איך יכול להיות שבעולם שיש בו יותר שפע, יותר ידע ויותר אפשרויות מאי פעם, כל כך הרבה אנשים עדיין מחפשים אושר? אחרי שצפיתי בסרט התיעודי חוכמת האושר על הדלאי לאמה, נשארתי בעיקר עם השקט שהוא השאיר בי. הדלאי לאמה משתף בפשטות מעוררת השראה דרך אחרת להסתכל על החיים. דרך שמחזירה את המבט פנימה. הוא מדבר על תודעה. על חמלה. על היכולת לבחור איך לפגוש כל רגע, ועל ההבנה שאיכות החיים שלנו מתחילה הרבה לפני שהמציאות משתנה.
דווקא הטבע המשיך לדבר אליי גם אחרי שהסרט הסתיים. העץ משקיע את רוב חייו בשורשים, ורק אחר כך מצמיח גזע, ענפים ופירות. הנהר ממשיך לזרום, ובכוחה של ההתמדה הוא מעצב גם את האבן הקשה ביותר. הגשם שיורד מן השמיים הוא אותו גשם, ובכל זאת עבור החקלאי הוא ברכה, עבור המטייל הוא הפתעה, ועבור ילד קטן הוא הזמנה לקפוץ בשלוליות. המציאות אחת. התודעה מעניקה לה משמעות. ככל שהתבוננתי בטבע, הבנתי שהוא אינו רק יפה. הוא חכם.
“החיים אינם נמדדים רק במה שהשגנו, אלא באדם שהפכנו להיות בדרך”
ואז עלתה בי מחשבה. כמה זמן אנחנו משקיעים במה שרואים מבחוץ. בתפקיד, בתואר, בבית, בהצלחה, בתמונה שאנחנו מציגים לעולם. וכמה תשומת לב אנחנו מעניקים לשורשים שלנו. הרי בדיוק כמו בטבע, גם אצלנו הכול מתחיל במקום שאיש אינו רואה. השורשים שלנו הם התודעה. משם נולדות המחשבות, מהמחשבות נוצרים הרגשות, הרגשות מובילים לבחירות, והבחירות הופכות, לאט ובשקט, לחיים שלמים. כמו מעיין קטן שמתחיל בטיפה אחת, ובהמשך הופך לנחל, לנהר ולים.
הבמבוק מבלה שנים בבניית שורשים לפני שהוא מזנק לגובה. הפרפר מתחזק דווקא מתוך המאמץ לצאת מהגולם. כל פרח פורח בעונה המדויקת שלו. כל עלה יודע מתי הגיע הזמן לשחרר כדי לפנות מקום לצמיחה חדשה. ביער כל עץ גדל בקצב שלו, שולח שורשים לכיוון אחר ומעניק לעולם את הייחודיות שלו. דווקא הגיוון הזה יוצר יער חזק, חי ומאוזן. גם אנחנו עוברים עונות. יש תקופות של זריעה, של צמיחה, של פריחה וגם של התכנסות. בכל אחת מהן נבנה עוד חלק ממי שאנחנו.
“הגשם שיורד מן השמיים הוא אותו גשם, ובכל זאת עבור החקלאי הוא ברכה, עבור המטייל הוא הפתעה, ועבור ילד קטן הוא הזמנה לקפוץ בשלוליות”.
אולי זו חוכמת האושר. החיים אינם נמדדים רק במה שהשגנו, אלא באדם שהפכנו להיות בדרך. אנחנו מתפעלים מהפירות, אבל החיים תמיד מתחילים בשורשים. ככל שאני מתבוננת יותר בטבע, אני מבינה שהוא משקף לנו את עצמנו. הוא מזכיר שהכוח נולד בשקט, שהצמיחה מתחילה מתחת לפני השטח, ושכל מה שאנחנו רואים כלפי חוץ הוא תוצאה של עולם שלם שנבנה מבפנים. אולי לכן, השאלה החשובה ביותר בסוף כל יום אינה מה השגתי היום, אלא איזה אדם טיפחתי להיות. כי כשמטפחים את השורשים, הפירות כבר יודעים להגיע.
הוספת תגובה