מעבר לחזית הלאומית שאנו מתמודדים עם סיפורים בלתי נתפסים של מוות ואובדן, כל אחד מכיר לפחות מישהו אחד במעגל הראשון או השני.
ועם זאת, יש לנו חזית ביתית להתמודדות: עם ילדנו. במיוחד אם הם צעירים בגיל ותלותיים בנו בזמן ובתעסוקה. חופש הפעולה שלנו מוגבל ומצטמצם, חרדה למקום עבודתנו, חרדה כלכלית, חרדה על חיינו, בן/בת זוג שתופסים את המרחב בבית, או שיצאו למילואים ואנו מרגישים חנוקים או לבד. בזוגיות פרק ב' שמתנהלים בבתים נפרדים- המצב מוקצן בעיקר אם אחד הצדדים מתמודד עם ילדים צעירים בבית, או אלו שגרים במרחק גאוגרפי שמגביל נסיעה כי מסכן אותנו ביטחונית ולנוכח המצב נאלצים לתחזק קשר בשלט רחוק. ההתמודדות עם מערכת היחסים שלנו היא חזית רגשית נוספת שלא מובנת מאליה.
לרכישת מוצרי אהבה בהנחה לגולשי מוקסיני להזין את קוד ההטבה – mokasini10
בתקופת הישרדות
כל אחד מתמודד עם חרדה אחרת. יש כאלו שמדברים יותר מהרגיל, משוחחים מלא בפון, יש שמתכנסים ושקטים יותר מהרגיל, אלה שהפחד משתק אותם והם סגורים בבית, אלא שזקוקים לתנועה כדי לשחרר מתחים, אלו שעסוקים בלעזור לחברה ובפעולות התנדבויות היכן שרק אפשר, ואלו שפוחדים לצאת את דלת הבית. אלו שמגיפים חלונות ותריסים גם במקומות מוגנים, ואלו שזקוקים לחלונות פתוחים ותקשורת עם העולם החיצוני. אלו שמקשיבים נון-סטופ לחדשות, ומי שעדיף להתנתק. כל אחד מתמודד עם הטראומה, עם ההישרדות בצורה שונה. יש מי שזקוק להתפרק מינית בשעת לחץ ויש מי שלא יכול לחשוב על סקס בתקופה שכזו.
המתח וחוסר וודאות מקצינים את התנהגותנו ומשפיעים על מערכת היחסים שלנו. הרי שבמצבי לחץ אנחנו שבירים יותר ולכן גם ההתמודדות שלנו פחות טובה. במצב כזה, כל דבר קטן עלול לגרום לפיצוץ. גבר שאינו רגוע ביום-יום עלול להפוך כעת להיסטרי ותלותי במיוחד וההיפך. מצב כלכלי עגום הופך למצוקה. מצד שני החרדה הקיומית גם גורמת לבני האדם להתקרב יותר לסובבים אותם ולשים בצד את מה שמפריע. ההבנה שאנו לא לבד במערכה- היא גולת הכותרת ומנחמת.
אז היכן הסכנה?
במקום לשתף רגשות ופחדים, במקום לשוחח זה עם זו על מקומות כאובים וחרדות- יש האשמות הדדיות.
דבר ראשון לנשום! להבין שכולנו חווים את אותו העניין ולקבל שאנו שונים איש איש בתגובתו השונה והתנהלותו בלעכל את הטראומה. לא לבוא ממקום שיפוטי אלא ממקום שמחבק. וזה יקרה אם נעבוד יחד בתקשורת מקרבת. לא לחפש להיות צודק– זה לא עוזר. כל אחד והצדק שלו… חפש להיות נאהב. לא צודק ולא קורבני.
אם אני חרדה יותר מבן הזוג, אני יכולה לקרוא את המפה שהוא אדיש אלי. אבל הוא לא אדיש- ההבנה שאני פשוט חרדה מתמיד. אם בזוגיות פרק ב'- הוא מקדיש את הזמן לילדים שלו ואין לו זמן אלי- אני יכולה לפרש את זה בכך שאני לא חשובה לו מספיק. אבל אם נתבונן במציאות- לא קל להעסיק ילדים קטנים ולהרגיע אותם במצב שכזה. להאמין בו, במערכת היחסים, שהוא מתגעגע ויעשה כל שיוכל בזמן הנכון. הרי גם הוא זקוק ממני לחיבוק והקשבה. כל אחד מאתנו צריך לתמוך ולחבק במקום שלבני זוגנו קשה יותר. לא להכריח לעשות סקס- אבל כן להיות באינטימיות. לחבק ללטף, זה לעצמו יכול להוביל לסקס. חשוב להבין שזה מצב זמני. בבית משותף אפשר לעשות חלוקת תפקידים מוגדרת מראש ובמצב כזה יהיה איזון בתחושה של לקיחת אחריות בתפקוד הבית. כדי שבן הזוג שנמצא בבית לא יקרוס מתשישות.
ההבנה שאנו בתקופה שונה של הישרדות, שאנו זקוקים זה לזו כי לא קל להיות לבד במצב שכזה. לקחת הכל בפרופורציה לנוכח סיפורי מלחמה קשים שסובבים אותנו סביב השעון. אז בואו נהיה בהודיה על הזכות להיות בחיים וגם נאהבים ומחובקים.
אמן לחזרת חיילנו בשלום, להחזרת שבויינו, יהי זכרם ברוך של כל גיבורנו.
בברכה
רונית נוביק, מנטורית ואמנית רב תחומית
לרכישת מוצרי אהבה בהנחה לגולשי מוקסיני להזין את קוד ההטבה – mokasini10
הוספת תגובה