בלעדי: הקריירה המפתיעה של שירן רוקאווי בחרי, בראיון אישי

שירן, בתם של בטי ורוברט רוקאווי, גדלה בבית מלא אסתטיקה ובחרה בדרך משלה שמשלבת את עולם העיצוב, האומנות והעצמה אישית. לאחר שנים כמעצבת גרפית, הגיעה לרוויה והחליטה לבטא את עולמה הפנימי באומנות. בעבודותיה שירן עושה שימוש בחפצים ישנים כפלטפורמה להעברת מסרים מעולם הרוח ובכך מפיחה בהם חיים חדשים.

שירן היא מיזוג של שני עולמות תוכן שונים. מצד אחד בתה של בטי רוקאווי, מייסדת ענף הדוגמנות בישראל, עולם המייצג זוהר, אסתטיקה ויופי. מצד שני בתו של פרופסור רוברט רוקאווי, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת תל – אביב, שהפגיש אותה עם סיפורים על מלחמות, פוליטיקה, אבירים ואנשי רנסנס.

״מתוך המיזוג בין שני העולמות שנחשפתי אליהם למדתי לזהות את מה שחשוב ולחפש את המהות. הבית בו גדלתי היה בית מאד פתוח ומכניס אורחים, חלקם מתעשיית האופנה. מה שלכאורה נראה זוהר ומבטיח כלפי חוץ, חשף צד נוסף שלרוב אנשים לא נוטים לראותו. כולנו נושאים מטענים רגשיים שונים, רק שהעיסוק של העולם הזה כל הזמן ביופי הגדיל את הפער בין המסכה החיצונית לפנים. בבית נחשפתי גם לכאב, לבדידות לעצב ולאתגרים שאותן דמויות ״זוהרות״ נאלצו להתמודד איתם יום יום. מתוך הקשיים שלי במציאות הלא שיגרתית שגדלתי לתוכה בחרתי לצאת למסע ריפוי. אני יודעת היום להעריך את הרגישות הגבוהה שפיתחתי בבית ולראות מעבר למציאות שמוצגת לנו ולהבין שלא כל הנוצץ זהב הוא״.

בזמן שלחלק מחברותיה של שירן היו אימהות עקרות בית, אמה ניהלה קריירה לא שיגרתית בתקופה שזה היה יוצא דופן. ״בהשראתה בחרתי להיות עצמאית משום שעבורי חופש הוא ערך משמעותי״.

בין האסתטיקה הגבוהה של אמא והאקדמיה של אבא, הצליחו ההורים להחדיר לה מסרים מחזקים: "לזכות הוריי ייאמר שהם לא לחצו עליי ללמוד משהו מסוים והיה לי חופש מוחלט בבחירת הדרך המקצועית שלי. שלושה דברים היו מאוד חשובים להם: לימודי תואר, לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר ולהיות בחמלה ואהבה כלפי הזולת ללא הגדרות של צבע, מין ודת״.

לאיזה מקצוע נמשכת?

״נמשכתי לפסיכולוגיה ועיצוב ולבסוף בחרתי ללמוד תקשורת חזותית בשנקר״. כיום שירן גם עוסקת בקאוצ׳ינג ולומדת ריפוי כדרך לצמיחה מתוך הבנה שיש צורך אנושי לאחד בין פנים וחוץ, ה״יפה״ וה״מכוער״, החלק המבקר והחלק האוהב. ״אני מזהה שהעיסוק שלי במהות ובמה שנמצא מתחת לפני השטח מהווה חוט מקשר בין תחומי העיסוק שלי: בעולם של העיצוב הגרפי – לזהות צרכים וערכים של לקוח ומותג. באומנות – לראות את הפוטנציאל שגלום בחפץ שנס ליחו ולהפיח בו חיים מחודשים עם מסר ובעבודת האימון והריפוי – לחבר את האדם לאמת העמוקה שלו.

הפרוייקט שהכי ריגש את שירן היה הקמת חנות הנייר ״פאפייר״ כיוון שהתכתב עם עולם הערכים שלה. העיצוב נעשה בשיתוף עם המעצבת שרון ברונשר עבור הבעלים של בית הדפוס ״קוויק קופי״. ״בפרוייקט הזה היה חופש יצירתי, גיוון ואמון מוחלט מצד הלקוח. הרגשתי זכות להחזיר עטרה ליושנה בעיקר משום שנייר הוא חומר מופלא שאיבד הרבה מהעוצמה שלו בעידן המחשבים והטכנולוגיה״.

בעולם האומנות מה שמרגש אותה זה לראות את העבר ולהוציא את היופי בחפצים ישנים. "מישהו עיצב וייצר אותם, והם מייצגים שכבות של חיים וסיפורים. לכל חפץ יש סיפור משלו ותפקיד בחיים, הוא נושא מטען אנרגטי בדומה לאנשים. אני מרגישה שהחפצים כמו ״מבקשים״ שאתן להם המשכיות. זאת הסיבה שאני לא מפרקת אותם, יש בי אליהם הערכה וכבוד. אני מעבדת אותם ונשארת נאמנה לחומר״.

הסדרה הראשונה של עבודות האומנות ששירן יצרה הייתה בהשראת ספורט הסייף, אשר אותו היא מתרגלת בשמונה השנים האחרונות. "רקמתי על מסכת סייף טקסט של משורר אמריקאי, הנרי ואן דייק. הבנתי שיותר קל להוציא את הדברים החוצה לחו"ל מאשר בארץ, האמנות מחלחלת שם ביתר קלות, ואכן אחד הפריטים ה״מסכה״: הוצגה בשתי תערוכות אומנות בניו יורק".

הרצון לאחד בין כל העולמות הגיע אחרי שנים של שובע מישיבה מול המחשב ורעב לחקור את החלקים שרוצים ויכולים לבוא לידיי ביטוי ומימוש. ״בחברה שלנו מאד שמים דגש על התמקדות והתמקצעות בדבר אחד ואני דווקא גיליתי שאפשר גם וגם כי כל נגזרת ממה שאני עושה ממלא חלק מהשלם שלי ואני מאמינה שזו רק ההתחלה ושיש עוד הרבה מה לגלות ולתת״.

איזה חפץ הכי מרגש אותך?

"החפץ שמרגש אותי הוא חליפת הסייף של ילד, שנתנה לי את ה״פוש״ להתחיל ליצור את האומנות שלי. החליפה הייתה אצלי שנתיים ולא חשבתי להוציא את מה שהיה לי בראש, עד שלבסוף זה קרה: הדפסתי בחלק הפנימי של החליפה הגדרות מילוניות כביטוי לשיח בין הפנים לחוץ שלנו ומה יותר מגדיר אותנו. החליפה הזאת היא תזכורת עבורי לכך שמחשבות ורעיונות יצירתיים יש לכולנו, אבל החששות להוציא אותם לאור מונעים הגשמה מלאה של מי שאנחנו״.

מה החלום שלך ?

"להביא את כל כולי בשמחה, בתשוקה ובאהבה בכל תחום של חיי. לעבוד על פרויקטים מרגשים, להמשיך ליצור ולחשוף את האומנות ולקיים סדנאות של העצמה וריפוי שבהם כל אחת ואחד יכולים ליצור ולהתחבר פנימה. להמשיך ולהפיץ אור בעולם״.

עריכה: סיגל בר קובץ