יתרו, מכיר בגדולתו של לאלוהי ישראל ובכל אשר עשה עבורם. למחרת, משה מקשיב לחותנו, אשר מייעץ לו כיצד לשפוט את העם ולקבל עזרה ולמנות שרי עשרות ושרי חמישים, שרי מאות ושרי אלפים. הם ישפטו את הדברים הקטנים ואליך יביאו רק את הדברים הגדולים שאפילו שרי האלפים לא יכולים לפתור. הדבר מקל מאד על משה. בהמשך משה משלח את יתרו חזרה לביתו. ואז מתרחש
מעמד הר סיני וקבלת התורה:
מה קרה שם בעצם? מיליון איש, עם של עבדים, שיצאו ממצרים באישון לילה להרפתקה אל הלא נודע. כולם חיגרים ופסחים, פצועים ומוכים וחבולים, הולכים במדבר ונחים לזמנים לא קצרים. כמו שנאמר ויסעו ויחנו… בחניות הם מחליפים כוח, אוכלים בבוקר מן, בערב שליו, שותים מבארה של מרים שהולכת איתם לכל מקום. ובלילה הם ישנים. שלושה חודשים מאוחר יותר, מגיעה הידיעה – מתוכנן מפגש עם אלוהים, בעוד שלושה ימים. יומיים לפני הרנדוו, בדיוק כפי שהצטוו, הם מטהרים ורוחצים גם את גופם, מכבסים את הגלביות שלהם, לא מקיימים יחסי מין וממתינים למפגש עם אלוהים. הם מסכימים לפגוש אותו, אך הם גם מקבלים איום מפורש לא להתקרב להר. יש הגבלות וסכנת מוות אם לא יקשיבו היטב למה שנדרש מהם.
הם ישנים במשך הלילה השני, לפני היום השלישי. מוקדם בבוקר אלוהים יורד בענן אל ההר. רעמים, ברקים, תמרות עשן, פירוטכניקה עוצמתית שמרעידה את ההר כולו. העבדים החלשים ולמודי הסבל, מתעוררים בבהלה מכל הרעש. מנסיונם הם יודעים שקולות חזקים ושופרות וכאלה – פירושם סכנה עבורם, פונים אל משה ואומרים לו אנחנו מפחדים. תלך אתה, תדבר איתו ואז תגיד לנו מה שצריך. מבטיחים לקיים. אלוהים אומר לכולם את עשרת הדיברות והעם רואים את הקולות! אך ברור לכל שהם לא היו מוכנים מספיק. לכן עד היום מקיימים היהודים את תיקון שבועות ונשארים ערים כל הלילה, כדי שהאירוע המצער הזה לא יחזור על עצמו. כדי שהם יהיו חזקים וערניים למתן תורה, ולא יבהלו מהמפגש עם אלוהים.
המסתורין נפתר?
אולי זה המקור של המשפט הממש מוטעה הזה "שינה זה לחלשים". ברור שמותר לכולם להשאר ערים בלילה אחד מסויים. אני די בטוחה שאם היו אומרים להם להשאר ערים, הם היו עושים זאת. לפחות רובם. אבל להעיר ככה, מהשינה, אנשים שזקוקים לה, כדי להחלים ממאות שנות עבדות?
אני מביעה כאן מחאה כנגד הזלזול שנוצר, אולי כאן, כלפי אותו מנגנון עוצמתי, מחלים ומחזק – שינה רצופה.
תיאום ציפיות זה כל הסיפור
אני ממליצה לוותר על האשמה, הבושה, החולשה, הסבל וההאשמה העצמית, של כמה היינו חלשים. מה שחשוב זה כמה אנחנו חזקים עכשיו. כמה אנחנו מבינים שחוסר שינה מחליש ומסכן חיים ואילו שינה מחזקת ומעצימה, מבריאה ומרעננת.
מנסיוני, אין אף ישות שיוצרת משהו כל כך מתוחכם ומרפא כמו שינה רצופה – ואחר כך טוענת שזו טעות! ועוד מאשימה את מי שמשתמש בה, כחלש. להערכתי זה בלבול מצער. סליחה עם מי שאולי יראה בדברי כפירה בעיקר. אני חוזרת לילה אחד לבן – לא יוצר נזק חמור ובלתי הפיך. אבל מכאן ועד שלילת השינה ושפיטה שלה כהתנהגות חלשה או עצלה – המרחק גדול באופן לא סביר ומסוכן. המיתוס הזה חלחל עם השנים גם למי שלא מנהל אורח חיים דתי יהודי.
אז מה עושים?
פשוט מברכים את עצמנו לפני השינה ולאחריה. "שמע שעל המיטה", כמה כוח יש בתפילה הזו. ביקיצה, ברכת השחר "מודה אני". בתפילות אלה מתגלה שיש סליחה, חמלה ואהבה וכל המתוס הזה בעצם שגוי. למי שזה עדיין לא עוזר, תמיד אפשר לפנות במייל שכותרתו "אני רוצה שינה רצופה" לצרף מספר טלפון כדי לתאם שיחה ולשלוח לכתובת: goldensleep21@gmail.com וניקח את זה משם ביחד.
הוספת תגובה