב מסוים החליט שוב לשנות כיוון, הפעם לאקדמיה בפריפריה. ארבע שנים כראש החוג למערכות מידע במכללת עמק יזרעאל, ואחריהן שש שנים נוספות באותו תפקיד באקדמית צפת. כעת הוא ממונה על תחום הבינה המלאכותית במכללה, ומוביל שותפות בין מוסדות אקדמיים שחוקרים את השפעת הבינה המלאכותית על העולם.

איש רב-כובעים: שירה, כתב-עת ופודקאסט

המעבר מההייטק לאקדמיה פתח עבורו זמן ליצירה. הוציא שלושה ספרי שירה, ספר ממוארים המוגש בהומור דק, והקים כתב עת ספרותי בשם “בין סגול ובין תכלת” שם שנלקח מספר השירה הראשון שכתב בדיאלוג עם המשוררת סיגל מגן.כתב העת, שחגג לאחרונה עשר שנים ושלושים ואחד גיליונות, הוא מולטי-לוג יצירתי: הוא מציע נושא, נותן עוגן, ומזמין יוצרים ,ידועים ומתחילים כאחד לשוחח איתו דרך שירים, סיפורים, אמנות חזותית ומאמרים. הוא מפיק את כתב העת; טל איפרגן, שהייתה מנחת אירועי ההשקה של ספר השירה הראשון, עורכת את התוכן. לצד כתב העת, הקים ערוץ הסכתים בערוץ הדיגיטלי של המכללה, שבו הוא מראיין בעיקר חברי סגל אקדמי מכל המוסדות בארץ, על נושאים אקטואליים, מדע, דת, ופרטים מדעיים ממוקדים. ההסכתים הפכו לשיקוף מקיף ונאמן של האקדמיה הישראלית.

“הנושא המרכזי הוא שאלה שכבר עסקו בה פילוסופים ומדענים כאחד: האם יש לנו הזדמנות לתקן את טעויות העבר”?

הספר שכתב את עצמו

“קולות בין עולמות” לא נולד כרומן. הוא התחיל כסיפור קצר שתכנן לפרסם בבלוג האישי שלו ואז זרם, והתארך, והתרחב, עד שהפך לספר שלם. אין כאן תכנון, ואין כאן מפה, הוא לא ידע כשכתב פרק מה יהיה בפרק הבא. כדי להנכיח תחושה זו, בחר במבנה מיוחד: כל פרק כתוב בגוף ראשון מנקודת המבט של דמות שונה. רעות אוספת את הפרקים ועורכת אותם; לוגוס מוסיף הערות; והוא  בדבריו שלו רק הקליד את מה שהם שידרו אליו.הספר נפתח במשפט: “תשמע, אני יודעת שזה לא הגיוני, אבל יש לי הודעה בשבילך מרעות וברק של העתיד.” הנושא המרכזי הוא שאלה שכבר עסקו בה פילוסופים ומדענים כאחד: האם יש לנו הזדמנות לתקן את טעויות העבר? בניגוד לז’אנר מסע בזמן המוכר, הוא בחר לגשת לשאלה דרך עולמות מקבילים שם רעות וברק של העתיד פונים לגרסאות שלהם בהווה ומנסים לשכנע אותן לשנות משהו מהותי בחייהן.

ההפרש בין העולמות? בדיוק 42 שנה. המספר אינו מקרי. חובבי מדע בדיוני יזהו מיד את האסוציאציה עם “המדריך לטרמפיסט בגלקסיה”, שבו מחשב-על עובד מיליוני שנים כדי למצוא את התשובה לשאלת החיים, היקום וכל השאר ומוציא: 42. אך גם ביהדות נושא המספר משמעות: לפי הקבלה, אחד משמות האל מורכב מ-42 אותיות ראשי התיבות של תפילת “אנא בכוח”. ובספר במדבר מופיעות 42 תחנות שבני ישראל חנו בהן במדבר. הבעל-שם-טוב הוסיף ואמר שלאדם עצמו יש 42 תחנות בחייו.

רומן לכל קורא ומסר לכל אחד

לפני שהחליט להמשיך לכתוב, שלח את טיוטת החלק הראשון לחמישה-עשר אנשים מרקעים שונים לחלוטין. כולם הגיבו בחיוב. הדבר עודד אותו להמשיך, אבל גם גילה לו שהספר מדבר לקהלים שונים בו-זמנית. מי שבקיא בז’אנר מדע בדיוני ימצא בספר מחווה מרגשת לאסימוב, לרוברט סוייר ולדאגלס אדאמס. מי שמחפש עומק פילוסופי ימצא דילמות מוסוות שרק נרמזות: האם מותר לשמור סוד מכל האנושות? האם מותר להתערב בחיי אדם אחר, גם אם הוא גרסה של עצמך? ויש בספר גם נגיעה בשאלת גוף ונפש. כולם ימצאו בו שכבה שמדברת אליהם. הכתיבה עצמה, הוא מודה, לא שינתה את דעותיו. הוא הביא אליה את מה שכבר היה בו, כולל הדילמות שהוא מעביר אל הקוראים בלי לפתור אותן בשבילם. בניגוד לגיבורי הספר. הכלל שנקט לאורך חייו, הוא מספר, הוא ללמוד מאשת לוט ולא להסתכל אחורה.

ומה המסר שהוא רוצה שיישאר אצל הקוראים לאחר שיסגרו את הספר? “אם חוויתם הפתעה במהלך הספר, דעו שבהמשך תהיינה הפתעות גדולות יותר, ובכך רומז גם לספרי ההמשך שבדרך.