כמה תופעות לוואי יש לאדם מבוגר שעבר חרם חברתי בילדות?

זה עלול לפגוש אותנו במערכות היחסים שנרצה להתחיל ולפתח, בלימודים, במקום עבודה, בביטחון העצמי מול המשפחה ומול קולגות, מול הילדים, מול בני הזוג והיד עוד נטויה.

אז בואו ניכנס ונדבר על זה לעומק…

כאחת שעברה חרם חברתי, אני אספר שהבושה היא אחד הדברים הקשים שחוויתי. נתחיל מהבושה לספר על מה שאני עוברת בכלל, לשתף היה מבחינתי פחד אלוהים. בתחילה אפילו ההורים שלי לא ידעו שאני עוברת את זה, כי פחדתי לתת לזה תוקף מילולי בכלל. דמיינו לעצמכם ילדה בכיתה ח' שמגיעה לבית הספר ולכיתה שאף אחד לא מדבר איתה, כל העיניים נעוצות בה ברוע, גונבים לה חפצים מהתיק, לוקחים לה את הכסא בדיוק כשהיא מגיעה להתיישב, שמים לה שלט "אני מטרה, אפשר לפגוע בי" על הגב.

נשמע כואב?

זו היתה החוויה שלי במשך כל כיתה ח'. את כיתה ט' התחלתי בבית ספר אחר, אבל החרדה החברתית שפיתחתי, המגננות והאגרסיביות כלפי חוץ, כדי להדוף ולהרחיק ממני כמה שיותר אנשים, שם רק התחילה. שנים פחדתי להיפתח לאנשים חדשים, לחשוף את עצמי ולתת להם להכיר אותי. כשקצת התבגרתי, אתרי היכרויות היו מבחינתי "פתרון" נפלא, כי יכלתי לכתוב ולא לדבר, להתחבא מאחורי מקלדת. מה שגרם להרבה קשרים בכלל לא להתחיל, ואם כן, רובם היו קשרים בלתי אפשריים מכל כך הרבה סיבות.

פחדתי להתחיל דברים כי פחדתי שלא אצליח להתמיד בהם. בעיניים שלי, שנים רבות החרם החברתי שעברתי, היה באשמתי. המחשבה על להיכשל במשהו, כל דבר, היתה קשה מנשוא. פחדתי פחד מוות מכישלון ומבחינתי כל דבר שנכנסתי אליו או עשיתי, היה חייב להיות מושלם, אחרת אין לי זכות להיות שם. בצבא, אחרי שעברתי בסיס בעקבות עוד נידוי חברתי קשה ואלים שעברתי בבסיס הראשון אליו הגעתי, קראו לי "פקידת-על". שירתתי במשך שנה וחצי כפקידה ביחידת מיחשוב כלשהי. הצורך האובססיבי שהתעורר בי להצטיין בכל, היה כדי לא להיכשל. אפילו לא קצת, הכל היה חייב להיות מושלם.

שנים רבות לא היו לי חברים. לא הייתי יוצאת למסיבות או אירועים, לא פאבים וגם לא מפגשי כיתה. התביישתי לרקוד או להיראות. התלבשתי בבגדים גדולים ורחבים כדי להסתיר את עצמי, וגם הפרעות אכילה והשמנת יתר פיתחתי וחייתי בתוכה עד גיל 25 לערך. לא כי לא רציתי לטפל בזה, אלא כי התכחשתי לזה, התביישתי בזה וחיכיתי, אולי מתישהו זה יעבור בעצמו.

שנים רבות נמשכתי לבני זוג הלא נכונים. יצאתי לדייטים עם גברים ש"יקחו את המושכות" אליהם. הם היו הדומיננטיים יותר במערכת היחסים ואני ריציתי אותם. לא האמנתי שאני ראויה ליותר. נפגעתי פיזית ונפשית מהבחירות שלי וגם מאירועים שלא בחרתי אבל נקלעתי לתוכם. בראש שלי, כל הזמן הזה, אני אותה ילדה בכיתה ח' שראויה שיתייחסו אליה כאחת שנמצאת בתחתית. לא הרגשתי ראויה או שווה. האמת? רוב הזמן קיוויתי לא להרגיש כלום, בכלל.

אז כמה תופעות לוואי יש לחרם חברתי, אם לא מטפלים בו?

בשנים המאוחרות יותר, מגיל 25, בו התחלתי לשנות את החיים שלי, לאכול בריא, להתייחס לעצמי קצת אחרת, קיוויתי שהצלחתי להתמודד עם הצלקות של החרמות שעברתי (3 במספר בסך הכל)העניין הוא שהתמכרתי. התמכרתי לספורט, התמכרתי ל"הכרה" וחיפשתי כל הזמן לקבל אהבה חיצונית, בזמן שלא באמת טיפלתי באהבה שלי לעצמי.

ב-2015 פתחתי את העסק שלי, כמאמנת ריצה וכושר. בשנתיים הראשונות שלי כמאמנת, הלקוחות שלי היו מצליחים לערער אותי ולגרום לי לחוסר ביטחון. לא אשכח את המתאמנת בקבוצת הריצה שלי שהשפילה אותי מול כל קבוצת הריצה שניהלתי אז. היא אמנם לא הגיעה יותר לאימונים לאחר אותו אירוע, אבל עצם זה שהיה לה הפתח לנהוג ככה, הוא בעייתי מראש. היו לי פחדים לקחת אחריות ולנהל, לגבות כסף, לבקש עזרה או אפילו לקחת יום חופש. הפכתי למכורה לעבודה, מכורה לריצה ולאחת שלא יודעת מנוח. מקווה שברור לכם, הקוראים שלי, שכל זה לא יכול להתקיים לאורך זמן וזה מתכון לאסון עבור בעלת עסק בתחילת הדרך.

אז מה באמת עשיתי כדי להתגבר ולרפא את תופעות הלוואי האלו?

התחלתי לדבר. עליתי על במה לספר את הסיפור האישי שלי ולעורר השראה באחרים. סיפרתי להורים שלי ולכל המשפחה שלי. היה לי חשוב שידעו למה התנהגתי בעבר כמו שהתנהגתי ומה באמת קרה שם. עצם השיתוף הוא ריפוי לנפש, קבלת חיבוק ועזרה מהם. במקביל לזה שכרתי את שירותיו של המאמן המנטלי שלי שעזר לי לפרק את הפחדים והחרדות שלי, ומאז אני בתהליכי אימון וטיפול באופן קבוע כדי להמשיך ולהעמיק את העבודה על התודעה והנפש שלי.

אני כותבת את כל מה שעולה ועובר לי בראש: חלומות, מחשבות, רצונות ותחושות. התיעוד וההוצאה החוצה הופכים את זה לקל יותר להתמודדות, שיתוף ועבודה על זה. והכי חשוב – אני מזכירה לעצמי בכל יום שהאישה החזקה שאני היום, לא היתה נמצאת כאן, אם לא היתה עוברת את כל המסע הזה שהפך אותה להיות מי שהיא. ידעתם שכל זיכרון וחוויה שלכם מהעבר, אפשר להפוך למעוררת מחשבה, רגש ותחושה חיוביים?הנה עובדה, אני ההוכחה לכך.

אפשר ליצור איתי קשר בכל אחת מהדרכים הבאות:

מאת טל הורוביץ, מאמנת מנטלית שמתמחה בעבודה עם נשים ונערות, עוזרת להן לפרק מחסומים רגשיים, פחדים וחרדות, לצאת מתקיעות ולחיות את חייהן בצורה בטוחה, מאושרת ופרודוקטיבית יותר.

עמוד האינסטגרם:  https://www.instagram.com/talhorovitz/

כתוב לי מייל ל: horovitztal@gmail.com או לוואטספ: https://wa.me/525777024

ואם תרצו להצטרף לחמ"ל שלי, כתבו לי הודעה ואצרף אתכן לשם בכיף ובאהבה