>>> בלעדי: יינות יקב מוניץ',החיבור לאדמה
אני מגלה עולמות חדשים בחקר שלי על יכולות הריפוי של הגוף. יש כל כך הרבה דרכים ושיטות שונות לריפוי, שזה מבלבל. אפילו מעמיס. אי אפשר לנסות הכל ולהתמיד. גם לא כל דבר, מתאים לכל אחד. אני מרגישה, שאני מפלסת לי את הדרך שמתאימה לי מכל שלל הדרכים והעצות המרובות. אני מגלה כך גם הרבה מאוד על עצמי, תוך כדי. הייתי רוצה שהדרך תהיה ברורה. שמישהו יגיד לי מה בדיוק לעשות. אבל מסתבר, שזה רחוק מהמציאות. אני מבינה עכשיו שכל אחד, צריך למצוא את הדרך שלו לריפוי. זה כל כך שונה ממה שחשבתי בתחילת הדרך. אמרה גאיה, ושקעה בהירהורים.
נתתי לרגע הזה להיות נוכח. בלי לאמר דבר לכמה רגעים. לתת לתובנות של גאיה שעלו מתוכה, להתבסס בהוויה שלה. רגע של שקט מבורך.לאחר כמה דקות שקטות, גאיה אמרה, את יודעת, יש לי בקשה למדיטציה. הייתי רוצה שנחזור לתקופה בעבר, שנכנסתי להריון ועשיתי הפלה. אני מרגישה, שיש שם עוד הרבה דברים שאינם פתורים. היה אז צורך להחליט מהר, לגדל ילד לבד, או לעשות הפלה. אני מרגישה, שיש שם פצע בגוף, באגן, פצע שעדיין פתוח. רחם שנפצעה. כיום אין רחם, הוציאו אותה בניתוח, כיוון שהמיומה שהייתה לי ברחם גדלה, והתבררה כסרטנית, כשהוצאה יחד עם הרחם. אבל הגוף מרגיש פצוע באזור הזה, באזור שהייתה בו הרחם. אני מרגישה שעכשיו זה הזמן, לחזור לתקופה הכאובה הזאת. לרפא שם משהו עמוק, שיושב הרבה שנים. עכשיו, שאני מרגישה יותר טוב, אפשר יהיה אולי לגעת ולרפא את הכאב ההוא, אמרה גאיה, ונראה היה שהרגשות של אז מתחילים לגעוש בתוכה.
ביקשתי מגאיה, לנשום ולהביא אור לאזור הזה. ביקשתי ממנה, להתקרב לאט אל המקום, ולהתבונן פנימה. מה את רואה שאלתי?
עלתה תחושה של פחד. פחד שלא אהיה אמא טובה, שלא אהיה בת זוג טובה.
שהרגתי יצור חי, ענתה גאיה בבכי מר.
העובר אומר שכן, הוא סולח לגמרי. זה לא היה הזמן הנכון. העובר אומר שהוא היה שם, בשביל שאני אגיע לתהליכים שאני צריכה לעבור. זה היה התפקיד שלו, להעיר אותי לטפל בעצמי. כיוון שעד אז, לא ידעתי שיש לי בעיה. בשביל זה הוא בא. הוא סולח לי לגמרי. זה היה התפקיד שלו, והוא מילא אותו. ובאמת אחרי זה, הלכתי לטיפול אצל פסיכולוגית, והייתי אצלה שנים רבות.האם את יכולה לסלוח לעצמך על ההפלה עכשיו? שאלתי את גאיה.
כן, ענתה גאיה, והדמעות המשיכו לזלוג מעיניה היפות. ביקשתי מגאיה לנשום, ולהביא אור של אהבה, ריפוי ורכות לפצע ברחם. אור שנכנס פנימה ומרפא את הרחם מבפנים.תראי את הפצע לאט לאט, מתרפא. מביא אור לכל האגן, מרפא וממיס את הגידולים באגן. מנקה חיידקים, וירוסים, דלקות וכל מה שמיותר באגן. לאט, לאט, בקלות וברכות. נתתי לגאיה להיות בתהליך הריפוי העצמי הזה כמה רגעים. הרגשתי איך היא נרגעת. תחושת נחמה ורכות הורגשה בחדר.ביקשתי מגאיה של היום, לפגוש את גאיה של אז. להתחבק, ולאפשר לשתיהן להתמזג. לאפשר לגאיה של אז להבריא, להתחזק.שאלתי, האם יש עוד משהו שרוצה להאמר כאן?
אני מרגישה את גאיה של אז, כולה מכווצת. אני אומרת לה, שהיא יוצאת עכשיו לדרך ארוכה, כדי לרפא ולשחרר את הפצעים. ללמוד לשחרר, לשחרר, לשחרר. אני מרגישה את זה בחיבוק – את הכיווץ. גם לי – יש לי עוד דרך ארוכה כדי לשחרר באמת. אני מרגישה את השינוי העצום שעברתי מאז ועד היום. אבל מבינה ומרגישה שיש עוד המון מה לשחרר. לרפא את הפצעים. לסלח ולשחרר. אני מרגישה שהגידולים באגן, הם שאריות של המיומה שהייתה, שנוצרה בעקבות ההפלה, הפצע הזה. והריפוי הזה, יעזור להמיס את הגידולים.אני מבינה עכשיו, שעד שהכימו לא הפיל אותי לקרשים, לא הייתי עוצרת, עד עכשיו.את יודעת, אמרתי לגאיה, היכולת שלך לסלוח לעצמך, לקבל את עצמך, את ההחלטות והמעשים שלך בעבר, יעזרו לך עכשיו, לשחרר באמת. עכשיו כל האגן מרגיש מרווח. יש שם הרבה אור. יש שם הרגשה מאוד טובה באגן, אמרה גאיה. וחיוך של הקלה ושחרור התפשט על פניה. וואו, איזה מסע זה היה בילי. תודה, אמרה גאיה.
את יודעת, הוספתי, כן זה היה מסע לא קל. אני מאמינה, שתהליכי הריפוי מהמסע הזה, עדיין ממשיכים, גם כשסיימנו את התהליך כרגע. לפעמים במשך שעות, או אפילו יום יומיים, יכול להיות שתרגישי, שדברים עדיין קורים מבפנים. תני לזה את הזמן, כמה שאת יכולה. במקומך, הייתי הולכת עכשיו הביתה לנוח. לשבת במרפסת או בסלון, או במיטה. ולתת לדברים להמשיך ולקרות. גם אם את לא ממש מבינה מה קורה. אלו תהליכי ריפוי עוצמתיים מאוד שקורים עמוק פנימה. נסי, לא להיות בעשייה מרובה. אפילו , תנסי לא לעשות כלום. רק להיות. לתת לדברים לקרות בקצב שלהם ובדרך שלהם. פשוט להניח, לשחרר ואולי גם לחייך. לעשות כלום.רק שהכלום הזה, הוא מבורך כל כך. אמרתי בחיוך.
הוספת תגובה