כאשר נולד בני בכורי יפה התואר, לקח אותו בעלי אל מחלקת הילודים, בקושי רב כשעה אחרי הלידה הטראומטית שחוויתי, קמתי ממיטת הלידה רחצתי עצמי ודידיתי אל מחלקת הילודים. בעריסות פלסטיק שכבו התינוקות הרכים, מעליהם אורות נאון רבים וקולות זרים, אחיות עמלניות קוראות מעל ראשיהם קריאות זו לזו,לפתע מגע קר על בית החזה שלהם של סטטוסקופ המקשיב לקולות לבם הקטן הפועם בחוזקה לראשונה לבדו בלי סיועה של אימא יקרה.
ממקום של חום ואפלה מגינה ואוהדת נחשפו הקטנים לחלל עצום של אור בוהק וקשה, רחוק מרחמה של אהובתם אימא, קולה הנעים שעד כה נשמע מבעד לדופן בטנה התחלפו באבחה בקולות זרים ומנוכרים….החום של רחמה ודמה התחלפו באחת בבגדים עם ריח של אבקות, ריחה המוכר של דמה התחלף בלי הודעה מוקדמת בריחות עזים של אלכוהול. ממקום רך ואפלולי בו הכל מתנהל בעצלתיים טולטלו הקטנים ישירות אל מקלחת שוטפת תחת ברז במטרה להסיר מעליהם כל עדות להיותם עד לפני דקות ספורות מוגנים בחומר לבן ושמנוני איתו צמחו בתוכה היפה והאוהבת…
אלו היו תחושותיי כאשר הבטתי בהם, ניגשתי אל חדרי הבאתי את המנשא בו נשאתי את ילדי אחר כך שנים קדימה, נכנסתי על אף כאבי אל המחלקה אספתי את ילדי הרך אלי והנחתי אותו בתוך המנשא, נעלתי את המנשא היטב אל גופי כך, שאמיר היה בפנים שוב קרוב אלי קרוב ככל האפשר אל מצבו ברחמי, התינוק שלי אהובי היקר שכב שם רגוע עטוף ברחמים.
אחות ניגשה אלי ובכעס רב טענה נגדי שאינני יכולה לנהוג כך בבני, הבטתי בה ואמרתי :" שמעת את דברייך יקירה? זהו בני ואני אנהג בו כפי שאני מוצאת לנכון" הסתובבתי על עקביי והלכתי לחדרי ומאז ועד גיל שנה ושלושה חודשים אמיר ואחר כך גם אחותו יעלי היו נישאים קרוב אלי במנשא שלי.
תשאלו מדוע היא מספרת את הסיפור הזה?! אענה כך, התפקיד שלנו עם ההחלטה לנהל דיאלוג אחר עם האכילה שלנו, הוא להכיר בעובדה שבמשך שנים זנחנו את עצמנו ולא עטפנו עצמנו ברוך ובאהבה לה נדרשנו. שנים שמנו עצמנו בעריסת פלסטיק קרה ומנוכרת בצורת דיאטה מקפחת וגם כאשר זעקה נפשנו לחום ולאהבה הסתובבנו והפנינו גב אל רצונה של נפשנו לאהבה והתייחסות מכבדת.
כאשר אחד מחברי הקבוצה שלי אמר לי שהוא מפחד כאשר הוא לבד וכל השדים שלו צצים, ביקשתי ממנו בדימוי שהעליתי פה לעטוף את עצמו ברחמים ובאהבה, תפקידך כעת אמרתי הוא להעניק לעצמך את כל אשר נידרש על מנת שלא תחוש שוב תחושות שליליות וקשות שליוו אותך שנים, תפקידך לשמש כרחם עוטפת ולהעניק לעצמך תחושת ביטחון. ותחושה זו חברים יקירים תגיע אך ורק מעשייה מכבדת ודואגת שלכם בשבילכם בתהליך, אני יכולה להסביר עד כמה זה נחוץ אך התפקיד של אהבה עצמית ונטישת המקום של הרס עצמי היא עבודה ארוכה וסבלנית שלכם.
אוהבת אתכם❤
מאת: אביגיל בכור,גורו תזונה
הוספת תגובה