הגעתי לשכונות נחלאות השקטות והפסטורליות של ירושלים, אל הנחלה השביעית, ששימשה בעבר כ"שכונת הפחים". המלון הוא יותר מאשר בית מלון רגיל ומרגיש ששוזר בתוכו שכבות של היסטוריה סיפורי חיים אישיים והשראה. רוח קלילה נשבה על רגליי כשעמדתי מול פתח דלת גדולת ממדים. לחצתי על הקוד, והדלת נפתחה לעולם מרתק ולא מוכר.
זהו מלון בוטיק, הבית עצמו היה ביתו של אליהו ביאזי, איש היסטורי שהמלון נקרא על שמו ושם המשפחה. הרקע ההיסטורי והאדריכלות המקורית יוצרים אווירה מיוחדת ומרתקת . מולי התגלה דיוקן ענק של אליהו ביאזי, האיש שלזכרו נבנה המלון המרשים. דמותו כבירת הממדים, בנויה מ 3,200 אגורות פח עתיקות, ריחפה מעל המרחב הפנימי ביראת כבוד. זוהי יצירתה של מימי( ביתו), שהפכה שלושה שקים ישנים הטמונים בהם אוצר כספי שאותם מצאה בעליית הגג של הוריה, מלאים באגורות מאלומיניום ויצרה חיים חדשים לאותן אגורות עתיקות והנצחת זכרו של ביאזי.
>>> בטי רוקאווי כוהנת עולם הדוגמנות " העיניים של התעשיה"
"מי שלא מרים אגורה לא שווה אגורה", ציטטה מימי את השראת אביה הקושר את סיפור חייה וערכיה האישיים לפרויקט בניית המלון. אליהו ביאזי עלה לארץ ישראל מכפר דיארבקיר בתורכיה בשנת 1933 בדרך רגלית ומפרכת, מתוך ציונות אמיתית. הם הגיעו כעולים חלוציים לחיפה בתקופת המנדט הבריטי ומשם המשיכו לירושלים והתיישבו בנחלה השביעית, אחת השכונות העניות ביותר של ירושלים באותה תקופה שיועדה לעולים ממזרח.
תחילה התיישבו בכפר הערבי-יהודי שייח' באדר (הידוע כיום כגן סאקר) ושם הם חיו בעוני בבית מפח ועבדו קשה תוך שמירה על שפה משותפת בין ערבים ליהודים. הסבא עבד כסבל בהובלת קמח וסוכר והאם עקרת בית, בזיעת אפיים וחיסכון של כל אגורה תקופה קשה. ובכל זאת, הצליחו לרכוש חלקת קרקע ולפתוח מכולת קטנה שהכילה מספר שקים של מוצרי יסוד עם ארון קרח- כמקרר וזאת למרות העוני היתה תקווה ושאיפה לשגשוג עתידי. כיום נותרה הדלת המקורית של המכולת ומשמשת כפתח לכניסת נגישות למלון..
תנאי החיים היו קשים והצורך להתפרנס היה עז עם נחישות ויצירתיות הסב הגיע לשוק הבקר בירושלים והביא לביתו עיזים הוא למד חליבה ועיבוד גבינות ושמר בארון קרח שכבר אינו ריק. אליהו למד את לימודי הקונדיטוריה מאנשי העליה החמישית שעלו לארץ מאירופה. בשנת 1946.אליהו התגייס לשורות הפלמ"ח ולחם במלחמת העצמאות בקרבות פרוזדור ירושלים במסגרת הגדוד החמישי של חטיבת הראל. לאחר המלחמה אליהו הקים את "מגדנית מעדן" (קונדיטוריה)יחד עם רעייתו גאולה תבדל"א. בנם אחיה של מימי ואתיה ז"ל – השוטר אבי ביאזי ז"ל נרצח 1986 בכניסה ל "קישלה" שבשער יפו. ע"י 3 משתפי פעולה, ישנה אנדרטה על שמו במקום. המשפחה לא יכלה לשאת את הכאב הנורא, אך ממי בחרה "לא לוותר על החיים" אלא להמשיך את מורשת הקונדיטוריה המשפחתית שגדלה בתוכה.
הציטוט שמימי אומרת" אתה יכול להיות קורבן או לצאת לדרך חדשה" המסלול שבחרה מתוך אובדן וכאב הובילה אותה לחיים מתוקים כמו שהופכים עוגיות למתוקות ובכך להתגבר על האסון המשפחתי. היא מוסיפה "החיים שינו כיוון" ו"החיים זורקים אותך למשהו אחר וצריך להתאים את עצמך למצב הנתון" כוחה הפנימי והנחישות שלה לא לוותר ולדבוק בציונות ובאהבת המולדת, למרות האסון האישי הטראומטי. ההחלטה שלה לקחת את העסק המשפחתי ולקדם אותו, צעד של התמודדות והמשכיות למורשת המשפחתית ולהמשך הדרך שפרצו הסבים והוריה לפניה. מימי הצליחה למצוא את התבלין הנכון שיפיח מתיקות של חיים חדשים וטעימים יותר.
בשעות הפנאי אביה גילף מעץ חנוכיות מיוחדות לזכר בנו אבי ביאזי ז"ל כשכבות עוגה עם "קרם". ומעל תרמילי אקדח כקנים המייצגים את האירוע הטרגי. לצד מגוון כפות ומערוכים לעבודה בקונדיטוריה ניתן לראותם. במלון לא רק נכנסים לחדרים מפנקים אלא גם לדפים פתוחים של סיפור מרתק. אבק הדורות והיגון עוטפים בחום ומתיקות את המקום. במלון קיימים 6 סוויטות מרווחות כאשר כל חדר קרוי על שם עוגה שנאפתה בקונדיטוריה המשפחתית לצד תמונות המתעדות את מורשת המשפחה.
תצפית גג המלון ניתן לצפות אל בית המשפט העליון, כנסת ישראל וגן סאקר, הנוף התרבותי של ירושלים. מימי הצליחה לשלב את עברה ומורשת משפחתה בעיצוב המלון הנותן לו ממד מיוחד מאוד. יש תחושה שזה לא רק מלון, אלא סוג של בית חם וייחודי שנושא את הסיפור המשפחתי בתוכו..
המלון מתאים לזוגות ולמשפחות לערבי נשים, ארועי ימי הולדת והכי חשוב לטיולים בנחלאות.
פרטים נוספים: מימי ביאזי שרעבי: 052-2385823
הוספת תגובה